בתשובה לדב אנשלוביץ, 25/09/01 22:16
רק רציתי להגיד 36819
לא. אני מבקש שלא תצרף אותי לרשימה הזו. אין לי דעה מכרעת בשאלה האם זה טוב או רע ליהודים. התשובה לשאלה הזו תלויה במה שארה"ב תעשה בחודשים ובשנים הקרובות. בגדול ארה"ב יכולה לפעול באחד מהכיוונים:

1. הכיוון שאתה מדבר עליו. טיפול נקודתי במבצעי הפיגוע. סימנים לכיוון הזה הם בניית קואליציה כמו שהיה במלחמת המפרץ, הכוללת את מדינות הטרור כמו אירן, לצורך פגיעה (למשל)בבין-לאדן במגמה להרתיע את שאר עוכרי אמריקה.
2. טיפול בבעיה מהשורש. מלחמה שמטרתה חיסולם הפיזי של המשטרים הדיקטטורים העוסקים בטרור. ואי"ה דמוקרטיזציה. *אין צורך להכריע בשאלה מי אחראי לפיגוע בניו-יורק*

עדיין מוקדם לדעתי לקבוע מהוא הכיוון. ישנם סימנים לכאן ולכאן. קואליציה הכוללת מדינות טרור היא סימן לכיוון הראשון, מצד שני, אי אפשר להילחם נגד כולם ביחד, כלומר יתכן ומדובר בפוליטיקה לטווח קצר. הקפאת חשבונות בנקים בכל העולם (צעד דרסטי חסר תקדים(?) נגד יסודות הכלכלה האמריקאית) הוא סימן לכיוון השני, מצד שני עצם הפומביות של ההכרזה על הקפאת החשבונות היא סימן לביטול כוונה אמיתית שכזו.

לסיכום, יתכן ויעברו חודשים עד שאוכל להביע דעה מכרעת, לעומת זאת אם באופן מפתיע (לא יפתיע אותי, אבל בכל זאת) יפתחו האמריקאים דווקא במלחמה נגד המשטר באירן (מדינת הטרור מספר אחת, שטומנת בחובה סכנה אמיתית לארה"ב גם בטרור ובעתיד הלא רחוק גם במלחמה ממש), אוכל לומר שהכיוון המסתמן הוא הכיוון השני. כמו כן, יכל להיות שאפשר להגיע למטרה השנייה באמצעים אחרים, למשל במימון מחתרות אידיאולוגיות ו/או גריליות דמוקרטיות במדינות הטרור. ברצוני להדגיש שאין הכוונה למה שעשו האמריקאים עד היום למשל כאשר מימנו את בין-לאדן (אירגון טרור שבאופן זמני מטרותיו עלו בקנה אחד עם האנטרס של ארה"ב בטווח הקצר) במלחמתו נגד ברה"מ – אני מדבר על משהו שונה לחלוטין.

המקור לפסימיות הוא הנסיון באזלת היד של ארה"ב בעשרים השנה האחרונות, מאז מלחמת ברה"מ-אפגניסטן, דרך מלחמת המפרץ, ועד לפעולותיה בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

המקור לאופטימיות הוא שהפיגוע בניו-יורק הוכיח שהמדיניות הקודמת הוכיחה את עצמה ככושלת, הסכנות שהיו ידועות עברו לרמה של המודעות, וראינו נכונות לשבירת כלים למשל בהקפאת חשבונות הבנק.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים