בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 28/09/01 17:46
לא יכול להיות 36844
האם ממשלת ברק רצתה על פי תפיסתך להגיע ל"הסכם קבע"? אם כן, מדוע הוא לא הושג, בהנחה שכפי שטענת הסיבה העיקרית לכך שעד לברק לא הושג הסכם כזה, היא אי רצונן של ממשלות ישראל השונות בכך?
מהודעתך הקודמת אני מבין כי בקמפ דיוויד לא ניתן היה להגיע להסכם, מכיוון שישראל בעצם גררה לשם את ערפאת, והוא לא בא לשם מרצונו החופשי. האם לו הייתה מתקיימת הוועידה בקמפ דיוויד כשנתיים קודם לכן (עפ"י לוח הזמנים המדויק של אוסלו) ערפאת היה בא לשם בחפץ לב כשהוא פתוח לוויתורים על אלמנטים שהבטיח לאוכלוסיה שלו במשך 7 (או בעצם 5) שנים? אם כן, מדוע שנתיים לאחר מכן, פתאום כדי שערפאת יסכים לוועידה כזאת (כשעקרונית כאמור, הוא מוכן לשלם את המחיר שנדרש בה, וחפץ בתוצאותיה הסופיות, קרי מדינה לעמו), חייבים לכפות זאת עליו? (אפילו אם נניח, שאי העמידה בלוח הזמנים של אוסלו, הייתה באשמתה הבלעדית או העיקרית של ישראל, דבר אשר גרם לערפאת ולעמו לחוש כעס, תיסכול ואכזבה כלפי מדיניותה של ישראל).
לא יכול להיות 36863
כבר הסברתי את טענתי, לפיה הסחבת גרמה להגברת השנאה הפלסטינית כלפי ישראל, ובכך גם להקשחת עמדות ברחוב הפלסטיני. בהחלט יתכן שאם אכן היו מתחילים לדבר על הסכם הקבע ב- 96' ומקדישים לשיחות שלוש שנים, כפי שצוין בהסכם אוסלו ב', ערפאת גם היה מספיק לרכך את דעת הקהל אצלו בבית. עצם הקונספט של הקדשת שבוע על מנת לסיים את כל הסיכסוך הישראלי-פלסטיני הוא תמוה.

כך אני מבין את הדברים. מה ההסבר שלך למה שקרה בקמפ-דיוויד? האם ערפאת פיתח במפתיע נטיות התאבדותיות, ובשל כך החליט לדרדר את שלטונו אל פי תהום?
ריכוך 36898
בגלל שאין לי הסבר "שלי" (או לפחות לא הסבר "שלם") למה שקרה בקמפ דיוויד, מעניינות אותי הערכותיהם של אנשים אחרים בעניין. אתה, לצורך העניין, מיצג מבחינתי את הקו שתוקף את ברק "משמאל". מה אומרת הגישה "שלך", או לפחות חלק ממנה, "טוב, מה אתם רוצים, ברק הרי גרר את עראפת בסיוע לחץ אמריקאי לקמפ דיוויד, אז איך אתם מצפים שערפאת יהיה מוכן לחתום שם על הסכם כלשהו?" נניח שאני מקבל את העובדה שעראפת אכן נגרר לשם, עדין אינני מבין מדוע נוצר בכלל צורך לגרור אותו לשם מלכתחילה. הרי אם ישנו יעד ספציפי ומוגדר אשר אליו הוא שואף (יש כזה לדעתך?) מדוע שייגרר לוועידה כזאת (גם אם היא באה מבחינתו באיחור של כמה שנים) אשר יכולה להגשים את מאווייו? תשובה אפשרית אחת היא, שמאווייו של עראפת, למעשה לא יוכלו להיות מסופקים לעולם ע"י מנהיג ישראלי (ולצורך העניין, לפחות ברמה העקרונית ומבלי להיכנס לפרטי פרטים, הצעותיו הסופיות של ברק הן אכן ההצעות הסופיות והמקסימליות שמנהיג ישראלי יכול (וצריך) להציע) ועראפת יודע את זה, ולכן עשה כל שביכולתו כדי לא להגיע מלכתחילה למצב אשר בו "ייחשף פרצופו האמיתי". אפשרות אחרת היא - ואם אני מבין נכון זאת האפשרות שאתה מציע (אם כי בהחלט יתכן שאני מציין כאן גם דברים שלא נאמרו ישירות על ידך) - שבתנאים שנוצרו עראפת לא היה יכול "לספק את הסחורה", אבל אם רק היינו תופסים אותו שנתיים קודם לכן, או אם רק ברק לא היה כזה לא נחמד, או אם רק… השלם את החסר, הכל היה נראה אחרת. לי באופן האישי ההסבר הזה נראה, לכל הפחות בלתי מספק, ומעט שטחי מידי. לכן להלן צרור שאלות הבהרה שאולי יעזרו לי להבין טוב יותר את עמדתך או עמדות דומות/חופפות (השב כמובן רק על אלה שתמצא לנכון, או על אלה שרלוונטיות להשקפתך, וכמובן שכמו בכל דיון ב"אייל", גם בעלי תשובה אחרים יכולים להצטרף):
האם מעצם העובדה שעל עראפת לרכך את עמו ניתן להבין שעמדותיו של עראפת הן מתונות ופרגמטיות יותר מאלה של רוב עמו?
באילו אמצעים בדיוק אמור להתבצע אותו ריכוך?
האם בעבר כבר ראינו את עראפת עורך פעולות ריכוך שכאלה? (נניח בשנים הראשונות של אוסלו כאשר עוד הייתה לו סיבה טובה להאמין שדברים ילכו פחות או יותר עפ"י לוח הזמנים המקורי)
כמה זמן צריך לקחת לעראפת לרכך את עמו?
איזה אחוז של האוכלוסייה צריך להשתכנע כתוצאה מאותן פעולות ריכוך, כדי שעראפת יוכל להסכים להצעות דומות לאלו שהועלו בקמפ דיוויד, מבלי לחשוש לגורלו? (אני מניח שהכוונה היא לא לכך שעמדתה הרשמית של תנועת החמאס למשל תשתנה, אלא לכך שפחות פלסטינאים יתמכו בתנועה הזאת).
ולסיום, האם לדעתך בעתיד ניתן יהיה לסגור עם עראפת על הסכם בתנאים דומים לתנאים ב"הצעת קלינטון", או שעכשיו אחרי כל מה שקרה כבר כמעט בלתי אפשרי לרכך את העם הפלסטינאי? (כל זה מבלי להתייחס כמובן לסיכוי שהצעות כאלה יועלו שוב ע"י מנהיג ישראלי).
ריכוך 36901
ואיך משתלבת הסתה בלתי פוסקת בריכוך האמור?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים