 |
|
 |
||
|
||||
 |
" "האפליה נגד נשים מובנית במערכת הגירושים. את נתונה בידיו של בעלך. ברצונו יעניק לך את הגט וברצונו ימשוך אותך. כדי לרצות את הבעל, נשים נדרשות לשלם, לוותר על רכוש, על מזונות. בית הדין היה לצדו של בעלי, והדיינים נתנו לו לגיטימציה להתעלל בי עוד ועוד", אומרת רחל אברהם, שהיתה מסורבת גט במשך 19 שנה. המקרה של אברהם, שמסכת התלאות שעברה עליה הסתיימה לפני שלושה שבועות, נחשב על ידי משפטנים וארגוני נשים למען מסורבות גט לסבוך והקשה ביותר מבין מקרי העגינות בארץ. הסיבה העיקרית לכך היא הפיתול האחרון במערכה: לפני שש שנים ביטל בית הדין הרבני את הגט שכבר קיבלה אברהם, בטענת חוסר תום לב, רק מפני שהיא פנתה לבג"ץ וביקשה ממנו להתערב בפרשה. נדרשו שנים של דיונים עקרים בבית הדין, עד שבחודש שעבר הוחזרו הגירושים על כנם. הד"ר שחר ליפשיץ, משפטן מאוניברסיטת בר אילן, סבור שהמקרה מלמד על כישלון של שתי המערכות, הדתית והאזרחית. לדבריו, "היתה כאן חבירה של כל המערכת ביחד, בתי הדין ובתי המשפט, נגד אשה אחת"." הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?co... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראה שם תגובות מספר 35 ו-54. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה סבור שהיא שהיא הביאה את ההתעללות הזו על עצמה , היא נענשית על בחירתה להמשיך להיות דתית. כלומר - בעיניך זו בעיה של מגזר מסוים ושישברו את הראש בעצמם, כן? אבל בישראל ממילא לא ניתן להתגרש בהליך אזרחי גם אם הנישואים לא היו דתיים. נכון שתמיד ניתן לחיות כידועים בציבור. אבל מה אם בכל זאת רוצים להתחתן שוב? האם זו אינה זכות בסיסית? אנשים יכולים להיות חילוניים לגמרי, אנטי דתיים אפילו, ועדיין לרצות להיות מוכרים ע"י מדינתם כנשואים, וכתנאי קדם לכך כמובן אם היו נשואים קודם - ברצונם להתגרש. תבין : במדינת ישראל גבר יכול כך להחזיק אשה כבת ערובה גם אם אינה דתית כלל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום-מה את מתעלמת לגמרי ממצבים הפוכים, בהם הגבר הוא הבן ערובה של האישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כוונתך? באיזה מצבים הגבר הוא בן ערובה של האשה ובמה זה מתבטא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קמים יום אחד עם הילדים, עוזבים את הבית ושולחים דרישת תשלום בדואר. עבור שלושה ילדים ושכיר עם משכורת מתחת לממוצע הוא בעצם הופך לעבד ל 15 שנה בלי יכולת קיום מינימלית. אם הבעל לא משלם תמיד אפשר לעקל את כל רכושו (אם כשהיא עזבה היא השאירה לו משהו) דרך בתי המשפט כמובן. הסיכוי שהוא יקבל חזקה על הילדים הוא אפסי. בעזרת קצת הסתה הילדים גם ישנאו אותו. אם רוצים, אפשר גם להתלונן במשטרה על אונס ו/או אלימות. רצוי גם להטמין מלכודת. למשל, לרוקן את חשבון הבנק, לירוק לו בפרצוף ואז לצלם אותו מחטיף סתירה. זה קובר אותו לגמרי. ניתן גם לטעון שהוא מטורף. עד שיוכח שהוא לא יעברו בערך שנתיים והילדים ישכחו מי הוא. הגט הוא חלק קטן מאוד ממכלול האמצעים שיש בידי בני הזוג למרר אחד לשני את החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להתחתן היא זכות בסיסית (ע"ע, דיון 471)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה מהשרוול (כי עוד לא חשבתי על זה מספיק, ואם תהיה דרישה נמשיך כבר הלאה ): כי הרצון להיות כמו כולם עונה על צורך פסיכולוגי בסיסי, לפחות מגיל מסוים. ונוח יותר כשזה קורה בקלות ו"טבעיות" ללא הצורך להאבק כדי לממש זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מונע מזוגות שזוגיותם לא הוכרה על ידי המדינה להיות כמו זוגות שזוגיותם הוכרה על ידי המדינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מונע ממי שיש לו שיער ורוד להיות כמו מי שיש לו שיער חום ? כלום. ובכל זאת. האם אתה לא מכיר בצורך של חלק (שלא לאמר רוב) האנשים בקונפורמיות ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא למה המדינה צריכה להתערב בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קשר. בוא ולא נאכוף ולא נחנך לדמוקרטיה ותצמח לך מדינת עולם שבזה לערכי המערב הנאור. חוקי מדינה בסיסים כמו נישואין ע''פ ההלכה, יש לאכוף, כדי שפניה של המדינה היהודית היחידה בעולם ישאו אופי יהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? האם צריך גם לאכוף רק מסעדות כשרות? הכל סגור בשבת? אולי צריך גם להשבית את הטלפונים בשבת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי - אתה בעד לחנך לדמוקרטיה או נגד? אתה גם בעד לחנך לדמוקרטיה וגם לאכוף נישואין דתיים? (מישהו אמר אוקסימורון?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרו, אומרים. כנראה גם יאמרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאלתי אם יש קשר, שאלתי מהו. למה "חוקי מדינה בסיסים כמו נישואין ע"פ ההלכה, יש לאכוף, כדי שפניה של המדינה היהודית היחידה בעולם ישאו אופי יהודי"? מהו "אופי יהודי"? מה זה "חוקי מדינה בסיסיים"? למה "נישואין ע"פ ההלכה" הוא "חוק מדינה בסיסי"? מה יקרה ל"אופי היהודי" אם חוקי המדינה הבסיסיים לא יאכפו? למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה לא צריכה להתערב בזה ע''י שתקבע חוק אחד לכולם בלי הבדל דת. חוק הנישואים האזרחיים. ההתערבות היא מה שקורה היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו"חוק אחד לכולם בלי הבדל דת" הוא לא התערבות של המדינה? איך "חוק הנישואים האזרחיים" יקדם את האינטרסים של מי מאזרחי המדינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה מתערבת בכל מיקרה- גם אי התערבות היא התערבות. בזה שהיא נתנה מונופול על הנישואין לעדות הדתיות, היא התערבה והתערבה לטובת חלק מהאוכלוסיה- האוכלוסיה הדתית. לא נמשיך כאן את הדיון לגבי חופש הפולחן-גם החופש להמנע מפולחן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה זה "גם אי התערבות היא התערבות". למה? אי התערבות היא אי התערבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיחה עתיקה: בפגישה בין בן גוריון לקנדי, שאל בן גוריון, "מה השכר הממוצע אצלכם?" "600 דולר," השיב קנדי. "וכמה צריך אדם כדי לחיות"? "400 דולר". "ומה עושים האנשים בכסף שנשאר?" "אין לי מושג," השיב קנדי. "זו מדינה דמוקרטית אנחנו לא שואלים". "תגיד לי אתה," המשיך קנדי, "כמה מרוויחים אצלכם בממוצע?" "400 לירות," השיב בן גוריון. "וכמה צריך כדי לחיות?" "600 לירות". "אז איך הם משיגים עוד 200?" "אין לי מושג," השיב בן גוריון. "זו מדינה דמוקרטית אנחנו לא שואלים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איננו חיים בואקום ובהרבה מקרים הדברים הם משחק סכום אפס. ברגע שהכנסת מחוקקת, היא למעשה מתערבת כשהיא אינה מחוקקת -גם זה התערבות רק התערבות ביצירת ואקום שמושך כוחות אחרים פנימה. נניח שהממשלה מחליטה שהיא אינה מתערבת באופן קיצוני ופותחת את נושא הביטחון הפנימי לשוק החופשי. ההחלטה הזאת פירושה להתערב לטובת העשירים והחזקים; הם יקימו לעצמם מישטרות פרטיות. הבדיחה שסיפרה האייל האלמוני משקפת יפה את העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא חיים בואקום, ולא מדברים על אופציה תיאורטית. איך אי התערבות של הממשלה בזוגיות שלי ושלך היא התערבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממשלה השאירה את המצב שהיה בתקופת המנדט- חיי האישות בידי העדות הדתיות. האם אי חקיקת חוק הנישואים האזרחיים הוא התערבות או אי התערבות? אתה תאמר שזו אי התערבות. יהיו דתיים שיאמרו שזו התערבות המדינה בנושאים שהם בידי העדות הדתיות. אתה יכול לראות את האמביוולנטיות של מושג ההתערבות, בהתבטאויות של בעלי ההון להתערבות הממשלה במשק. אם אינך נופל בפח הדמגוגיה, תראה שהתערבות היא מושג סובייקטיבי לחלוטין. זהו נושא די רחב ואני מרפרף עליו כאן ברמזים. קח את כל נושא המקרקעין במדינת ישראל מהקמתה ועד היום, תראה שהדמגוגיה מתייחסת בעיקר ליסוד הזמן. המצב הנוכחי הוא תולדה של מעורבות עמוקה של הממשלה בנושא (הפקעות, האפוטרופוס לנכסי נפםקדים, זכיונות וכד') . בעלי אינטרסים שונים קובעים את עמדותיהם לגבי שינוי על פי עמדת הזינוק שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת. כל זמן שיש חוק כלשהו, זה התערבות, לכן "אי חקיקת חוק הנישואים האזרחיים" בזמן שמשאירים את חוק הנישואים הדתיים על כנו הוא התערבות. השאלה שלי היא למה אי אפשר לבטל את חוק הנישואים הדתיים (בלי לחוקק את חוק הנישואים האזרחיים). עוד על כך, בתגובה 369484 ובקישור שיוצא ממנה. התערבות היא מושג אובייקטיבי למדי. נכון שהתערבות היא לא תמיד משהו רע או לא מוצדק, אבל כמעט תמיד אפשר לדעת באופן אובייקטיבי מתי המדינה מתערבת בחייך, ומתי לא. את הדיון האם צריך להתערב אפשר לנהל גם אחרי שהסכמנו שמדובר בהתערבות. פורים, פורים, אבל אני לא אוהב את המסכות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מפספס את הכיוון של סמיילי ( סמיילי, תקן אותי אם אני טועה)- למעשה ההכרה של המדינה חשובה משום שלנשואים בעיני המדינה יש הטבות כספיות. מי שמתמרמר על כך שהמדינה ''אוסרת'' עליו להתחתן, בעצם מתמרמר על כך שהוא אינו יכול לקבל הטבות מסויימות. אף אחד לא מונע ממנו לחיות כראות עיניו עם בח''ל ואף אחד לא בן ערובה של אף אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם בו אנו חיים, המצב "נשוי" הוא בעל משמעות סטטוטורית שאינה מתמצה בהטבות כספיות בלבד. לדוגמא, אם בת זוגי תובהל לבי"ח כשהיא חסרת הכרה, הרופא לא ידבר איתי בכלל אם אינני נשוי לה1, שלא לדבר על ייחוס משקל כלשהו לדעתי בענייני הטיפול הנאות2 ועד שאביא אישור מבית המשפט שאנחנו ידועים בציבור ייתכן שאתקל בבעיה דומה אצל חברה קדישא. מאוחר יותר, אם ארצה ליהנות מזכויות הפנסיה שלה, אאלץ לכתת את רגלי לבית משפט ולהוכיח שהיינו ידועים בציבור, ומה שגרוע יותר: אם היא נפטרת לפני שהספקנו לחיות ביחד די זמן אני נשאר עם קופה ריקה. לא יודע למה דוקא הסצנריו המורבידי הזה קפץ עלי לפתע. ______________ 1- בפועל איש אינו מבקש הוכחה לכך, אבל אם משום מה אני נמנע מלשקר, זה יהיה המצב. 2- "תנשימו, תנשימו, אני לא זוכר איפה היא שמה את הצוואה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ענייני פנסיה אינם עניינים כספיים, באמת אנחנו חלוקים. באשר לדוגמאות האחרות שלך, אתה צודק במידה מסוימת, אבל (עכש''י ואלע''ד) עדיין לא צריכים להנשא ברבנות בשביל שהזכויות שלך בעניינים כאילו יוכרו. כמו שאמרת- ידיעה ציבורית או חוזה נישואין אזרחי כנראה מספיקים, לפחות דה-יורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שחשוב הוא שאהיה רשום במשרד הפנים (ובתעודת הזהוי) כ''נשוי''. חשבתי שעל זה הדיון, לא על השאלה איך אפשר להשיג רישום כזה (קפריסין וכד'). בקשר לפנסיה אתה צודק, זה באמת עניין כלכלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו בטח תשאל אותי מה זה משנה אם אני משיג את המעמד מיידית ע"י חתונה או ברזולוציה של כמה שנות חיים משותפים, עד שהציבור יודע. אגב, אם אני נשוי אין מניעה לנהל חשבונות בנק נפרדים, ולעומת זאת ניהול כזה יכול להערים קשיים אם זוגתי שתחיה תנפח את נשמתה וילדיה יטענו שאין לי יד וחלק בירושה. אלא שזה עניין כלכלי ולפיכך פסול דיון. (גילוי נאות: אינני חי עם ידועה בציבור ואינני נשוי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהדיון הוא על אילו אמצעי כפיה מפעילים עליך כדי לשכנע אותך להתחתן ברבנות ולא לחיות בר בשטח. אם לא תוכל להשיג אישור למטרות טיפול רפואי, אני מסכים שזאת בעיה. בעיה נוספת היא משמורת על הילדים במקרה של פרידה. כל השאר נראה לי שאפשר לפתור על ידי ניסוח צוואה מתאימה, דבר שהוא רלוונטי גם אם המדינה לא מתעניינת כלל בענייני משפחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שעם עו"ד טוב אפשר לנסח חוזה שיקיף את כל הבעיות שאנחנו חוזים (הה) מראש (דוקא צוואה היא היוצא מן הכלל, שכן אם זוגתי שינתה את דעתה אין לי דרך לדעת שהיא מרמה אותי: בעוד אני מוריש לה חצי מרכושי, היא משנה את צוואתה ומורישה הכל ל"מוזיאון תל-אביב ע"ש הידועה בציבור של שכ"ג" בלי ליידע אותי). היפה במעמד המשפטי "נשוי" הוא שהוא עושה בשבילי את כל העבודה הזאת וכולל אוטומטית גם סעיפים וסעיפי משנה שאני והגברת לא חשבנו עליהם, וגם מחיל עלינו כל מיני עניינים שהשתנו אחרי שחתמנו על החוזה - לטוב ולרע. אתה לא מצפה מבן אדם נורמלי שיילך כל שנה לעדכן את החוזה שלו עם רעייתו בהתאם לשינויי חקיקה. אגב, האם יש לידוע בציבור מעמד בשאלה אם אפשר לתרום את אבריו של בן זוגו המנוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידוע לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם אם אתה נשוי אשתך עדיין יכולה להדיר אותך מצוואתה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל בשני הבדלים: 1. לפחות הרכוש המשותף נשאר בחלקו שלי. זה נכון גם ליב"צ אלא שהמעמד הזה נקנה רק בשנים של חיים משותפים או בטורח רב של רישום כל קניה בבעלות משותפת. 2. יותר קל למי שכבר כתב צוואה לשנות בה סעיף או שניים מאשר למישהו שלא טרח לעשות זאת לקום ולטרוח. רוב האנשים, כידוע בציבור, אינם כותבים צוואות, ואצל אנשים צעירים רק מיעוט מבוטל עושה זאת. סקר פירטי: מי מהאיילים כתב צוואה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שעל נשואים, ככלל, חל חוק איזון משאבים ואילו על ידועים בציבור חל ההסדר הישן אודות כוונת שיתוף. נקודת המוצא של חזקת השיתוף (שחלה בעבר גם על נשואים) הייתה שיש כוונת שיתוף אלא אם מוכיחים אחרת, בעוד שאצל ידועים בציבור צריך להוכיח כוונת שיתוף על כל דבר בנפרד. (אלו היו שישים שניות לא מאד מעניינות על דיני משפחה) (תשובה פיראטית - אני, אבל הייתי בת 8) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזון משאבים? לא "חוק יחסי ממון"? (אם כך זה היה לפני שהכרת אותי, והגיע הזמן לשנות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כן, חוק יחסי ממון שקובע איזון משאבים. טעות שלי, כרגיל. (הייתי בת שמונה וחסרת כשרות משפטית, ככה שלמרות שלכאורה מכל הבחינות מדובר בצוואה תקפה, היא לא.* ולכן למעשה נדרשת ממני כתיבת צוואה חדשה אם אני רוצה שהבובות שלי ופסל חימר שעשיתי פעם לא יגיעו להורים שלי אלא למישהו אחר. ובכל מקרה, אני לא חושבת שהרכוש שלי היום שווה הרבה יותר) *האם ייתכן שאני באמת מנהלת את הדיון המורבידי וההזוי הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשאול מה גרם לך לכתוב צוואה בגיל כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את ''נשים קטנות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה... והזדהית עם בת'... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, הייתי הגיונית מספיק כדי להבין שקטנים הסיכויים שאחלה בשחפת קטלנית (בקושי שפעת הצלחתי לתפוס), אבל הנחתי שתאונת דרכים היא אירוע סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בת' מתה צעירה, אבל זו שערכה צוואה היתה איימי, לא? (קראתי מזמן ואולי כמה ספרים מתערבבים לי בזכרון...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בת' ערכה צוואה בעל פה ומסרה אותה לג'ו, איימי שמעה על זה כשהייתה אצל הדודה מארץ' וערכה צוואה בכתב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נכון, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבובות שלך הן מהזן המתנפח אנא עירכי מחדש את צואתך. בתמורה אני מוכן להוריש לך חתול אחד, משומש כדבעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש מקום אחד שבו לא כדאי לחסוך ו''ו, זה במילה ''צוואה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי ברור לך שאפשר להציג את אותו טיעון בכיוון ההפוך: אם אתה מסתפק בלהיות נשוי, אתה מכפיף את הסדרי הממון והאפוטרופסות לשיקול דעתם של חברי כנסת ופקידי משרד הפנים, שאין לך הערכה רבה לאופיים, לכוונותיהם הטובות, לשיקול דעתם ולהתאמתו לזה שלך, וגם לא יכולת לעקוב אחרי פעילותם; אם אתה ובן/בת זוגך הולך לעורך דין המתמחה בתחום, אתה יכול לחתום על הסכם שישקף בדיוק את מה שאתה רוצה שיקרה - ודומני שמרגע שחתמת על הסכם מחייב, שינויי חקיקה ישפיעו עליך במידה מצומצמת מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ואי לכך אם הסדרי הנישואין הפורמליים אינם נראים לך פתוחה בפניך הדרך השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, למצב הזה יש פתרון: אם אתה עומד לחיות עם ידועה בציבור אמידה, דאג שהיא תכתוב צוואה למענך מראש, ואז לומשנה אם חיית אתה רק שעה קלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהמדינה אוסרת הוא על דרך לא דתית לסיים חוזה משפטי מסוג מסויים. לא כל אחד מסוגל פסיכולוגית לחיות כראות עיניו עם בח''ל בלי הגושפנקא המימסדית והחברתית, ועם מיני קשיים שהדבר מערים. ושכ''ג פירט כמה מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מדוע איננו מפסיקים את הטרגיקומדיה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן מקרה מצער, אך הציטוט של דבריה של האשה אינם הוגנים בלי להביא ציטוט של מאות גברים (מצביעי זכויות הגבר במשפחה) אשר מצאו את עצמם מוכים על ידי המערכת בהכוונת גרושותיהם. המסקנה היא שהמדינה צריכה לאפשר לאנשים לחתום על החוזה המתאים להם ועל האנשים לבדוק היטב על מה הם חותמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין השימוש שלך במילה "מוכים" כמטאפורה (שאולי באה לעקר מתוכן, בהתאמה, את היותן של ה"מוכות" מוכות?) מעבר לזה רציתי לשאול: האומנם? "מתחילת שנות ה- 1990 החל בית המשפט בישראל להשתמש בתסמונת הניכור ההורי כביסוס להחלטות על הוצאת ילדים מחזקת האם והעברתם אל האב... ישראל היא אחת מן המדינות היחידות בעולם המערבי בה אימהות, שאינן עוסקות במקצועות חפשיים, יכולות ל"זכות" בתסמונת גארדנר ולאבד את החזקה על ילדיהם חינם אין כסף19 . לשירותי הרווחה בישראל מסורת מפוארת של הוצאת ילדים בני אוכלוסיות חלשות מהבית, מימי היעלמות ילדי תימן ועד ימי הפנימיות לילדי אתיופיה. עובדי מערכת הרווחה ממהרים להכניס קטינים, שאמהותיהן גרושות ומעוטות יכולת, אל הסד המשפטי של "קטין נזקק", כדי להמשיך ולתחזק את תשתית המוסדות לילדים במצבי חירום. מוסדות אלה הוקמו בארץ בשנות ה- 50, כאשר המדינה החליטה לשטר את אוכלוסיית המהגרים אליה באמצעות חדירה גסה של רשויותיה אל תוך המרקם העדין של חיי המשפחה. השימוש בתסמונת האפנתית של הניכור ההורי מאפשר המשך פעילותם של מוסדות אלה וזאת ע"י הכרזה על קטינים כ"נזקקים", ולכן במצבי סיכון הדורשים הרחקה מן האם, והעברה אל האב עם שהות במוסד כתחנת ביניים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה ילדים כאלו יש? 100? ודאי שלא! הרבה פחות. בארץ יש קרוב לעשרת אלפים מקרי גירושין בשנה. אני מעריך שמשהו כמו כמה מאות יש להן עיכוב עם הגט ומסורבות גט ממש יש בסדר גודל של עשרות וכנראה פחות. לעומת זאת, כמה מהגברים מוצאים את עצמם בנתק מהילדים? כמה מהגברים מוצאים את עצמם ככספומט לממן את הגרושה בטענה שהכסף נדרש לילדים? בכמה מהמקרים האלו האבות צריכים גם לקנות לילדים בגדים וצרכים אחרים כי האם לא עושה זאת? אדם שמוכנס לכלא בגלל שאשתו הגישה נגדו תלונת שווא מוכה על ידי המערכת. תלונות שווא הן סטנדרט בעצות של העורך דין ללקוחות שלהם. להציג צד אחד ולא את הצד השני זה לא הגון ולא מקדם פתרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לרוב שאלותיך: אני לא יודעת (כמה יש כאלה). מסכימה מאוד עם המשפט האחרון שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר ילדים שמה? שהועברו ע"י הרשויות מן האם אל האב? קשה לדעת, וקשה לדעת אם הערכת ה-100 קרובה אל המציאות. בכל אופן, רק למתן רקע כללי: מקרים מדווחים של פדופיליה כולל פדופיליה במסגרת המשפחה, עפי"ר ע"י האב - יש בארץ למעלה מאלפיים בשנה והגרף עולה בשנים האחרונות. לפי הערכות, המספר הבלתי מדווח הוא גדול בעשרות אחוזים. אחוז מסויים מן הגירושין נובע ממקרים אלה. כך שכעקרון, החזרת ילדים אל אבותיהם היא מדיניות של שפיכת התינוק עם מי האמבטיה ויש להיזהר בה בקלה כבחמורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלפיים מקרים חדשים של פדופיליה כל שנה בישראל או בכל העולם? אתה מוכן להביא לינק לממצא המדהים הזה? סליחה, מקרים מדווחים של פדופיליה רק "כולל" את המקרים שבתוך המשפחה. כלומר אין מושג כמה מקרי פדופיליה בתוך המשפחה יש וכמובן שלא מדובר אפילו באחוז ממקרי הגירושין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מדובר על מקרי פדופיליה מדווחים בישראל. לפני כמה ימים, כששלחתי את התגובה ההיא, מצאתי איזה לינק שהוזכר בו הקשר עם ממדי הגירושין. משום מה אינני מצליחה להגיע אליו עכשיו, ואינני נזכרת במילות החיפוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל קדמן מעריך שמספר המיקרים קרוב יותר ל-25.000 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא הצלחתי לשים על זה את האצבע, אבל משהו בחישוב שלו נשמע לי לא סביר. זה בטוח שהמספר האמיתי הוא גדול בהרבה מהמספר המדווח, אבל עשרים וחמישה אלף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא טוען שרק עשירית מהמיקרים מדווח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם אחים ואחיות, דודים ודודות ויש סתם זרים. מספר המקרים הרלוונטי לדיונינו, כלומר מקרים שבהם מדובר על האב הוא הרבה הרבה יותר קטן. הוא בוודאי אינו מספיק כדי להטיל כתם של חשד על כל גרוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, לא הבנתי - מה בדיוק עושות האחיות והדודות בתגובה שלך? לדעתך מתוך ס"כ מקרי עבירות מין נגד קטינים בארץ, קיים סיכוי טוב שמספר העבריינים שהם אחיות או דודות - הוא שווה למספר האבות, האחים וה"סתם זרים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה ואומר לך כמה דברים הנובעים לא מלינקים אלא מהמגע שלי עם המציאות, עם אנשים ועם אירועים שקרו בחיי המוכרים לי. אבין אותך אם תתנגד למה שאומר, ובכל זאת - דבריי באים מהעולם האמיתי: רוב הגברים לא משתגעים לטפל בילדים. כל זמן שהם נשואים, הם בהחלט מעדיפים שהאשה תחליף חיתולים, תקום בלילה, תכין דייסות, תאפה עוגות לחגיגות ותלך לאסיפות הורים משמימות. אחוז האבות הנוכחים באירועים שתיארתי אמנם עולה עם השנים, אך עדיין הוא קטן בהרבה מהנוכחות הנשית. מדובר באירועים כיתתיים הנערכים לא בשעות העבודה המקובלות, בבוקר, אלא אחה"צ ובערב - ובכל זאת הנוכחות הגברית היא נמוכה בממוצע. כמה גברים השייכים לשכבות המשכילות והנדרשים להפגין מודעות של "גבר חדש", ו/או "גבר המתחבר לצד הנשי שלו" - עושים את הנדרש בסביבה החברתית שלהם, אבל לפעמים, במבט מקרוב - ניכר גם אצלם חוסר סבלנות מסויים כלפי כל האופנות החדשות האלה. (אלון עמית, איזי, אג"ג וכו' - לא מדובר עליכם. אתם אפילו לא עשרה, אולי עשרה אבל בקושי. סך כל החברים הקרובים שלכם הוא - כמה? - שלוש מאות? - וכמה מהם מתאימים לתיאור ה"גבר החדש"?) רוב הגברים הגרושים, ברגע שהם מתגרשים - הם מרגישים הקלה רבה. הקלה כללית מכך שאינם נמצאים עוד עם האשה, מכך שהם יכולים להתנפל במרץ ובגלוי על שוק ההזדמנויות המיניות - וגם מכך שעול ההשתתפות הישירה בטיפול בילדים אינו רובץ עליהם עוד. מה שמעיב, כמובן, על ההקלה הכוללת הזאת, הוא הסידור הכספי. ולפתע פתאום קמים להם כמה גברים ודורשים שילדיהם יועברו מחזקת האשה לחזקתם. חלק מהם מלווים את דרישותיהם בקללות נמרצות כלפי האשה. ברור שאצל כמה מהם הדבר נובע מכוונות טובות ומדאגה לילד. כמה? קשה לדעת. להערכתי - פחות, אולי הרבה פחות, ממה שאתה חושב. חלק משמעותי מן הגברים הדורשים חזקה על הילדים דורשים את זה משום שהם מאמינים שכך הילד "ייצא יותר בזול". מובן שאינם אומרים את הדבר באופן מפורש. טפשים הם לא. וכמה מן הגברים האלה - זה יישמע לך נורא ואין לי שום לינקים - ובכל זאת - כמה מן הגברים האלה - רוצים את הילדים בחזקתם כדי להמשיך בניצול המיני שעשו בהם קודם לכן. אלו הם גם בדרך כלל הגברים המחרפים את גרושותיהם בחרפות הכי נוראות ובצורה הכי אינטנסיבית. מבחינתי זהו סימן היכר אישי ויעיל, גם אם לא "הוכח מדעית". חלק מן הנשים המגלות כי הבעל עושה בילדו מעשים מיניים, מעדיפות להתגרש - לא להתלונן במשטרה, לא להגיע למשפט ולא לתת לדבר פרסום משום חשש לכבוד המשפחה, לעתיד הילדים ולסיכויים שלהם למצוא בני זוג. הפתרון, מבחינתן, הוא להרחיק את עצמן ואת הילדים מן הגבר העבריין באמצעות גירושין. לאור כל הדברים האלה, אתה צודק כי אין "להטיל כתם של חשד על *כל* גרוש" - אבל יש מקום לחשד לגבי גבר שפתאום, תקופה מסויימת אחרי שהתגרש - הוא מתחיל להתעניין מאוד מאוד בגידול הילד שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על זה שהבהרת שלא מדובר עלי. (איזי, ששלשום סחב את הילדון לחתונה של חבר לעבודה כי אמא עובדת בימי שישי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אחת התגובות הגועליות ביותר שפורסמו כאן אי-פעם. רק לחשוב שעלית על תופעה חברתית שחלה על כל הגברים בארץ (חוץ משניים שלושה שאנחנו מכירים והם דווקא בסדר, ואולי גם החברים שלהם, שלא יעלבו). ברור שאם גבר ''מסכים'' להחליף חיתול, אז סימן שהוא חולה מין. אני מקווה שעוד לא המציאו סוג של פמיניזם שעומד מאחורי דברים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על חלק מן הגברים הדורשים חזקה על ילדיהם, המהווה חלק מן הגברים הגרושים. אם הבנת מזה שזוהי תופעה המקיפה את כל הגברים בארץ, ואם הבנת שיש לזה איזשהו קשר עם החלפת חיתולים כביטוי לסטיה מינית - זה על אחריותך בלבד. מעניין, אגב, שכל הגברים, בלי קשר לרמת ההשכלה שלהם - יודעים פתאום שכל הגברים האחרים הם מנייאקים - ברגע שהבת שלהם-עצמם מגיעה לגיל שש עשרה. והרי אי אפשר להאשים גם אותם בפמיניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משבר הגירושין הוא משבר נוראי. השיעור המבהיל של גירושין, כמו גם השיעור המבהיל של אנשים אשר מפחדים להתחתן, מעיד על בעייה מאוד עמוקה בחברה שלנו. אבל לא זה הנושא. בגירושין רבים מדי, יש שני צדדים אכולי שנאה ו/או רודפים אחרי הישגים ומוכנים לפעול בדרכי עורמה ושוד שהם לא היו חולמים לעשות כאזרחים מהוגנים. במסגרת זאת, המדינה קבעה כללים אשר לא רק שהם לא עוזרים לפתרון מהיר ויעיל, הם תורמים להרס כל מה שניתן. הבעיות כוללות: 1) היכולת לעכב את הגט - כלי שנמצא בעיקר בידי הגבר 2) היכולת להגיש תלונות שווא במשטרה - כלי שנמצא בעיקר בידי האשה 3) היכולת להרחיק את ההורה מהילדים בתואנות שווא של מסוכנות - כלי שנמצא בעיקר בידי האשה. זה ההסבר העיקרי לכך שגברים רוצים חזקה על הילדים. הם צריכים לבחור בין חזקה לבין נתק. 4) היכולת לקבל מזונות מופרזים אשר הופכים את האב לעבד. - כלי הנמצא בידי האשה 5) היכולת להרים את הרכוש המשותף ולברוח - כלי הנמצא בידי שני הצדדים. יש הצדקה לכל מה שהמדינה עושה. על כל אחד מהדברים ניתן לכתוב מאמרים שלמים כמה הוא חשוב. אבל התוצאה המרכזית היא שמי שרוצה להתעלל בבן זוגו יכול לעשות זאת במגוון כלים שהמדינה נותנת לו. צריך למצוא לזה פתרונות. ההתמקדות בגט היא התמקדות שווא. הגט איננה הבעיה אלא סעיף קטן במכלול. מי שמסרב לדיון במכלול העניינים ולמציאת פתרונות לא מחפש פתרון אלא מלחמה. הלוחמות האמיצות לא מבינות שהצד השני נלחץ אל הקיר ומחפש פתרונות נואשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תיקון לסעיף 3 - גברים רבים עושים שימוש באותו נשק - במטרה לקבל משמורת משותפת, ולא בטענה למסוכנות של האם אלא לחוסר כשירות שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. רוב הגברים לא אומרים אל תתנו לה לראות את הילדים כלל אלא תחת פיקוח צמוד. הם אומרים תנו לה פחות. לעומת זאת, עניין שגרתי אצל נשים הוא לטעון שהבעל מסוכן לילדים ולא יכול לראות אותם כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שזה עניין שגרתי למדי אצל גברים להיות באמת מסוכנים לילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולבעיה הזאת אין לי פתרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... כי ברירת המחדל היא ''ילד הולך עם אמא''. לכן עבור הגבר, יותר ריאלי לדרוש משמורת משותפת מאשר העברת חזקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן הכלי של ניתוק הילד מאביו נתון לרוב בידי האם ולא בידי האב. מש''ל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. ממגורים של הילד עם האם, לא נובע ניתוק (מוחלט) של הילד מאביו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שהיא לרוב מנתקת? ודאי שלא. אמרתי שהכלי והשימוש בו (באותו אחוז של המקרים בהם משתמשים בו) הוא לרוב בידי האשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי; הרי הילדים הם לרוב בידי האישה. מה רצית, שהבעל יאסור על האישה לראות את הילדים שנמצאים אצלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי הרוב המחלט של הגברים אינם לוקחים את הילדים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה שניסית להיות ''אובייקטיבי''-לא הצלחת. בסוף זה ברח לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הלוחמות האמיצות לא מבינות שהצד השני נלחץ אל הקיר ומחפש פתרונות נואשים." - מוזר, אדם הקורא מאמר המביא תמונת מצב מסויימת ומבין ממנה את ההיפך, הוא כמו אדם המסתכל על הירח בחצות הליל ואומר: הן לא מבינות שעכשיו צהרי יום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עשרה? אלון עמית, כוחו כוח ענקים והוא יצוק פלדת אלחלד ועיניו רושפות ברקים שווה לפחות כמו שבעה, עבור איזי אני נותן עוד איזה שניים שלושה, תוסיף את החצי שלי וכבר קיבלת עשרה! בקלות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנים, בבסיס חימוש או משהו, שמעתי הרצאה שאני לא זוכר ממנה כלום חוץ ממושג אחד שהמרצה השתמש בו בקביעות: "פלדת אֶל-חַאלֶד". ככה הוא חשב שקוראים לזה. סתם, נזכרתי, והחלטתי לנסות להטות את הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לפלדה הזו התכוונתי. אני יכול לברר לגביה אצל מכר משותף שלנו ששירת בתור מסגר תותחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמני הקנה של העוזי היה עשוי מפלדת חלד נהדרת. מהר מאד היתה הופכת לג'ינג'ית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'מ' אומרת כי אינה חפצה בשום קשר עם התאומים הקטנים, כי אין לה כלפיהם רגשות אימהיים וכי משעה שנפרדו בנות הזוג, אין היא חפצה בקשר עם התאומים...' ------ |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |