בתשובה לאסף עמית, 29/09/01 15:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מניח שמבחן משמעותי ל"רוח ההסכם" הוא ההתבטאויות של ראשי אש"ף/רש"פ מאז שנחתם (אני מתכוון להתבטאויות בערבית, בפני קהל פלסטינאי), התנהלותם בעניין השינויים באמנה הפלסטינאית, ו"רוח הדברים" באמצעי התקשורת שבשליטתם (הרשמית או המעשית). לא בדקתי את הנושא (בפרט, למשל, אינני זוכר את התאריכים בהם התרחשו הארועים הרלוונטיים בפרשת האמנה הפלסטינאית), אז אני נאלץ, כמו ביום רע שלי, לשאול אם ההתנהגות בצד הפלסטינאי אכן היתה "ברוח ההסכם" מתישהו מאז שנחתם. נדמה לי שאתה מסכים שלצד הפלסטינאי לא היו, למעשה, נכסים כלשהם שהוא היה יכול להעביר לצד הישראלי במסגרת הסכם, כנגד נכסים שישראל תתחייב להעביר לו. האם תסכים גם לכך שלאור האסימטריה האינהרנטית הזו, הסכם אוסלו הוא לא פחות ולא יותר "חד צדדי" מ"דוקטרינת מאן", למשל; שמהות ההסכם היא שישראל שוכרת את אש"ף כקבלן-ביצוע במסגרת "פתרון הבעיה הפלסטינאית" (כלומר: הבעיה שיש לישראל עם הפלסטינאים בשטחים. כל קשר לבעיות של הפלסטינאים הוא מקרי); שכל "רוח ההסכם" שאתה מדבר עליה היא "רוח וצלצולים" שפוליטיקאים (ע"פ בילינסקי) חייבים לעשות מסביב לכל דבר שהם עושים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ יקר, אבקש ברשותך לחדד ולהבהיר כמה נקודות בנושא. דוקטרינת מאן אינה מבקשת להגיע לכל הסדר עם הפלסטינאים - לא כל שכן הסכם וחוזה שלום - היות ולשיטתה הדבר אינו אפשרי מסיבות שונות ומשונות. דוקטרינה זו דוגלת בנסיגה חד צדדית ומלאה משטחי כיבושי 67, כולל שטחי מזרח ירושלים, כבדומה לנסיגה המלאה במקרה לבנון. דוקטרינה זו גורסת כי מצב העוינות הערבי-מוסלמי הבסיסי כנגד מדינת ישראל יישאר על כנו גם לאחר נסיגה שכזו, היות וה'שטן הקטן' לשיטת העולם הערבי-מוסלמי חייב להיעלם ולהכחד עם אפוטרופוסו ארה"ב, להלן ה'שטן הגדול'. דוקטרינת מאן, אם כך, צופה שורת עימותים ונסיונות פיגוע גם לאחר מילוי מבוקשם של הערבים בכלל והפלסטינאים בפרט. בניגוד לדוקטרינה פונקציונאלית ונטולת חזון זו, הרי שרעיון אוסלו מבוסס מבראשיתו על 'הסכם', אשר במהלכו אמורה להווצר דינמיקת 'התקדמות' במסגרת 'צעדים בוני אימון' לכוון כינון וחתימת חוזה השלום עם קנטוני-פלסטין, אשר מעצם תפקידם מהווים אכן קבלן ביצועים דיקטטורי ומושחת לרעיונות פשרה והסכם מבית היוצר הישראלי-אמריקאי. במילים אחרות: חד צדדיותה של דוקטרינת מאן אינו דומה למהלכו הכפוי של הסכם אוסלו, אשר מזה כעשר שנים משתמש במודע ובהיסח הדעת בפעלולי המקל והגזר ליצירת אקלים שיחה והסכם עם הצד הפלסטינאי, אשר כנראה אינו מעוניין בכך כלל. למותר לציין שמותו של הסכם אוסלו הקדים בשנה את מותה של דוקטרינת מאן האמורה, היות והחל מתאריך ה-11 לספטמבר 2001 אין כל כוח פוליטי ומדיני היכול לכפות קווי דוקטרינה זו על מדינת ישראל, וכידוע זו האחרונה אינה מאמינה ומעוניינת ביישום דוקטרינה זו. רעיון הקמת מדינת פלסטין מת 1 איפוא רגעים אחדים לפני הולדתו, אך אין בעובדה מרה זו מלסבר את הלב והאוזן. מותה של מדינת פלסטין הינו תמרור דרך ואזהרה בפני סכנת מותה של מדינת ישראל, אשר הינו הפועל היוצא של טירוף המשך החזקת שטחי כיבוש אלו. שלך בברכה א. מאן 1 יש היאמרו כי רעיון הקמת מדינה זו הוצא במכוון ובמודע להורג על ידי האיש האחראי על ביצוע עבודות הקבלנות הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מהלך כפוי", כפי שהגדרת את הסכם אוסלו (וכפי שהגדירו אחרים את ועידת קמפ-דייויד) הוא מעצם טבעו ההיפך-מהדדי, ולכן סיווגתי אותו כ"חד צדדי". באשר לטענה שאתה משמיע כאן החל מ-11 בספטמבר, לפיה אבד הכלח על רעיון המדינה הפלסטינאית, ובאופן רחב יותר - כי אירועי ה-11 בספטמבר הם קו-פרשת-מים היסטורי בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי - פקפקתי בטענה הנחרצת הזו שלך עוד באותו היום, וככל שנוקף הזמן אני מפקפק בה יותר ויותר. את ההערכות הראשוניות שלי סיפקתי בו ביום. בוודאי עוד נדון ב"תחזיות לעומת מציאות" בחודשים הקרובים. באשר להערת-שוליים 1 שלך: ראשית, ככל שניסיתי, לא הבנתי מיהו "האיש". האם התכוונת לכך שיאסר ערפאת מפחד ממדינה פלסטינאית יותר מכל אחד אחר? שנית, חשבתי שוויתרת על "היאמרו", ותעדיף את "שיאמרו". נו, מילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רעיון הקמת מדינת פלסטין מת"? אתה קובע זאת באותה פסקנות בה קבעת כי דינה מארץ האיילים היא לא מהערלים כי אם גבר ישראלי? איזו מן קביעה מוזרה זו. "עובדה מרה", כהגדרתך. עובדה. לא דיעה, השערה, הערכה. ערפאת אמור להיות חלק מהקואליציה נגד הטרור. או לפחות לא מושלך אל מחוץ למחנה. החמאס והג'יהאד האיסלאמי לא נכללו ברשימת ארגוני הטרור. רק זה אמור להחזיר אותנו לפרופורציה מסויימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר שרעבי הנכבד, רעיון הקמת המדינה הפלסטינאית נפח לשיטתי נשמתו לאלתר, היות ואינני רואה כל כוח פנימי או חיצוני בהקשר מדינת ישראל, אשר יהיה מסוגל לנפוח רוח חיים ולהעמיד רעיון זה חזרה על רגליו בעתיד הקרוב והרחוק כאחד. למותר לציין כי התפתחות זו אינה גורמת לי לסיפוק ושימחה לאיד, אך זוהי המציאות החדשה בעולם פוסט-פיקניקי זה. מדינת ישראל תמשיך ותקיים משטר אפארטהייד בשטחי כיבושי 67 כפי שעשתה זאת בעשרות השנים האחרונות - למורת ליבם של רבים מאזרחיה בתחומי הקו הירוק. אין בדעתי לחזור ולגולל 'פרשת דינה' פעם נוספת. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, ההודעה שלך תישמר במרחבי הסייבר ספייס, ותבוא לידי מבחן עם המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מסביר את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מה להסביר הרבה. אנשים מעוניינים בדברים שונים. האחד מעוניין בדבר מציאותי יותר, השני מעוניין בדבר מציאותי פחות. אדם אחד טוען כי הוא מעוניין בהקמת מדינה פלסטינאית, שני טוען כי הוא מעוניין למגר את הטרור הבינלאומי. ימים יגידו, אך אם אתה כבר שואל אותי אישית, הרי שהמערב לשיטתי בדרך המלך לתאונת שרשרת עם נציגי העולם הפרה-והפוסט-מודרני, אשר ממנה רק הסינים(!) יוכלו להושיעו. שלך בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, אני בהחלט שותף להרגשה שלך ומסכים עם העובדה שמסין תבוא או הישועה או משהו אחר (שלילי?). אני לא רוצה לפתח יותר את הנושא מחשש שהתגובות יטבעו בדיון היותר מדי ארוך הזה, אבל כמה נקודות: *האולימפיאדה ב2008 *אחוז המוסלמים במזרח סין *חוסר כבילות במוסר מערבי (בכל מקרה, אפילו במצב הנוכחי שיתופם הוא קריטי מהרבה בחינות) ואיך המערב יכול למנוע התנגשות? *הפיכה צבאית בארה"ב ומיד אחריה הפצצה אטומית על פקיסטן ,אפגניסטן, אירן, עירק, לוב, סודן, לוב, סעודיה (ועוד?) *או משהו בקווים דומים/מקבילים למאמר האחרון שלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל ופלסטין יחיו יחדיו זו לצד זו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |