בתשובה לגלעד דנבום, 30/09/01 13:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כידוע לך, האדם הוא בסך הכל בעל חיים, וכשמסתכלים על תורת האבולוציה, בשיתוף עם העובדה שכל בעלי החיים, מאמבה ועד שימפנזה, מתגרים מינית מסיבות ביולוגיות ולא תרבותיות (מסכים?), אני לא רואה שום סיבה להוציא את האדם מן הכלל כאן. כך או כך, אני לא מבין מאיפה מגיעה הנחרצות שבדבריך - האם ערכת מחקר גנטי וגילית שהגירוי בטוח בא ממקום אחר? ה"גירוי" שהחרדים חשים למשמע קול אישה אינו גירוי כלל וכלל. אולי אפשר לקרוא לזה "פחד" (מהישרפות בגיהנום), ואולי בכלל בכל פעם שמישהו חרדי שומע קול אישה הוא נזכר בשלושת הסרטים הכחולים האחרונים שהוא ראה; אני לא יודע. לא הראת לי שהקול עצמו גורם לגירוי, ואני ממש לא מאמין בכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט לא מסכים. האדם הוא מאד יוצא דופן בהתנהגותו המינית. ההתנהגות המינית שלו אינה רבייתית, אלא חברתית, בדומה לשימפנזים. אינני יודע אם בכלל יש בעלי חיים אחרים העוסקים בפעילות מינית שלא לשם רבייה. תסכים איתי שבמהלך כל שנות קיומו של האדם, פרט לפסיק ההיסטורי האחרון, הוא היה עירום, ותסביר לי איך הביולוגיה אחראית לגרוי המתרחש כשזמרת שרה שיר ארוטי איטי הבוקע מתוך רמקול בצירוף מוזיקה. העובדה היא ששדיים הם מוסתרים בחברה שלנו, וחשיפתם גורמת לגרוי. בחברות אפריקאיות מסוימות אין כל ניסיון להסתיר את השדיים, ואני מניח שהסתרת השדיים תיראה להם מוזרה, למרות שהסתרת החלציים מקובלת גם אצלם. מגע יד ביד בהקשר הרומנטי המתאים יכול להביא לגרוי מיני חזק, ומגע דומה הנעשה בטעות מתקבל ככזה, ואינו גורם לשום גרוי. איבר המין החשוב ביותר של האדם הוא המוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ומה עם הבונובו?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוג של שימפנזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. פעם חשבו שהם מין של שימפנזה, ואפילו קראו להם "שימפנזה גמדית" (pygmy chimps). בד"כ גם גידלו אותם ביחד וניסו לגרום להם להתרבות ביחד (אבל זה לא קרה, עד כמה שאני יודע). כיום יודעים שמדובר בשני מינים נפרדים, שמרוחקים מבני האדם באותה מידה, משום שהפיצול ביניהם היה לאחר הפיצול בין הענף שלהם לבין האדם. אגב, הטעות הזאת גרמה ליצירתו של השם המביך "שימפנזה מצוי" לשימפנזה היחיד שיש. המביך הוא ששימפנזים, לצערנו, הם כל דבר מלבד "מצויים" בימינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת החשוב שכחתי: הבונובו הם אלו שמציגים התנהגות מינית "מתירנית" ונטולת הקשר לרבייה. שימפנזים - לא כל-כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[מוציא לשון] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא קיימת האפשרות שמגע היד המקרי דווקא כן גורם לגירוי, אך כללי הנימוס והתרבות מכריחים אותנו לדכא אותו מיידית? והאם האפריקנים המורגלים למראה החזה החשוף באמת יכולים להיות מגורים ממנו בסיטואציות רומנטיות/מיניות, לאחר שראו ממנו ללא הפסקה שנים על גבי שנים? הסבריך על מיניות האדם מקובלים עליי, באופן כללי, ואני מאמין שאתה יודע על מה אתה מדבר; ובכל זאת, שתי השאלות הנ"ל מטרידות אותי, ותשובותיי האינטואיטיביות הן "כן" ו"לא". אז איך זה מסתדר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממנו? לא. הם יהיו מגורים מהסיטואציה. אין שום דבר מיני במיוחד בשדיים, אם מסתכלים על זה בהגיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שמגע יד אקראי יגרום למישהו גרוי מיני, שאותו ייאלץ לדכא. אני מאמין שאצל מתבגרים זה כך, ואצל מבוגרים כבר לא. אולי תאמר שהדיכוי אצל מבוגרים יעיל יותר, אך אישית אינני מאמין בכך. אני יכול להעיד רק על עצמי. מגע אקראי של ידה של אשה בידי אינו גורם לשום גרוי שאני מודע אליו. אני מאמין שגם עניין זה הוא תלוי תרבות. מי שמעולם לא חווה מגע ידה של אשה בהקשר לא רומנטי יתקשה יותר להירגע לאחר התרחשותו של מגע כזה. כך גם אדם בן החברה שלנו היוצא לסיור באפריקה או באירופה ונתקל בשדיים חשופים. אני בהחלט יכול להעיד שמראה חזה חשוף שבו רופאים נתקלים מדי יום אינו גורם לשום אי נוחות או מחשבות רומנטיות. מראה דומה בסיטואציה חברתית ולא מקצועית מתפרש בצורה שונה לגמרי, ואין בכך שום תחושת קונפליקט. יתכן שתמצא רופאים שרואים זאת אחרת, אך זוהי דרישת המקצוע, והיא בת השגה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |