בתשובה לדובי קננגיסר, 28/02/06 15:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכל נכון, אלא שהפטרייה דומה לבד מגרד אשר גורם לי לתלוש ולפזר אותו על קרוביי. יש יתרון הישרדותי לפטריות שמצליחות "להפעיל" (prime?) את התשוקה לגירוד. לכן הצעתי להעביר את הפטרייה ממחלקת "הדברים המגרדים במקרה", אל מחלקת "הטפילים התחמנים המשפיעים על ההתנהגות של בעלי־חיים". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שיש פה התפתחות אבולוציונית מחוכמת. אבל כמו שצויין למעלה, יש הבדל בין משהו שפועל על מערכת העצבים דרך החושים שלך לבין משהו שמשפיע ישירות על מרכז מערכת העצבים - על המוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צינון גורם לעיטוש וכולירה לשילשולים. מקבל את זה שהטפילים הם תכמנים אבל יש (לפחות) דרגה נוספת של תיחכום בין המצב של גירוד מעצבן שאני מבין רציונלית שרצוי שאתעלם ממנו, אבל הוודקה חלשה, לבין מצב בו הגירוי לא נתפס כגירוי כלל. אולי מנגנוני הצדקה עצמית של מכורים הם דוגמאות יותר טובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הפטרייה שלי פחות מגניבה מהטפיל של העכבר. אבל היא שונה מווירוס הצינון שלך - הוא לא מסובב את הרצונות שלנו בתוך מחזור החיים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא מכריח אותך להתעטש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |