בתשובה להאייל האלמוני, 16/03/06 0:50
רפואה מבואסת 372950
תלוי על איזה פרטים אישיים מדובר. ישנו הסיפור הקלאסי על הרופא שאמר לחולה: אחרי הניתוח הכל יהיה בסדר, אומנם לא תוכל לנגן בכינור למשל, אבל חוץ מזה תתפקד כרגיל.
והחולה היה, כמובן, כנר.
רפואה מבואסת 372973
ונשאלת השאלה (שהיא גם רעיון לא רע לסקר): על איזו יכולת את/ה לא מוכן לותר, כלומר מעדיף להיות מת מאשר חי ובלעדיה? כשרון אומנותי? אחד מהחושים? זיפזופ?
רפואה מבואסת 372986
נראה לי שרק על היכולת להיות מאושרת. ‏1
כל שאר היכולות - אני מניחה שבאיזשהו שלב אני אצליח למצוא תחליפים.
אני מניחה אבל שהיכולת שהיה לי הכי קשה לוותר עליה הייתה היכולת להשתמש בידיים שלי.

1ובהתחלה גם הוספתי, כמעט אוטומטית, "והיכולת לחשוב בצלילות" אבל (א) גם היום אני לא תמיד חושבת בצלילות ו(ב)אני לא בטוחה אם במצב כזה באמת הייתי מתוסכלת מזה כל כך כמו שהמחשבה הנוכחית על כך מתסכלת-עתידית.
רפואה מבואסת 372991
אבוי. את מעדיפה מוות על פני חיים לא מאושרים?
372996
לא מאושרים ובלי סיכוי לאושר?
כן.
373001
Happiness is highly overrated.

('צטער, בעברית זה נשמע גרוע)
מה בדבר 373012
אושר זה לא כזה שוס?
ואם כבר מדברים על אושר 373014
ארוך מעט אבל שווה ביותר.
ואם כבר מדברים על אושר 373045
אכן שווה, וגם מתקשר קצת עם כמה דברים שכהנמן אמר וכמה דברים שעלו במאמר ''איפכא מסתברא'' ובדיון שהתפתח (שנאת הסיכון למשל).

תודה.
ואם כבר מדברים על אושר 373136
מדוע אף אחד אינו נוגע, אף כי בין השורות זה בולט לטעמי מאוד, ברכיב היחסי של האושר?

אז הנה...
מהות האושר אינה הטוב אלא השיפור ביחס לקו בסיס מסוים. והמקור העקרי ממנו משוערך קו הבסיס לאושר הוא מעגל היחוס החברתי (מעמדי, מקצועי וכו') וההויה האנושית העכשוית המוכרת.
גם הכתבה בניו יורקר (אם מפרשים אותה כעין נזיפת "מה אתם מתלוננים") מנסה בסך הכל להרחיב את מעגל היחוס של הקורא ליריעה הסטורית רחבה יותר (וזה כמובן לא אפקטיבי במיוחד). אין שום קשר בין אושר לבין רמת רווחה מוחלטת שכולם זוכים לה. שיפור חומרי לפרט יכול להוביל לתחושת אושר, אך גם האושר הזה בהכרח חולף וכבר איננו כי צפי הרווחה ומעגל היחוס משתנים בעקבותיו.
ואם כבר מדברים על אושר 373142
אפשר למצוא אושר באהבה. אפשר למצוא אושר בילדים. אפשר למצוא אושר במראות יפים במיוחד, בגילוי של איזו יכולת חדשה, בתחושה מסוימת של כח, אפילו בחיוך לא צפוי שמופנה אליך. במיליון דברים שאינם קשורים כלל למעמדך החברתי.
ואם כבר מדברים על אושר 373147
כל הדוגמאות יפות ונכונות
חלקן (חיוך לא צפוי, אהבה...) ממחישות יפה את דברי אם מסתכלים עליהן מהזווית המתאימה.
כולן מתבטאות בחריגה ממה שקראתי קו הבסיס לאושר שמתבסס על מעגלי יחוס והכרות עם ההויה האנושית העכשוית. למעמד חברתי יש מן הסתם קשר מסויים (בלבד...) לקו הבסיס הזה.
373015
אתה באמת חושב ככה, או שזה רק לשם ההקנטה שבדבר?
373047
חלילה לי מלהקניט אותך.
I feel like saint louis 373023
אוקי, אבל גם סבל זה לא גליק גדול.
I feel like saint louis 373060
יש גם דרגות לסבל - יש סתם חוסר-אושר רגעי, למשל כשפתאום נזכרים שמזמן לא היינו בחו''ל וכמה אנחנו צריכים חופשה עכשיו. יש סבל מתמשך בדרגה נמוכה, כמו למשל להעביר חיים שלמים בעבודה מפרכת ללא תגמול הולם, חיי משפחה לא מספקים, דלות אסתטית, הצטברות של טינה וכעס, וחוסר אהדה כללי בין הבריות. ויש סבל-סבל, הדבר האמיתי, כמו למשל להסתתר מהגרמנים ביערות ולהתגעגע לקליפות של תפוחי אדמה, שלא לדבר על דרגות חמורות יותר.

אני מנחשת ששכ''ג היה מעדיף על פני מוות את הדרגה הראשונה, ואולי אף את השנייה, ועוד כמה שלבי ביניים אחריה. מעבר לרף מסוים, נקרא לזה ''גטו פלוס'', למרות שאנשים מצאו טעם בחייהם גם בנסיבות כאלה, ייתכן שהיה עדיף לא לחיות.
I feel like saint louis 373076
עפרוניתנו דיברה על חוסר אושר, לא על סבל. סבל זה עניין אחר לחלוטין, אולי בקצה השני של הסקאלה ואולי בכלל במימד אחר.

אגב, אותו ''סבל מתמשך בדרגה נמוכה'' שאת מתארת תואם להפליא את סיפור חיי.
מוחה דמעות בגנבה 373081
I feel like saint louis 373082
טוב, אפשר בהחלט ליהנות מהחיים (לפחות על הנייר, או מבחינת ההישגים הנראים לעין) ולא להיות מאושרים.
הייתי אומרת שאושר הוא ההערכה ורגש התודה שלנו (למי?) על ההנאה מהחיים.
שמחה אופטימלית 373085
אני מציע לך לקרא את ספריו של הפסיכולוג ההונגרי מיחיי צ'יקסנטמיהיי (כך לפי ההגיה באנגלית), כמו הספר הזה "זרימה, הפסיכולוגיה של החוויה האופטימלית." צ'יקסנטמיהיי מתמחה בפסכולוגיה חיובית, כמו הספר של ג'ונתן האידט שמוזכר במאמר בניו יורקר שאסתי הפנתה אליו (למרות שמה שמשך אותי להאידט היא העבודה שלו בנושא הפסיכולוגיה של המוסר).

צ'יקסנטמיהיי שאל את אצמו איך זה שאנשים בתופת של אוושויץ סיפרו על רגעי שמחה (לא לבלבל עם אושר), בעוד אנשים שלכאורה יש להם הכל מכל מדווחים על הרגשה של מלנכוליה, יאוש וחוסר אונים. הוא (ואחרים) אספו נתונים מלמעלה ממאה אלף בני אדם ברחבי העולם בנסיון לשאול שאלה פשוטה - מתי את מרגישה שמחה. הם ציידו אנשים בביפר שציפצף בשעות שונות של היום ואז הם מלאו שאלון קטן המתאר את הרגשתן ואת מה שהן עושות באותו זמן. הצטייר למשל שאנשים אמנם מעדיפים שעות פנאי על עבודה אבל הם מרגישים הרבה יותר שמחים בעבודה מאשר בשעת הפנאי.

אם כן, מהי אותה שמחה? בקיצור, המצב האופטימלי הוא כאשר הכישורים והיכולות שלך מתמזגים עם מה שאתה עושה במצב שבו אתה עושה דבר מה מאתגר, שמותח במעט את היכולות שלך (לא יותר מדי שלא לתפוס יאוש ולא פחות מדי שלא להשתעמם). זה לא חייב להיות דבר מה גרנדיוזי. גם מטרת חיים כמו טיפול בילדים, או לקרא ספר, או עבודה בפס יצור של טלויזיות יכולים להוות מנוע לחווית "שמחה אופטימלית."

שוב, שמחה זה לע מצב הדוניסטי של התעלות הרוח, של אושר אלא זה יותר מושג טכני שמתאר שילוב של מוטיבציה, יכולות, אתגרים ואפשרויות, כולל כמובן נקודת השקפה ואישיות.

שירה 373302
תגובה מעניינת ששיאה הוא ללא ספק: "אני מציע לך לקרא את ספריו של הפסיכולוג ההונגרי מיחיי צ'יקסנטמיהיי", המזכיר את ימיו הטובים של הגשש (:
שירה 373314
האם אתה, אפופידס, מוצא בשמות זרים סיבה לשעשוע? הליאצפן דמית?
שירה 373341
לפעמים.
לא רק בזה - גם אני וגם הלז נהנים מאכילת מלפפונים לעיתים.
ליתר ביטחון בדקתי שוב את הציטוט המדובר: הוא אכן מצחיק.
שירה 469068
אין באמת צורך "להגן" על אנשים ששמתיהם מצחיקים את דוברי העברית. שמי האמתי, למשל, אולי לא "מצלצל" מוזר במדינות שונות (או שכן, אין לי מושג), אבל אני יודעת שבשפות מסוימות יש לו משמעויות מגוחכות ואפילו משפילות. אז? לא נראה לי שעליי להתרגש מהעובדה. (ואני די משוכנעת שפסיכולוג כמו זה שהזכרת ודאי לא היה מתרגש מזה).
שמחה אופטימלית 373333
מה שמפתיע אותי הוא שתוצאות המחקר לא הראו, בצורה בולטת, ש''אנשים לא שמחים כאשר הביפר שלהם מצפצף והם צריכים לעזוב הכל ולמלא שאלון מטופש''.
שמחה אופטימלית 373379
נו טוף, אמרת מטופש אמרת הכל.
I feel like saint louis 373086
כן, אבל לא התכוונתי לחוסר אושר ברמה של "לא שכבתי על ערסל על חוף קריבי כבר חמישה חודשים"‏1, אלא ברמה של חוסר היכולת המוחלטת לחוות אושר,ולו הקטן ביותר.
אם הייתי חיה ביערות פולין אי שם בשנות הארבעים של המאה הקודמת, אני מניחה שלמצוא חצי תפוח אדמה רקוב היה גורם לי אושר. לא התכוונתי, מן הסתם, לאופוריה מטורפת של זיקוקים וניצוצות עשרים וארבע שעות ביממה.
אם לא אושר, אז מה מניע אותך?

1באמת.
I feel like saint louis 373133
זה תואם להפליא את סיפור החיים של כולם (כמעט). לכולם (כמעט) לא משלמים מספיק ואת כולם (כמעט) האישה מתחילה לעצבן בשלב מסויים (סליחה, איילות, זה בטח נכון גם לצד השני), כולם (כמעט) מרגישים שלא מעריכים אותם כערכם וכולם (כמעט) צוברים טינה וכעס. זה נקרא the human condition.
I feel like saint louis 373178
לא על זה דיברתי. דיברתי על מישהו שאלה הרגשות היחידים(!) שהוא חווה במשך כל(!) חייו. חשוב על דמות טיפוסית ממחזה של חנוך לוין למשל.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים