בתשובה לדב אנשלוביץ, 03/10/01 17:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פה אתה טועה לגמרי, לדעתי. חלק מהפלסטינים אולי לא רוצים שתהיה ישראל בין הירדן לבין הים, אבל לא אכפת להם שישראל תעביר את עצמה לאוגנדה או לקנדה או לכל מקום רחוק אחר ובלבד שהאדמה הזאת תישאר להם. מבחינתם, הסתלקות של ישראל מהאזור תהיה הדבר הכי טוב שיכול לקרות להם אי פעם, ויותר מזה לא תמצא גם בחלומות הכי ורודים של הפעילים הכי פנאטיים בארגוני הטרור הקיצוניים ביותר של פלסטין. בין לאדן לעומת זאת לא מסכים שתהיה ניו-יורק בכלל, בשום מקום בעולם, והוא גם לא רוצה שיהיו לונדון ופריז ומדריד ואמסטרדם ותל-אביב וטוקיו. הוא שולל את זכות הקיום של כל תרבות שאיננה מבוססת על האיסלם והוא עושה זאת ללא כל קשר לטריטוריה הספציפית שבה עשויה תרבות כזאת להתקיים. ''עם כל הכבוד'' לטרור של הארגונים הפלסטינאים, בין לאדן משחק בליגה אחרת לגמרי ויש לו שאיפות הרבה יותר מגלומניות וחובקות עולם מאשר להם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם דבריך האחרונים, אבל לדעתי אין הנקודה הזאת חשובה כלל. צורת לחימה בה פוגעים במכוון באזרחים כדי להשיג מטרות פוליטיות היא טרור, והדבר הזה פסול ללא קשר לסבות (אלא אם כן עושים זאת כתגובה למעשים דומים ובמטרה להפסיקם, כי אז מדובר בהגנה עצמית ממש). הסיבות אינן גורעות מחומרת העניין עצמו. את עמדתי הסברתי בין השאר, בעזרת משל ''המתאבק הענק'', באחת מתשובותיי לניתאי מתחת למאמר ''מה נשתנה''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |