בתשובה לאלכסנדר מאן, 06/02/00 3:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי לא. הערך החשוב ביותר להומניסט הוא חיי אדם, ואחר כך זכויות האדם, באשר הוא אדם. בעולם אידיאלי, הייתה אפשרות לא להגביל בכלל את זכויותיו של היחיד ולא להרוג ולא להיהרג. אבל השאלה שההומניסט צריך לשאול את עצמו היא איך להגן על חיי וזכויות אדם בעולם לא אידיאלי, שיש בו מלחמות על משאבים ואפילו אלימות לשמה. אז קודם כל, ברור שללא שלטון וללא אכיפת חוקים, לא תישמר אף אחת מזכויות האדם, ואני מניח שאין צורך להסביר מדוע. המשטר הדמוקרטי הוא הדרך הטובה ביותר שידועה לי להגן על חייהם וזכויותיהם לפחות של אזרחי המדינה. כמובן שאכיפת חוקים על היחיד יש בה הגבלה של זכויותיו, אבל היא עדיפה על אנרכיה בצורתה הריאלית, כלומר משטר שבו אתה יכול להירצח בכל רגע. לגבי 2, אני מסכים שיש מתח בין הומניזם ללאומיות. אם אתה מגדיר הומניסט בצורה בינארית, כלומר מגדיר כהומניסט רק את זה שהדברים היחידים שחשובים לו הם חיי האדם זכויותיו וכבודו, ומגדיר את כל השאר כלא הומניסטים, אז המתח הופך לסתירה ממש. אבל אולי יהיה נכון יותר להסתכל על ההומניזם כציר שעליו כל אחד יכול למקם את עצמו. כדי להיות הומניסט מוחלט, עליך להיות קוסמופוליט. אבל גם מי שרואה עצמו קרוב לעם היהודי, אך הוא רגיש מאד לזכויותיהם של כל בני האדם, קשה לומר עליו שזכויות האדם אינם נר לרגליו. לגבי 3, אפשר אולי להאמין שקיים אל, והציווי המוסרי שלו הוא הומניזם, אבל אולי יש משהו עקום בלקבל את ההומניזם כמצווה הניתנת בידי אל. באופן כללי, אני מסכים בעניין הזה. 4 - האומנם? זאת שאלה שאני שואל את עצמי די הרבה. ברור שחיי האדם הם הדבר החשוב ביותר, ולו בגלל שאף אחת מזכויות האדם אינה נשמרת בלעדיהם. אבל פי כמה הם חשובים, למשל, מהזכות לכבוד? או לחירות? האם זה הומני יותר שאלפי אנשים יחיו כעבדים מאשר שאחד ימות והשאר ישוחררו (נניח שאלה האפשרויות היחידות)? עד כמה חיי עבד נחשבים ל"חיים" במלוא מובן המילה? ושאלה קצת יותר רלוונטית - כמה אנשים "הומני" להקריב במלחמה על מנת לאפשר לעם היהודי לחיות בכבוד בארצו? אתה טוען שמההומניזם נובע ש-0. אבל אני לא בטוח שזה כך. היחס בין ערך חיי אדם לערך זכויות אדם לא ממש ברור מהגדרת ההומניזם, אף על פי שברור שחיי אדם אחד חשובים יותר מזכויותיו. שים לב שהשאלה הזו, למרות שהיא בעיקר רגשית לדעתי, היא בפירוש מספרית - כמה הרוגים שווה זכותם של מליון אנשים לחירות? לרכוש? לביטחון? ולא מדובר באיזו התפלספות שאין לה ערך ממשי, אלא בהחלטות הכי גורליות - מתי לצאת למלחמה ומתי לא. בכל אופן, יש לקחת בחשבון את העובדה שהאויב לפעמים אינו הומניסט, ואינו רגיש לחיי וזכויות אדם. אם אתה נכנע בלי מאבק, סביר להניח שהדרישות יגדלו, כלומר הפגיעה בזכויותיך תגדל, ומעבר לכך, אתה מחזק את הצד הכוחני והלא הומני, וגורם לאלימות להיות משתלמת, ויש לכך אולי השלכות על העתיד. ברור שאם 80% מהעולם יהפוך לפציפיסט, 20% הנותרים יקימו משטר של דיכוי וישללו את הזכויות של כל השאר, ואולי גם יסכנו את חייהם. זה בוודאי לא מה שרוצה ההומניסט. אכן, לפעמים הדרך לעולם שנשמרים בו חיי וזכויות אדם עוברת דרך חוקים, שלטון, ומלחמות. אני חושב שהומניסט אמיתי יעדיף את האפשרות שתביא לתוצאה הומנית יותר, מאשר זו שבה הוא עצמו לא פוגע ישירות בזכויות ובחיים של אחרים, אך מביא בעקיפין לפגיעה גדולה הרבה יותר. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |