בתשובה לאלי, 05/10/01 21:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הייתי משווה את הסיפור הקדום הזה על איננה בשאול לפחות כפי שמבינות אותו פמיניסטיות מודרניות עם יצירות מודרניות למהדרין כמו סדרת הטלוויזיה על זינה הלוחמת האולטימטיבית והמשחק והסרט על טומב ריידר'' והגיבורה הכל יכולה שלו לורה קראפט. עוד פעם יש לנו עסק עם נשים כל יכולות , יותר חכמות ויותר חזקות מהגברים שסביבן שאין דבר שהן לא יהו מעיזות ומסוגלות לבצע. נראה שכיום יש נטיה גוברת והולכת להציג נשים בסרטי פעולה בתפקידים כאלה ( ביחד עםן בני מיעוטים שונים ) בזמן שיש נטיה מקבילה להציג את הגבר ( הלבן לפחות) כלא יוצלח חלשלוש. אין בכך הרבה שוני מהסיפור הקדום על איננה ותמוז. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נשווה את האלים של הפנתיאון היווני לקומיקס של אקס מן. בוא נשווה את האודיסיאה לאלי מקביל. ההשוואה שלך אומרת משהו רק אם אתה באמת מנסה לטעון שהמיתוסים של איננה ודומוזי נכתבו מתוך אותה רוח יענו-פמיניסטית מודרנית, שטחית, ממוסחרת, משועשעת וקלילה שהביאה לנו את זינה ולארה (זה לארה קרופט, אגב, לא לורה קראפט). זה מופרך לגמרי. המיתוסים נכתבו כמיתוסים, היתה להם משמעות דתית רצינית לחלוטין, והיתה בהם סמליות * של אותה התקופה * ולא סמליות של ימינו. חוץ מזה - כמו שאיננה היא לא זינה, איננה היא גם לא פמיניסטית. פמיניזם זה עכשיו, ואיננה היתה אז. אם יש פמיניסטיות - או פמיניסטים - שנהנים לעוות מיתוסים קדומים לצרכיהם הפוליטיים, שיהיה להם לבריאות, לדעתי זה מגוחך ומראה על חוסר ביטחון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא משמעות דתית. יתכן ומשמעות חברתית. ומיתוסים הם פחות מסמלים כי אם יותר מערך של סימנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסופרת תמר וייס פירסמה לאחרונה ספר לילדים בשם "איננה בוחרת מלך " שהוא מעין "מקדימון " לעלילות גילגמש ( שהופיע בעברית גם בעיבוד של ש.שפרה). ויש בו דיון מעניין על מערכת היחסים בין האלה איננה ובין המלכים של העיר שבה היא שוכנת . ראו : איננה אוהבת מלכים |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |