בתשובה לNur Eytan, 16/04/06 11:00
סליחה על גסות הרוח 379008
אני לא נוטה לקבל מיסטיקה כסברה.

זהו, שבשביל שהשוואה לא תתפוס, לא מספיק להצביע על הבדל, אתה צריך להצביע על הבדל *רלוונטי* (ולהסביר למה הוא רלוונטי). בהצלחה.
סליחה על גסות הרוח 379017
ממש לא מיסטיקה..

מה שאתה אומר מתבסס על מדע של ימי הביניים..

הורמונים זה לא מיסטיקה.
מיסטיקה קשורה הרבה להורמונים.

אבל הורמונים זה לא מיסטיקה.. הורמונים זה כימיה, ביולוגיה, פסיכולוגיה...

בואו נעשה תרגיל ונחפש השוואת מיסטיקה והורמונים..
סליחה על גסות הרוח 379023
הורמונים זה לא מיסטיקה, ''ההסברים'' שנתת כן. השינוי ההורמונלי שעוברת אשה שיולדת (או מפילה) גבוה יותר ומהיר יותר מזה שעובר נער מתבגר. זה מה שגורם לדיכאון, אצל הרבה מניקות ואצל הרבה שאינן מניקות.
סליחה על גסות הרוח 379026
לא מיסטיקה כלל.

סיכום תמציתי לגבי דיכאון אחרי לידה: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=454

"גורמי סיכון מוכחים להתפתחות דיכאון לאחר לידה הם תורשה של הפרעות פסיכיאטריות ואפיזודה של דיכאון בעבר. כאמור, דכדוך לאחר לידה גם הוא גורם סיכון להתפתחות דיכאון לאחר לידה.בעבר חשבו שגורמים הורמונלים הם הגורם העיקרי להתפתחות דיכאון לאחר לידה. כיום מתרבים המחקרים המדגימים דווקא את חשיבות הגורמים הפסיכוסוציאלים בהתפתחות ההפרעה. התייחסות לגורמים אלה בתקופת ההריון ולאחר הלידה יכולה להוריד את הסיכון להתפתחותה".

במלים פשוטות - בשנים האחרונות קישרו את התפתחות דא"ל לנטייה להפריד אם ותינוק מיד לאחר הלידה. במצב כזה, הגוף לא "נשטף" כפי שראוי לו, בהורמונים שלאחר לידה (המיוצרים במהלך הנקה וגם במהלך סתם מגע פיזי עם התינוק או אפילו האזנה לקול התינוק), ומפרש את המצב כאילו "אין תינוק" (=מוות? אבל? בלבול, בכל אופן). וכמובן, מצב של תשישות וחוסר שינה כרוני כמו שמתקיים בד"כ אחרי לידה, משפיע מן הסתם על הפרשת הורמונים הדרושים לפעילות תקינה.
על פי המאמר שקישרתי אליו, היום נוטים לקשר את התפתחות דא"ל גם לגורמים סביבתיים כמו תמיכת המשפחה הגרעינית/המורחבת ביולדת, התנאים שעומדים לרשותה במהלך משכב הלידה וכולי. ולפעמים, לפחות כשמדובר בדכדוך אחרי לידה (ולא בדיכאון פסיכיאטרי ממש), האשם הוא בחוסר פשוט של חומרים תזונתיים כמו B-12 או ברזל.
סליחה על גסות הרוח 379030
תגובה 379027. חוץ מזה, למה את ולא אתה? נור איתן זה שם של בחורה?
סליחה על גסות הרוח 379032
יסלח לי מר נור, אני פשוט רגילה לענות לאלמוניות ממין נקבה.
סליחה על גסות הרוח 379153
זה בסדר גמור.. :)

העיקר הוא תוכן ההודעה!
סליחה על גסות הרוח 379043
אני תמיד הנחתי שבנוסף לכל הגורמים הלא-גופניים (עצם ההלם בכך שעשית בן אדם קטן ואת אחראית לו מעכשיו מספיק בשביל להפיל כל אחת לקרשים, ואם נוסיף לכך את התשישות המטורפת שנובעת מטיפול בתינוק בן יומו, אז דיינו...), הרי עם כל ההורמונים שפורצים במחול מחניים במהלך ההריון, ועוד יותר עם סיומו בלידה, סביר מאד שמשהו ישתבש קצת במינונים...

אבל אין לזלזל בהשפעה הסביבתית. לשמחתי הרבה (טפו טפו חמסה חמסה) לא לקיתי בדיכאון אחרי הלידה, אבל בהחלט היו לי כמה וכמה התקפות נמרצות של דכדוך-אחר-לידה. הם החלו להופיע בתום חופשת הלידה בת השלושה שבועות שלקח אבי התינוק כדי להיות איתנו, ומה שהיה עוזר היתה הזעקה של אמא שלי(*), שהיתה לוקחת את התינוק בידים ושולחת אותי לחדר אחר "לא להיות אמא".

(*) "אמא, הקופאית בסופר חושבת שאני אמא רעה!"
"לא היא לא, וגם אם כן מה אכפת לך?"
"בהההההההההה!!!!!!!!"

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים