בתשובה לאסף שרעבי, 16/04/06 3:28
על פי Kaplan and Sadock 379046
האייל האלמוני • בתשובה לאסף שרעבי יום א', 16/4/2006, 12:52
האם אתה - כאדם לא דתי (אני מניחה) - לא סבור שלמלים שלך יש כח? למשל, מלות עדוד, ביקורת קשה וכיו"ב?
על פי Kaplan and Sadock 379214
אסף שרעבי • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 16/4/2006, 23:16
סבור גם סבור.
פנייתי לטלי היתה בנוגע לבחירה של הביטוי "חשיבה מאגית" ככזה הבא לתאר מחשבה שמילים יוצרות כוח. השאלה שלך רק מעצימה את השאלה שלי, שכן, מדובר בחשיבה אנושית. אז מה מאגי בה?

הרהרתי בנושא עוד לפני שראיתי את הפוסט שלך ואני חושב שאני יודע מדוע נבחר דווקא הביטוי חשיבה מאגית. אולי מכך ש(1) דת יוצרת קהילה בעוד שמאגיה לא. ולכן חשיבות מרובה (מדי) לעוצמתן של מילים והבחירה באילו מילים יבחר הסובייקט ומה יהיו כיווני העצמה - כל זה מגובש לכדי נורמות בהתאם לערכי הקהילה המוסרית (הדתית, במקרה של דת, אבל גם במקרה שהדת אינה נוכחת אלא המוסר האנושי החילוני - יהא אשר יהא). במסגרת הקהילה המוסרית המאגיה פועלת בזירות יחידניות, קונקרטיות, ולכן אין לה ביטוי נורמטיבי מגובש. הסובייקט החורג מהנורמות מקוטלג כסוטה. במקרה שלנו, בעל הפרעה נפשית. (כל זה לא נכון במסגרת חברתית - בדרך כלל שבטית - בה המאגיה היא המערכת "הדתית". אז המאגיה היא זו המארגנת את - או לפחות משתלבת עם - עולם הערכים והנורמות) וגם מכיוון ש(2) מאגיה פועלת בראש ובראשונה למען מטרות קונקרטיות, בעוד שדת בראש ובראשונה מגבשת תפיסת עולם מורכבת ומופשטת.
על פי Kaplan and Sadock 379216
האייל האלמוני • בתשובה לאסף שרעבי יום א', 16/4/2006, 23:34
הבנתי. אני חשבתי דווקא על כך שצריך להגדיר הרבה יותר במדויק את סוג ה''כח'' שסכיזופרנים מייחסים למילותיהם כדי להבדיל אותו מסוג הכח שרוב האנשים - כך נדמה לי - מייחסים גם הם למילותיהם.
על פי Kaplan and Sadock 381388
אורי ד. • בתשובה לאסף שרעבי יום ו', 28/4/2006, 4:31
גם מאגיה יצרה קהילה בעבר (בימי הביניים למשל).
ההבדל הוא אחר. הדת לפי שעה מעוגנת בתרבות, בין היתר משום שהיא קצת יותר מורכבת מאשר המאגיה, ו*היום* יש לה מאפיינים שעולים בקנה אחד עם תפיסת מציאות "נורמלית": סדר יום, חיי משפחה מסודרים ומערכת ערכים הומאנית, או לפחות כזו שעברה ניסוח שמאפשר הלימה עם מערכת ערכים הומאנית חילונית.
פעילויות מסויימות בתוך הדת, יסווגו כלא נורמאליות. לדוגמא: אם אני, שאינני דתי, אתחיל להקריב קורבנות בחצות הליל.
הגדרות תרבותיות משתנות במרוצת הדורות, ולכן אפשר גם אפשר שלא לקבל את ה"אמונה הפסיכיאטרית" (ויש לכך נימוקים מספיק טובים) ועדיין להשתייך לחברה.
הטיפול הפסיכולוגי, שבא בצמוד לטיפול התרופתי, נשען היום רובו ככולו (לאחר שהגישה הביהוויוריסטית קרסה) על תיאוריות שאינן ניתנות להפרכה. חשוב לזכור שלמרות שהפסיכיאטריה עושה שימוש בכלים אמפיריים, היא אינה מדע טהור, ולא צריך להיות פוסטמודרניסט (כדברי ד"ר יובל רבינוביץ') בכדי לערער על חלקים ממנה או לדחות את כל השיטה כולה.
על פי Kaplan and Sadock 381392
טלי וישנה • בתשובה לאורי ד. יום ו', 28/4/2006, 5:16
קצת קיצוני להגיד שהגישה הביהוויוריסטית קרסה. ישנן הפרעות שמטופלות רק בשיטה זו, ובהצלחה לא רעה. ברור שהגישה הביהוויוריסטית לא יכולה להסביר הכל.
על פי Kaplan and Sadock 381435
האייל האלמוני • בתשובה לטלי וישנה יום ו', 28/4/2006, 12:58
חשבתי שהגישה הביהוויוריסטית כלל אינה מנסה להסביר - רק לפתור את מה שניתן לפתור באמצעות שינוי התנהגויות מזיקות.
על פי Kaplan and Sadock 381439
טלי וישנה • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 28/4/2006, 13:24
השינוי ההתנהגותי מבוצע בדרך המבוססת על תיאוריה ומחקר. למשל, הצמדה של ההתנהגות הלא רצויה לחוויה לא נעימה מונעת את ההתנהגות דרך יצירה של התנייה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות