בתשובה לא.ד, 14/04/06 22:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במורשת הרב קוק יש תופעה מיוחדת שלדעתי רלאבנטית לדיון כאן והיא ''הגירתו'' של הרב קוק מן המחנה החרדי אל המחנה הדתי-לאומי. איני חושב שהרב קוק נחשב יותר מדי במחנה החרדי. לעומת זאת צריך להכנס לבתי הספר הממלכתיים-דתיים ולראות את הציטטות מדבריו על הקירות (משל לכך שקירותיה של מצודת זאב יכוסו באמרותיו של בן-גוריון). למעשה יותר מדוייק להגיד שהמחנה הדתי-לאומי ''היגר'' אל הרב קו''ק מאשר להיפך. אפשר לפרש עובדה זו כחלק מן התנועה העולמית של נסיגת הלאומיות-החילונית והחזרה לקלריקליזם ופונדמנטליזם, ואפשר לפרש זאת כאות לגדולתו של הרב קו''ק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. נכון שהראי''ה קוק למד בישיבת ואלוז'ין המפוארת שבליטא. כפי שהמשכילים היו צאצאים ליהודים חרדים, גם הציונים היו. כל תנועות השיחרור ביהדות מקורן במרד בחברת האם. הציונות הדתית לא היגרה אל הרב קוק. הוא ללא ספק היה ציוני נלהב מכח עצמו וזה מתבטא בכתביו, אבל הוא בפירוש לא היה רב חרדי ציוני. התיאור שלך מתאים לרב שלמה טייכטאהל, תלמידו של האדמו''ר ממונקאטש, ששינה את דעותיו האנטי-ציונות בעקבות השואה והפך לדגם קלאסי של רב חרדי ציוני. המשפט האחרון שלך מעניין ואני צריך לחשוב עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה טועה. הרב קו''ק היה בשר מבשרו של המחנה החרדי, התגורר בבני ברק ומבחינה הלכתית היה מחמיר יותר מרבנים חרדיים אחרים. דוקא ציוני הוא היה פחות ממה שמתארים היום תלמידיו של בנו, הרב צבי יהודה שכבר היה חלק מן הממסד הדתי לאומי ויכול להיות שזה יוצר קצת בלבול. הרב קו''ק ראה צורך בהתקרבות בין המחנה החרדי לבין המתישבים הציונים-חילוניים וקרא לזרימה דו צדדית של רעיונות (הלכה ודת יהודית למחנה החילוני וציונות התישבות ולאומיות למחנה החרדי), אבל הרב בודאי לא ראה עצמו עובר מן המחנה החרדי אל המחנה הדתי-ציוני ובודאי לא למחנה הציוני-כללי. החלוקה בין המחנות לא הטשטשה לרגע, מה גם שהיה מחנה גדול של יהודים דתיים מסורתיים ציונים ולא חרדים שחצץ בין המחנות הללו. יש באתר של הרבנות הראשית (אני חושב) מסמך מעניין מאוד המתאר את ביקורה של משלחת הרבנים החרדיים (קו''ק וזוננפלד) ביישובים החדשים, המתאר יפה מאוד את הטיפוסים השונים של יושבי א''י באותה תקופה. בדבר אחד אתה צודק. מאחר ובאותה תקופה לא היה לדתיים צורך חיוני להשתתף במוסדות הלאומיים ולהתארגן בגופים פוליטיים ממוסדים, החלוקות בין הקבוצות השונות אז היו מרובות יותר ופחות מוגדרות, כך שהקו המפריד בין חרדים לדתיים לאומיים שנקבע ע''י פרישת אגודת ישראל מן ההסתדרות הציונית היטשטש מאוד באותה תקופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקי, צר לי לחלוק עליך שוב, ובגדול. מגורים בעיר התורה והחסידות לא עושים אדם לחרדי. עד היום ישנם דתיים-לאומיים שמתגוררים בבני ברק וזה לא עושה אותם לחרדים בשום מובן (ישנם גם כמה חילונים שעוד גרים שם). גם לימודים בישיבה חרדית לא עושים אוטומטית אדם לחרדי. גם ביאליק למד בואלוז'ין - ושנה ופירש. צריך להגדיר מהו פוסק חרדי, ואולי זה לא המקום המתאים. אני רק אציין כי החמרה בפסיקה אינה משייכת פוסק למחנה החרדי; ישנם פוסקים חרדים שנוהגים להקל לפנים משורת הדין. בדור האחרון, אפשר להזכיר את הרב שמואל זלמן אויערבאך זצ"ל, שנמנה על צמרת הפוסקים הליטאית והפגין הזדהות מסויימת עם הציונות הדתית, או לכל הפחות הבנה לדרכה. זה לא עשה אותו לפוסק ציוני. הוא נשאר פוסק חרדי (ולדעתי מהגדולים שבהם). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |