בתשובה לראובן, 11/04/06 10:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שחלק לא מבוטל מן המבוכה מקורו בהצמדת המונח "תרבות" לעניין ההנקה בציבור. אני חושב שהמונח "מוסכמה" יותר מתאים מכיוון שהוא מדגיש את הארעיות והמקומיות של המוסכמה הזו. עניין ההנקה בפומבי קרוב יותר לעניין המרחק הפיזי המקובל בין גברים לנשים. גבר שיעמוד ליד אישה זרה בחוף הים באותו מרחק שבו מקובל לעמוד באוטובוס צפוף יסיים ככל הנראה בתא המעצר (או לפי ה"מקובלות" החברתיות הנכחיות שלנו עם סכין בגב). מוסכמות מטרתן היא לאפשר למספר גדול ככל האפשר של אנשים להרגיש בנוח וזו סיבת קיום מספיקה בשבילן. מעניין שהנימוק היחיד שעלה בזכות שינוי המוסכמה של הנקה בציבור עניינו בתדמית ובמעמד האישה אצל הגברים ובחברה בכלל. אני מוכרח להגיד שאותי זה לא משכנע. זה נראה לי כחלק מתופעה שלילית שהשתלטה על התרבות שלנו והיא הנטייה לטפל בתדמית במקום במהות. מנקודת ראות פמיניסטית-פונקציונלית (כלומר פמיניזם ארכאי מן התקופה שבה הפמיניזם היה חלק מן התנועה לשוויון האדם ולא הפך עדיין לתנועה לחשיפת המגבלות המנטליות של הזכר) אפשר דוקא לצדד באיסור הנקה פומבית בחנויות לבגדי תינוקות, כדי שיותר גברים יסתובבו בחנויות האלה ממניעים של רכישת בגדי תינוקות. ובקשר אסוציאטיבי בלבד: אני מתפלא שאף אחד לא העיר על הקמפיין הטלויזיוני של עורכי דין וכיוב' ממוצא אתיופי. אותי הפרסומת הזו מרגיזה. משתמשים בכספי הציבור כדי ל"געור" בו ולצייר אותו כגזעני וטפש. כדי להלבין את העדה האתיופית, משחירים את הציבור כולו. אם מישהו רוצה לגעור ולעלוב בי, הייתי מצפה שיעשה זאת בכספו הפרטי ולא בכספי. אפשר היה להסתפק בפרסום הרבה פחות אגרסיבי ועויין של מספר עורכי הדין, הקצינים והאקדמאים האתיופיים ובכלל נראה לי שהיד קלה מדי בהקצאת כספי ציבור למסעות פרסום ותדמית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני זוכר, המשרד לקליטת עלייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכירה את הקמפיין האתיופי. אפשר לשאול מה קורה שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רואים צללית, וברקע מספרים על יתרונותיה - לדוגמא, עורכת דין, תואר ראשון בהצטיינות, שני, שלישי וכו' אחר כך רואים שזו בחורה אתיופית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, אבל הדמות אומרת ''לא חשבתם שזה יכול להיות אתיופי'' או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאמת, מה חושב הישראלי הממוצע על האתיופי הממוצע? מה האסוציאציה שעולה בדמיונו כשהוא שומע "אתיופי"? מה כל כך רע בזה שכספו, המשמש בהרבה מצבים למטרות בלתי ראויות עד מושחתות - משמש הפעם לכך שמנסים לומר לו שהסטריאוטיפים שבתודעתו אינם מדוייקים? מצידי זה כבר עדיף על שימוש בכספי ציבור(?) בקמפיין קצת יותר ותיק שבו הופיעו כמה צמדים, סלבריטאי דתי וסלבריטאי חילוני. לא זכור לי הסלוגן, אבל המסר היה "בוא נהיה חברים טובים ודביקים, אפילו אם אני דתי/פטריוט/אוהב את עמו וארצו/מתנחל, ואתה לא" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה שלך טובה. הקמפיין ההוא מומן ע''י עמותה כלשהי. הקמפיין הנוכחי ממומן ע''י ממשלת ישראל ובעצם אומר לנו מה ה''ישראלי הממוצע'' חושב. א. הייתי מצפה מממשלת ישראל שתהיה יותר זהירה בכבודם של שולחיה ומשלמי המסים שלה. די נמאס שבכל דבר שהממשלה לא יכולה לתקן מאשימים את ה''ישראלי הממוצע'' (שלא לומר המכוער). ב. התשדיר יכול דוקא לחזק סטריאוטיפים - מצליחנים אתיופיים הם כל כך יחידי סגולה שהם סלבריטאים ה''שווים'' הופעה בטלביזיה. ג. אפלייה מתקנת היא לפעמים הכרח בל יגונה. היא אף פעם לא סיבה לחגיגה. אפשר לפעמים להשאיר את התופים והחצוצרות במחסן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה בטוח לגבי ההבדל במקורות המימון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתכוון שאותה עמותה (''גשר'' אאל''ט) מומנה אף היא מתקציב ממשלת ישראל, אני לא יודע. בכל אופן אני לא חושב שזה חשוב. אין לי כוונה לפצוח במסע צלב נגד התשדיר הנוכחי. אני חושב שהעניין כאן הוא סמלי ולא עקרוני. משרד הקליטה (אם אכן הוא יוזם התשדיר) מוטב שיעסוק בענייניו (אפשר למשל לדאוג שבין עובדיו יהיו יותר אתיופים) ולא יהפוך למשרד חינוך לאומי. ובכלל הציבור צריך להתחיל לדרוש שיפסיקו להתיחס אליו כאל צאן מבולבל ללא רועה שגוערים ומזיזים אותו ככדור משחק. אני חושב שהישראלי הממוצע הוא לא רק בעל ''סטריאוטיפים'' נגד העולים, הוא גם זה שמיסיו מימנו את מערכת התמיכה והסיוע שסייעה לאותם יחידי סגולה להגיע לאן שהגיעו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הישראלי הממוצע. אבל לא כל החלקים ממוצעים. מה יש לך נגד דתיים ומתנחלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי נימוק סביר מדוע אשה שבאה עם תינוק, צריכה לרוץ הביתה כשהוא חסר מנוחה והיא חושבת שהוא רוצה לינוק. כדי לעודד גברים עדיני נפש להכנס לחנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לא לפגוע בפרנסתו של בעל החנות? מוסכמות מטרתן היא לאפשר למספר גדול ככל האפשר של אנשים להרגיש בנוח וזו סיבת קיום מספיקה בשבילן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בטח לא סיבת קיום מספיק טובה בפני עצמה - גם המוסכמה לפיה רוב הציבור רשאי לשעבד קבוצת מיעוט בציבור ניתנת להצדקה מסיבה זו. השאלה האמיתית היא במי פוגעים ועד כמה כדי לאפשר את תחושת הנוחות הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא ה"מוסכמה" שהבאת כלל אינה מוסכמה אלא עיקרון (או חוק) תרבותי/פוליטי/אתי. ההבדל כנראה קשור גם בשאלתך, במי פוגעים ועד כמה. בעקבות הערתך חשבתי: א. אני מניח שההבדל בין מוסכמה לעקרון תרבותי הוא קשה להגדרה והגבול די מטושטש. כאמור אני חושב שחלק מן ההבדל נעוץ במחיר שצריך לשלם כדי לקיים אותו. מוסכמות בד"כ אינן קשות במיוחד לרוב הציבור ולכן גם בד"כ לא מצריכות אכיפה לגאליסטית. ב. דוגמה למקרה גבולי היא איסור העישון. נראה שהעניין נכשל כמוסכמה ולכן מנסים להעבירו כחוק. כחוק מתגלה דוקא צידו ה"מוסכמתי" ונראה שהמשטרה ואולי בצדק לא ממש מעוניינת לעסוק בעניין הזה. ג. אני מייחס את רוב המהומה בעניין "השד ובגדי התינוקות" לכך שלא מבחינים בין מוסכמה לחוק. אף אחד לא חושב לכלוא/לקנוס את הגברת המניקה, מדוע אם כן מישהו יכול לרצות לאלץ את בעל החנות לאפשר הנקה פומבית בעילות קלושות של תדמית האישה או צורכי התינוק? אני חושב שמקרה זה הוא עניינו של בעל החנות וזכותו לעודד או לאסור מנהג זה בחנותו בדיוק כפי שבעל מסעדה רשאי לקבוע מהו קוד הלבוש במסעדה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להסב כאן את תשומת הלב לנקודה צדדית שאינה כל כך צדדית: העניין היה לא רק "לאלץ את בעל החנות לאפשר הנקה פומבית", ההתקוממות התעוררה גם על ה*אופן* בו עשה האיש את הדבר שהוא, אמנם, זכותו: האשה הלכה לקצה מרוחק של החנות ושם כבר ישבה והניקה - ובעל החנוק בא וסילק אותה ב*אמצע* ההנקה - כלומר, יש כאן *נסיבות* המעידות על חוסר התחשבות, מעבר לעניין העקרוני כשלעצמו. ל"עילות קלושות": תדמית האשה יכולה להיחשב עילה קלושה. צרכי התינוק? - עניין לא קלוש בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה די דבילי מצידו לסלק אותה *לאחר* ההנקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה לא לפני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקח לו זמן עד שהבחין במעשיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצב של לא-לבלוע-לא-להקיא, כפי שזה היה בפועל, *כל* דבר היה דבילי מצידו, חוץ מדבר אחד - מחאה שקטה ותו לא: "אני חושב שאת לא בסדר, היית צריכה לבקש רשות ואני מבקש שלא תעשי את זה יותר" - וזהו. אבל לפי התיאורים וההתנצלויות, ההתנהגות של האיש ממילא לא הצטיינה ברציונליות יתרה ולא נבעה, כעקרון, מניתוח פילוסופי מעמיק של "זכותו לעודד או לאסור מנהג זה בחנותו בדיוק כפי שבעל מסעדה רשאי לקבוע מהו קוד הלבוש במסעדה שלו" (שוקי שמאל), אלא מעצבנותו הגדולה באותם רגעים. עצבנות שהיתה קשורה, לפי הגרסאות השונות - או בערב החג, או בהרכב הלקוחות או בנטיית יתר להגן על הסולמות שבחנותו, כהגן לביאה אמיצה על גוריה חסרי הישע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עילות קלושות" - הכל יחסי כמובן. בקשר לצרכי התינוק, זה קצת מזכיר ספר שבו נאמר למישהו הסובל מגזים שזה לא בריא להתאפק. אני לא מנסה להעמיד פנים כבר סמכא בעניין, אבל יותר מדי פעמים אנשים משתמשים בכל מיני צרכים וזכויות, כדי לממש את רצונם לקנטר "על אפך ועל חמתך". נשים חרדיות לא ידועות בדיוק כמתנזרות מתינוקות והן לא בראש המחנה לשחרור השד. גם לשלוח ילדים קטנים למעון, לגן ולבית הספר זה לא בדיוק עניין היגייני/בריאותי/בטוח ובכל זאת רבים עושים זאת. חוסר נימוס הוא שוב עניין של מוסכמות. אפשר לראות גם במעשי הגברת שמינית של חוסר נימוס. כאשר מדובר בענייני פרנסה, הנימוס מטבע הדברים מאבד לפעמים את שליטתו. נדמה לי שקו מנחה טוב הוא שנמנע ככל האפשר מאכיפת חוקים בנוגע להחלטותיו של אדם בנוגע לביתו הפרטי או העסק שלו. אני לא אומר שזה דבר קל. יש לא מעט עניינים חשובים לא פחות שבהם הכלל הזה עשוי להריח לא טוב (סלקציה במועדונים, מעסיקים האוסרים על עובדיהם לדבר ערבית/רוסית במקום העבודה). אבל לא נראה לי שהאלטרנטיבה עדיפה. האלטרנטיבה משמעותה פיחות וביזוי החוק ובזבוז אנרגיה הנדרשת יותר במקומות אחרים. נ.ב. אני לא מזלזל גם בחשיבות של דימויים ותדמית. פשוט נראה לי שמזמן עברנו לצד ההפרזה בעניין זה ואנו מזלזלים דוקא במידת הקשר שיש לפעמים בין תדמיות למציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אין בינינו מחלוקת, ובהחלט אפשר לראות במעשי הגברת חוסר נימוס (אולי למעלה משמינית), ולעניין תגובה סבירה לחוסר הנימוס שלה הבעתי את דעתי בתגובה 380510. הבנה גדולה בכלכלה אין לי, אך הערכתי היא כי הסיפור בדבר חרדה כלכלית של האיש, כשמדובר בעשר דקות, בקירוב, מתוך עשרים וחמישה ימים בחודש - היא, סלח נא - *בולשיט*. ואגב, אפילו לגבי מידת העומס בחנות באותו מעמד עדיין אין הסכמה, ונדמה לי שרבים יותר הגורסים (טוקבקיסטים בווינט שהיו שם, אזא"מ) - לא היה כלל עומס ולא היו הרבה לקוחות חרדים. ב. איך ובאיזה רגע, בדיוק, זה קרה, שכולנו החלטנו כאיש אחד שזהו "עסק פרטי שלו"? אמנם האיש עצמו צוטט כאומר משהו בעניין "הבית הפרטי שלי" (בערך), אך ההתנצלות באה מפי דוברת הרשת. לא ידוע לי איך זה הולך - ענייני זכיונות וכו', והאמנם קיימת מדיניות מקומית או מדיניות אחידה של רשת. ג. הידע שלי בענייני שגרת יומן (הלא-ממש-דמוקרטית, בלשון המעטה) של נשים חרדיות אינו רב, אך נדמה לי שהן שרויות הרבה יותר בדל"ת אמותיהן מאשר נשים חילוניות. כל השוואה שתיעשה ("הן לא בראש המחנה לשחרור השד..") בין תנאי חייהן לתנאי החיים של החברה החילונית המתקדמת - תלקה, אולי, מבלי דעת, בחוסר הגינות מסויים. אולי אומר את זה ברוחה של מישהי שכבר אמרה כאן: ניכר בך שמעולם לא היית אשה חרדית :) . ד. אין בינינו מחלוקת על כך שמוטב פחות חוק ויותר הסכמה. מין מודוס ויונדי עדין ותרבותי, אולי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב להבהיר שאין כאן עניין של חוק לשום צד. אך אם רשת 'פוקס בייבי' אוסרת את ההנקה בחנויותיה בכלל או בחנות בי-ם בפרט, ראוי שציבור המניקות החילוניות ידע מכך, כדי שיוכלו להחרים את החנות אם בעיניהם מדובר על פגיעה בהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי את ההבחנה שלך. מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא קראת את כל הדיון. הנימוק של טובת התינוק וצרכיו עלה מספר פעמים, והוא נימוק מכריע לעניין הנקה בציבור. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |