בתשובה לדובי קננגיסר, 24/04/06 8:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דובי, הבעיה היא לא עם מה שנוהג לעשות ה"סאן" הבריטי, כי אם החיקוי העלוב של תחתית המדרגות שלו בידי העיתונות הישראלית הנפוצה, זו שהולכת והופכת ליותר צהובה מגיליון לגיליון. ואם יורשה לי, הייתי מציע לך לקרוא את הריאיון המלא עם מר גלאי לפני שאתה מגיב. ואין לך מושג כמה שזה מקומם הדו-פרצופיות הזאת שלך: מחד, אתה מגנה בתוקף את התופעה הזאת במאמרך בדיון 2340 ומאידך, אתה מצדד בה כאן בתגובתך למעלה. או שאולי כבר יש שני דובי קננגיסר בעולם, האחד באוסטרליה/קנדה והשני בישראל, ואנוכי לא שמעתי ולא ידעתי... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם לקית לפתע באי הבנת הנקרא? דובי "מצדד" בתופעה? איפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשפט האחרון, בהקשר לקונטקסט של דבריו. אינני מתכוון עכשיו שנתווכח למה התכוון המשורר. שדובי יבוא ויגלה לנו מהי עמדתו והאם היא השתנתה בצוק העתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקשורת הישראלית ביומה הצהוב ביותר לא הייתה מצליחה לגרד את המעמקים הנשגבים שהסאן מצליח להגיע אליהם כל שני וחמישי. אם אתה חושב שהתקשורת הישראלית, שהדבר הקרוב ביותר שיש לה לצהובון זה ''מעריב'' ו''ידיעות'', דומה במשהו ל''סאן'', כל שזה מוכיח הוא שאין לך מושג מהו הסאן ואיך הוא מתקיים כבר שנים רבות. ובעיקר לא ברור לי איך המאמר שלי בגנות הציניות של התקשורת קשור בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, נדמה לי שהמורשת הישראלית הצהובה עוצבה בידי ''העולם הזה'' ולא בידי מקבילות זרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה איפה דובי "מצדד בתופעה" בתגובתו כאן. הוא פשוט מתאר את המצב הקיים, לטוב ולרע. דיון 2340 הוא עניין שונה, משום שהוא עוסק בעיתונות מיינסטרים האמורה להיות רצינית ואמינה, עיתונות ממחלקה אחרת לחלוטין מזו של ה"סאן", ובעיקר בטיפולה של העיתונות הזו בתופעות של שחיתות שלטונית. כעקרון, אין הרבה טעם להתייחס אל העתונות כ"עתונות", באופן מכליל, מבלי לקחת בחשבון את סוגיה השונים, קהלי היעד וכו'. גם אין טעם להביא כמה אנקדוטות שאינן מלמדות הרבה (ציפי לבני), כ"עדות" כביכול, לתזה של מר גלאי כי העיתונות כולה הופכת לכעין "סאן" אחד גדול, וכי דבר זה יפגע בה ובתפוצתה. את התזה הזאת יכול ממילא להגות, בימים אלה, כל זאטוט בן חמש הרואה את העיתונים התלויים על יד הפיצוציות בדרכו אל הגן ובחזרה. זה די ברור כי ראיון מסוג זה קשור באינטרסים הדדיים, ב"שמור-לי-ואשמור-לך" ואולי גם בחיסולי חשבונות משותפים וכיו"ב. לו רצו עורכי גלובס לעשות עבודה טובה ואמינה - היו מראיינים גם מספר אישויות מן העולם האקדמי שתחום התמחותן הוא העתונות לשלוחותיה והמגמות האחרונות המסתמנות בה, ולא היו מסתפקים בראיון עם אדם הבא מעצמו מן השטח הנ"ל, הרווי יצרים, יריבויות ומלחמות-עולם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |