בתשובה לנועה, 13/04/00 2:09
תגובה למגיבים 3810
מדוע לדעתך צריכה האקדמיה לאמץ את הגישה שאין אמת מוחלטת או מציאות אובייקטיבית. למעט מספר תחומים שעניינם יצרה אנושית (למשל ספרות, אומנות וכו' שאפילו בהם המטרה היא לרוב להבין למה התכוון המשורר ולא איך אני מבין את היצירה) הרי התפיסה הזו משוללת יסוד.
תגובה למגיבים 3822
ןבכן, מודאג יקר, ממש לא. נסה פעם להכנס לשיעור היסטוריה בתיכון יהודי ולשאול שאלה תמה על 'מלחמת העצמאות'. האם לא אותה מלחמה עצמה שלחה 750,000 פלסטינים לניכר? האם אתה חושב, אולי, שפליטים אלו , דופקים בפטישים, זורקים ספרי חוטים ורוקדים בבמות באותו חג נפלא? אם אתה רואה זאת כאופציה היחידה לתא ר את המציאות שיבושם לך. ההיסטוריה היא דוגמה טובה, שכן היא תמיד הייתה בין מדעי הרוח למדעי החברה. אולם ניתן לבודק זאת גם בסוציולוגיה, אנתרופולגיה, פסיכולוגיה, וכדי לא לייגע, אולי הרשימה באמת נגמרת כאשר מגיעים לתחום המדעים המדויקים בהם באמת לרוב אין מה להתווכח על זיקה תרבותית של מכניקת הקוואנטים.המציאות היא תמיד בעיני המסתכל, ולא צריך ללמוד ספרות כדי ליישם את הכלל.
תגובה למגיבים 3862
אדם החוגג את יום העצמאות הוא לא היסטוריון, הוא לא מביע את דעתו בקשר למהלך האירועים אלא מביע את רגשותיו בקשר לתוצאות האירועים הללו.
אני מבין את הטענה שלך בנוגע לריבוי נקודות ההשקפה בנושאים היסטוריים השאלה היא מה תפקידן של עדויות כאילו בחקר ההיסטוריה? מטרת ההיסטוריון היא לסנן מתוך המקורות השונים את הסילופים המעידים יותר על עמדת נושא העדות ופחות על האירועים, במטרה להגיע תמונה קרובה ביותר לתיאור האירועים כפי שבאמת קרו. אני לא טוען שזה תמיד אפשרי, אבל זו צריכה להיות מטרתו של ההיסטוריון. לא קידום דעותיו הפוליטיות על בסיס בחירה סלקטיבית של עדויות.
האמת המוחלטת קיימת ותפקיד המדען הוא לגלות אותה, גם במדעי החברה.

רק בתחום מדעי הרוח והאומנויות יש מקום לתפיסה אישית של היצירות בהן עוסקים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים