בתשובה לבלייר, 13/04/00 14:47
ההסבר בגוף הערה 3818
אני מסכים עם הקביעה ששפה שוזרת בתוכה השקפת עולם במובן בצורת מינוחים וביטויים שונים אבל הטענה שכשאני רואה קיר אדום ומישהו אחר רואה red wall זהו ביטוי להשקפה אחרת על המציאות נראית לי קצת מוגזמת. אני מסכים בהחלט לטענה ששלילת מציאות אובייקטיבית היא במקרה הטוב שעשוע מטופש אך חביב ובמקרה הרע סכנה לסדר החברתי. פשוט לא אהבתי את הדוגמא.
לגבי שפה כתרבות 6558
אמנם זו תגובה מאוחרת, אבל תקראו אותה.
אולי בהשואת מילים בודדות בין שפות לא תמצא הבדל תרבותי, אבל הבדלים בתחביר של השפות ובדגשים יוצר תרבות שונה.
ובפירוט: מיקום הנשוא במשפט (בהתחלה או לא) וכן ההטיות של מילים (למשל הוספת ייחוס לפועל האם זה אותה מילה עם סיומת שונה או הוספת מילה נוספת) הזמנים והגופים הקיימים בשפה ומבניהם. כמו כן, העושר של השפה לאלו כיוונים הוא נוטה (למה יש עושר של מילים נרדפות, ומה ההבדל ביניהן) ועוד ועוד.
נקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
לגבי שפה כתרבות 6561
לא, אפשר לפרט בבקשה יותר על הקשר שבין מבנה משפט לתרבות?
לגבי שפה כתרבות 6582
השפה היא הדבר הכי חשוב שמאפיין תרבות.
לפעמים השפה משפיעה, למשל מילת האף שנמצאת בכל משפט שני אצל האמריקאים.
בכל אופן, אני לא מאמין שכללי תחביר משפיעים.
It reminds me... 21984
"German is a language which was developed solely to afford the speaker the opportunity to spit at strangers under the guise of polite conversation."

from the "National Lamppon", 1973

"Whenever the literary German dives into a sentence, that is the last you are going to see of him till he emerges on the other side of his Atlantic with his verb in his mouth"

from Mark Twain, "A Connecticut Yankee in King Arthur's Court"

both quotes appear in "The Guinness Dictionary of Poisonous Quotes", by Colin Jarman.
It reminds me... 21992
"The proverbial German phenomenon of the "verb-at-the-end", about which droll tales of absentminded professors who would begin a sentence, ramble on for an entire lecture, and then finish up by rattling off a string of verbs by which their audience, for whom the stack had long since lost its coherence, would be totally nonplussed, are told, is an excellent example of linguistic pushing and popping. The confusion among the audience that out-of-order popping from the stack onto which the professor's verbs had been pushed, is amusing to imagine, could engender."

(Douglas R. Hofstadter in "Godel, Escher, Bach: an Eternal Golden Braid", pp. 130-131)
It reminds me... 22083
אכן קולע, אבל עדיין מדבר רק על השפה. מה באשר לתרבות?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים