בתשובה לדובי קננגיסר, 01/05/06 8:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם הסרט לא הוקרן בטלביזיה? אני זוכר בודאות שראיתי סרט על החווה הסינית שבמרכזו חבורה של לוחמים שלחמו בחווה, הנוסעת לבקר באתר הקרבות כדי להתיחד עם הנופלים. גם יצחק מרדכי היה שם. היתה בסרט הרגשה שיש כל מיני זרמי מעמקים של מרירות והסתרה בין הלוחמים, של דברים שלא נאמרים. אבל לא הרבה מעבר לזה. נדמה לי שהבמאי היה ניר טויב. אם זה אכן כך, זה מעמיד באור מאוד לא חיובי את האמינות של המכתב, שכן בסרט אין שום דבר שמתקרב אפילו למה שנכתב במכתב של מילשטיין. נדמה לי שהיו גם כל מיני בג"צים לפני ההקרנה. רצו להקרין, דחו את ההקרנה וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מילשטיין טוען שחשף נתונים שגם טויב לא הגיע אליהם "הפורום התחיל בתחקור הקרב וחשף נתונים חדשים, חמורים ביותר, שאף ניר טויב לא הגיע אליהם. עד מהרה התברר לחברי הפורום שכדי להבין את אירועי הקרב של גדוד 890 יש לחקור את כל פעילויות צה"ל בגזרה. מחקר קרב החווה הסינית עבר הפורום לחקר מערכת החווה הסינית ומערכת צליחתה של תעלת סואץ." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף הם יגלו שמלחמת יום כיפור כולה היתה פשלה ישראלית אחת גדולה. מפתיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אמת ידועה בצבא שאם יש הרבה צל''שים סימן שהיה צורך לתקן פשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאיא מתגאה, שעל אף קרב שהוא השתתף בו, לא ניתן צל''ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התברר לי שזה אכן הסרט ואין אחר. אני חוזר ואומר שבסרט נחשפים כל מיני טרוניות וטענות, אך אין בו שום דבר שמתקרב אפילו לטענות של מילשטיין. מילשטיין יכול לטעון שכל המשתתפים בסרט היו צנחנים (אאז"נ זה פחות או יותר נכון), שהביאו רק את גרסתו של מרדכי, שצנזרו את הסרט, אבל השאלה היא מדוע מילשטיין מנסה להסתמך על סרט שאין בו שום חיזוק של ממש לטענותיו? בדיון מקביל באייל כבר ציינו מספר מגיבים שמלחמה אינה נראית כמו באלבומי הנצחון ובחזונם של הייטקיסטים ואיסטרטגים של מכוני מחקר. מלחמה היא אסופה של מחדלים, לקונות קוגניטיביות, כשלים בתקשורת ופשלות מבצעיות. מנצח מי שעושה פחות בלגן ופחות פשלות. בכל מלחמה ולו המוצלחת ביותר אין בעיה לאתר מחדלים שעלו בחיי אדם. לגנרל בשדה הקרב אין אינסוף זמן, אינסוף משאבים ואינסוף מידע כדי לחלץ כל מי שברצונו לחלץ. לאחר כל קרב אין שום בעיה למצוא מישהו שיטיח משהו בגנותם של מפקדיו. זהו ההבדל בין פיקוד בשדה ל"גנרלים" של ועדות חקירה. אפשר בהחלט (וקרוב לודאי) שמרדכי (כמו כל גנרל אחר שם) כלל לא יכל לדעת בזמן אמת היכן בדיוק נמצא כל חייל מכוחותיו ומה מצבו. גם ההבדל בין 9 שעות ל-17 שדות בתוך הקרב אולי נראה קריטי לאסטרטגים של שולחנות דיונים, אבל לאחרים זה יכול להתפרש כסתם התפארות בלתי מזיקה או גוזמה פראית. אחרי הכל אין צלצול פעמון המבשר את סופו של הקרב. יש הבדל בין זיוף של זמנים ביומן קרב לבין התבטאות חסרת בסיס בנסיבות בלתי ברורות. כאשר מעורבים בקרב הזה שמות כמו מרדכי, שחק וברק אפשר לנחש את התסריטים של מילשטיין. אבל יש הבדל של שמיים וארץ בין השערות וניחושים לבין עובדות. נראה שאצל מילשטיין ההבדל הזה הולך ונמחק. אצלי לפחות מילשטיין נכנס לתקן של חשוד כאדם שלעומתו האמינות והאובייקטיביות של "מקור ראשון" הם מופתיים. כבר במתקפתו של מילשטיין על רבין, היתה לי הרגשה לא נוחה. כיצד זה בין מאות האנשים שהיו מעורבים בפעילות הפלמ"ח של רבין, לא נמצאו 2-3 שהיו מוכנים להתייצב ולאשר ולהוכיח את טענותיו של מילשטיין כנגד רבין? (שמעתי לא מעט טענות על האופי והרקורד של רבין בפלמ"ח, אבל איש מהם לא אימת את הסיפורים של מילשטיין). מצער אותי מאד לגלות שישנה אפשרות שרבין לפני ואחרי הרצחו נפל קורבן גם למי שעשוי להתברר כפרובוקטור בדאי ומשמיצן. נראה שבחברה הישראלית אין את המנגנונים ואת המוטיבציה לחקור, לברר ולהעניש את אלו שימצאו שופכי דמים מסוג זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. מילשטיין הוא היסטוריון רע. הוא רע כי הוא נוטה להתעלם מחשיבות הרקע לאירועים- לא רקע במובן של מה הוביל לאירועים אלא במובן הגשטלטי. אצל רבין הוא התעלם מגיל האנשים, ניסיונם, מיקצועיותם וכו'. בחוה הסינית אותו הדבר. במילחמת יום הכיפורים הייתי באיזור טסה. אישתי היתה מספרת לי בטלפון מהבית בצפון מה קורה 20 ק"מ צפונית לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בעקבות ויכוח שהיה לי עם אורי בפא"צ קראתי את ספרו "קריסה ולקחה." התרשמתי מכמה דברים: (1) הידע הרב שיש לו בנושאים הקשורים לצה"ל ומלחמות (אם כי אני חושב שזה ידע מחקרי-אקדמי), (2) הנטיה הבלתי מבוקרת להיתפרס ולהכליל, להעמיס פרטים שרק במיקרה משיקים לנושא, (3) לדעתי, צריך להקשיב לביקורת שלו על מבנה צה"ל ועל הכשרת הקצונה הבכירה. כמובן שהוא לא היחיד שמשמיע ביקורת כזו, ולאור 4 להלן, כדאי אולי לשמוע את האחרים, (4) חוסר היכולת שלו לשמור על קור רוח וריחוק אקדמי. הספר הנ"ל הוא נקרא כאילו לא ניכתב אלא כדי לתת לו במה לשפוך את מררתו בשיטפון אדיר של משטמה, נקמה, רגשות דחייה וסיפורים על מה שלדעתו הוא יחס מזלזל מצד ממסד כזה או אחר. כל זה ניתן לקורא בשפה בלתי אקדמית בעליל, בלשון שקרובה יותר לפמפלטים שמחולקים בשוק. ב. בקשר למדליות. היה סיפור כזה גם בישראל אאל"ט. מימשל בוש מתגאה מצד אחד שהוא יצא לשתי מלחמות בעת ובעונה אחת, באפגניסטן ובעירק. הצבא נוהג לחלק מדליות על השתתפות במלחמה, אבל המימשל החליט לפתע - לפני בחירות 2004 - לאחד את שתי המדליות ולחקל מדליה על "השתתפות במלחמה העולמית בטרור." יכול להיות שיש לזה מניע טהור וכלכלי, ואם אתה מאמין לזה, יש לי גשר למכירה במחיר טוב. אחת הסיבות שהועלו היא שזה נסיון תועמלני לטשטש את המלחמות, ולמסך את פרטי הלוחמה מדעת הקהל. זה מצטרף לסרוב המימשל לאפשר צילום של ארונות הקבורה עטופי דגל שמגיעים בטיסה לארה"ב, ובביקורת ובלחץ שהוא מפעיל על ערוצי תיקשורת שמעיזים להקריא את שמות החללים (כמו שטד קופל עשה באותה תקופה), או לשדר לוויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאפשר להוסיף אבחנה חמישית: כאשר א. מילשטיין נתקל בטענה או טרוניה של מאן דהוא המתאימה לאיזושהי אידיאה פיקס שלו, הטרוניה הופכת מיד לסיפור והאידיאה-פיקס לעובדה מוכחת. בערך לפני שנה, גם אני שאלתי את מילשטיין שאלה בצ'אט בדיוק על נושא החווה הסינית וקבלתי ממנו תשובה כללית (משהו כמו יצחק מרדכי אחראי לקרב הכושל הזה בדיוק כמו כל המפקדים האחרים שהיו שם). מעניין לדעת מה התגלה למילשטיין בשנה האחרונה שלא היה ידוע לו אז. או אולי זו העובדה שהיום הרבה יותר קל "להכנס" במרדכי מאשר אז. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |