בתשובה להאייל האלמוני, 05/05/06 23:02
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383122
אביב י. • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 6/5/2006, 0:36
אני מניח שהצבא בו כל פלוגה וחיל ממציאים שירי נאצה על חילות אחרים ושבו המפקדים מעודדים בחייל את התחושה שהחיל שלו הכי טוב ושכל השאר זה פשוט דרעק ובררה, זה דברים שמתרחשים רק בצבאות אחרים. אבל נניח לרגע שמפקדי צה"ל ורמטכ"לנו באמת מקיימים את הערכים אותם הם מקדשים - תמיד עודדו רעות טהורה בין כל החיילים כולם, כולל בין החיל הירוק לבין האפור (למשל).

הלכידות והצ'חבקיות זה לא ערך עליון בצבא אלא יותר מכך - זה ערך שמזמן זלג לתרבות שלנו באופן כללי. זהו ערך עליון בחברה הישראלית. לא פלא שכל כך כועסים על החייל - לא רק בערך צבאי הוא פגע.

אנחנו תמיד אדישים (כך בחרנו) לזליגת חיי וערכי הצבא לתוך חיינו האזרחיים, אבל כשפתאום אנחנו מגלים שהזליגה היא, מן הסתם, דו סטרית ואנחנו מגלים איזה אדם/אזרח מתחת למדים (עם דעה פוליטית ר"ל), אנחנו מזדעזעים עד עמקי נשמתנו.

כן, "ערך הרעות" הוא לא שם בומבסטי וחסר משמעות לכאורה, אלא שם בומבסטי וחסר משמעות למעשה. רומנטיקה צבאית מתקתקה של חברה שכולה ספוגה בערכים מילטריסטיים. גם אם לערך הרעות יש חשיבות בקנה מידה של פלוגה או מחלקה, בשדה הקרב, אין בו שום צורך בקנה מידה של עם שלם או צבא שלם, במדינה מודרנית.

גם במדים, החייל לא חייב למפקדיו דבר מלבד ציות ומילוי החוק (רעות זה עניין אופציונלי שתלוי גם בהתנהגות המפקד).

אנחנו לא משרתים באותו צבא משום שאנחנו "אחים", צ'חבקים או חברים טובים. הגיוס שלנו לצבא ותפקודנו כחיילים הוא עניין/תפקיד פורמליסטי במסגרת של מדינה מודרנית (או לפחות כך ראוי שיהיה). ללא הפורמליסטיקה הזו ועם "ערך הרעות" שמרחף לו למעלה מעל הכל, באמת שההצדקה לדרישה מהחייל שיפנה את אחיו, חבריו, הוריו ו/או חבריו לנשק מבתיהם, מתפוררת מייד.

הרעות הזאת זה בדיוק הדלק שמניע את טיעונם של הכתומים - יהודי לא מפנה יהודי. לא הייתי בונה על זה מדינה.
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383130
האייל האלמוני • בתשובה לאביב י. שבת, 6/5/2006, 0:55
"אנחנו לא משרתים באותו צבא משום שאנחנו "אחים", צ'חבקים או חברים טובים. הגיוס שלנו לצבא ותפקודנו כחיילים הוא עניין/תפקיד פורמליסטי במסגרת של מדינה מודרנית (או לפחות כך ראוי שיהיה)".
אני חולקת עליך. לא מדובר כאן על חיבוק והסתחבקות. ב"רעות" התכוונתי ליחס אנושי מכובד. יחס ותפקוד "פורמליסטיים" בקרב חיילים לא מתאימים, לדעתי, גם לצבא מודרני ביותר. אנשים שמסכנים את חייהם אינם יכולים לסמוך זה על זה ברמה "פורמלית" בלבד. זו בדיוק הסיבה שברק הסתמן אצלי כרמטכ"ל גרוע (וכמי שעתיד להיות ראש ממשלה גרוע) מיד כששמעתי אותו מתאר את אירוע צאלים ב'. כרמטכ"ל הוא היה חייב לגשת לחייליו המדממים על הארץ, במקום לעמוד בריחוק מסוים בשילוב ידיים להגות בשאלה למי לצלצל קודם. לצערי לא התבדיתי.
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383140
אביב י. • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 6/5/2006, 1:17
נסכים שלא להסכים. על אדם (גם חייל זה דבר כזה) קודם כל לכבד את עצמו ואת עקרונותיו.

הרמטכ"ל איננו האפיפיור ו/או ראש הפמיליה. כבוד כלפי מפקד מביעים באמצעות הצדעה - זה הקוד הצבאי. יחס אנושי מכובד (בו גם אני תומך) איננו רעות בשום מובן ואופן שאני יכול לחשוב עליו. הצדעה למפקד שלך, פניה אליו בלשון קורקטית, תוך כדי סירוב ללחוץ את ידו (משום שהוא אחראי לדעתך לעוולה כנגד משפחתך/עמך/וואטאבר בעולם האזרחי) בהחלט נופל לדעתי חחת ההגדרה "יחס אנושי מכובד". כבוד היה שם, רעות לא היתה שם, אני לא רואה סיבה לכל הטררם הזה.
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383141
החייל האמיץ שוויק • בתשובה לאביב י. שבת, 6/5/2006, 1:22
אם ממרומי גילי (עזוב את מעמדי) הייתי מושיט את ידי ללחוץ את שלך קבל עם ועדה וידי היתה נותרת באויר מבוישת האם ניתן לומר כי "כבוד היה שם"?
קרמה 383146
אביב י. • בתשובה להחייל האמיץ שוויק שבת, 6/5/2006, 2:00
אם אתה קצת פולניה ועם אגו מאוד מנופח, לא תמצא שם כבוד (שפתך התחתונה תשמט מייד ופרצופך יתחיל להאדים). אם אתה מפקד טוב שמסוגל להבין את המקום ממנו בא החייל שלך‏1 (ולכן מעריך ומסתפק בהבעת הכבוד הפורמלית בצורת ההצדעה), אז כן תמצא שם כבוד.

לא רק מעשהו של החייל קובע אם היה שם כבוד או לא, אלא גם מידת הכבוד שרוכש הרמטכ"ל לחייל שעומד מולו - לא רק כבובה במדים אלא גם כאדם (עם מצפון וערכים).

____________
‏1 קרע אידיאולוגי עמוק בחברה הישראלית ואירוע לא טריוויאלי בו צבא הופעל לפנות אוכלסיה באמצעות חיילים המגיעים מאותה האוכלוסיה ממש.
חזרנו אל בורות הנודניקיות 383147
חשמנית על מונית • בתשובה לאביב י. שבת, 6/5/2006, 2:16
רוחש, רוחש, לא רוכש (בעצם מה אני יודעת, אולי הרמטכ''ל גם רוכש אותה, את מידת הכבוד. אם כי נראה לי סביר שההיפך הוא הנכון - שאם כבר מישהו רוכש משהו - אזי זהו החייל הפשוט ה''רוכש'' באופן זה או אחר את רגש הכבוד שרוחש לו הרמטכ''ל).
חזרנו אל בורות הנודניקיות 383267
אביב י. • בתשובה לחשמנית על מונית שבת, 6/5/2006, 19:36
את והשכ"ג החלטתם לחנך אותי? :)

אם עד הגיל הזה אני עדיין כותב בשגיאים (פעמים רבות גם כאשר אני יודע את האיות הנכון) אז זה כנראה מקרה אבוד.
חזרנו אל בורות הנודניקיות 383362
האייל האלמוני • בתשובה לאביב י. יום א', 7/5/2006, 2:13
אהה, אני רואה שהגעת כבר לגיל הבלות (או ההבלות)...
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383173
האייל האלמוני • בתשובה לאביב י. שבת, 6/5/2006, 12:15
'' על אדם (גם חייל זה דבר כזה) קודם כל לכבד את עצמו ואת עקרונותיו''.
נכון מאוד. ולסרב לקבל אות הצטיינות כשהוא יודע שלצורך העניין יצטרך ללחוץ את ידי הרמטכ''ל כשאיננו מוכן לזה.
נסכים להישאר חלוקים.
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383270
אביב י. • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 6/5/2006, 19:44
למה לוותר ולהפסיד שתי ציפורים במכה אחת? כך הוא גם לא היה מקבל אות הצטיינות (שאולי באמת מגיעה לא, לא יודע) וגם לא היה מעביר לרמטכ"ל את המסר שכולל את מה שהוא חושב עליו.
אני לא חושב שלחיילים אסור לרמוז לרמטכ"ל (בצורה מכובדת) מה הם חושבים עליו. כאמור, הרמטכ"ל איננו אפיפיור ואיננו ראש פמיליה - אחרי המקרה הנ"ל גם אני הייתי שמח אם היתה לי ההזדמנות לא ללחוץ לו את היד.
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383289
האייל האלמוני • בתשובה לאביב י. שבת, 6/5/2006, 21:11
גם לפני המקרה הנ''ל, ודאי שלא הייתי רוצה ללחוץ את ידו, אבל גם לא בדיוק לקבל אות הצטיינות תחת פיקודו.
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383312
אביב י. • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 6/5/2006, 22:09
אות הצטיינות ממנו דווקא הייתי רוצה לקבל (בטח נשים מתות על זה).
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383323
האייל האלמוני • בתשובה לאביב י. שבת, 6/5/2006, 22:38
אלה נשים? ולמה אתה היית רוצה אות כזה ממנו?
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 386755
דורפל • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 22/5/2006, 4:51
למה? הרמטכ"ל לא ראה אותו לפני כן מעולם, לא ידע על כישוריו ולא בחר להעניק לו את הכבוד. הכבוד מוענק לו על ידי מפקדיו הישירים ואלו ששירתו איתו. הרטמכ"ל סתם חותמת גומי בטקס, הוא לא משחק שם תפקיד יותר ממני, אם הייתי מגיע לטקס. זה שאני אסיר תודה למלאכתו של החייל המצטיין לא מחייב אותו לכבד אותי לפני שהוא מקבל את האות שלא אני נותן לו.
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383137
האייל האלמוני • בתשובה לאביב י. שבת, 6/5/2006, 1:08
נראה לי שאתה טועה לגבי איך צבא (מדינה) מתפקדים.

מה שגורם לחייל לקום מהמסתור בהישמע הפקודה ''קדימה הסתער'' איננו ה''תפקיד פורמליסטי במסגרת של מדינה מודרנית'' אלא משהו רומנטי ודביק אחר - של שותפות גורל, הסכמה על הדרך, ולא תאמין - רעות ואחווה.

אין סיבה לוותר על כל אלה, והם אינם סותרים את ריבונות הפרט והחוק.

(נ.ב., השימוש בערך הרעות לעניין לחיצת היד נשמע מגוחך ומשפיל. יש לי הרגשה שבכך אנו מסכימים)
הרמטכ''ל לא אח שלי אח שלו 383143
אביב י. • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 6/5/2006, 1:40
הייתי איתך בשותפות גורל (הייתי יכול להוסיף עוד דברים חשובים לרשימה), אבל ב"הסכמה על הדרך" (לא רלבנטי בשדה הקרב וטוב שכך) וב"רעות ואחווה", איבדת אותי לגמרי.

אנחנו לא יכולים לדבר על חיילים בודדים שקמים ומסתערים (הסכמתי כבר קודם שיש חשיבות לרעות בקנה מידה של פלוגה או מחלקה) כאשר אנו מדברים על ערכים בקנה מידה של עם ומדינה. זו בדיוק הבעיה ברומנטיקה מיליטריסטית - היא לוקחת תמונות ציוריות וסיטואציות קיצוניות משדה הקרב ומציירת בעזרתן את הערכים על פיהם אנחנו וצבאנו צריכים להתנהג בקנה מידה של עם *כל הזמן* (אפילו באיזה טקס עם רמטכ"ל, קצת פרימדונה, שלא מסתפק בטקסיות צבאית מכובדת וחייב, בשביל דביקות "אח שלו" ישראלית, איזו צ'פחה על הכתף מהפקודים שלו‏1).

‏1 ההגזמה מכוונת, אך לדעתי גם מדויקת.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות