בתשובה לאסף עמית, 11/10/01 17:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוקי. ועכשיו, אחרי שתצהיר ישראל, את שלושת ההצהרות שהצעת, נניח שתגיע השעה שמונה לפנות בוקר, והטיל העיראקי יצא לדרכו, וגם יגיע, ויגרום לאלפי הרוגים ולעשרות אלפי נפגעים בנתניה. סאדם חוסיין יודיע תוך כדי התיאורים המזוויעים שמשודרים בכל ערוצי הטלוויזיה שטיל מספר שניים יצא לדרכו בשעה שמונה בבוקר מחר. המון היסטרי משמחה יתגודד ברחובות בגדד, ישרוף את דגלי ישראל וארצות הברית, ויציג הצגות שמדגימות את המעשה. מה תמליץ לממשלת ישראל לעשות עתה ? אשר לציפיות שלך מסדאם, ייתכן שאתה צודק, אבל הנה ראינו שמסתובבים בעולמנו טיפוסים שאומרים ועושים. בן לאדן למשל. זמן רק הוא מאיים שייפגע קשות בארצות הברית, והיום הזה הגיע. אבל זה באמת לא הנושא. אני בכוונה שואל שאלות היפותטיות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שבמצב כזה אצפה מישראל לקיים את חלקה בהסכם, אך אין לי את הכלים לומר מה בדיוק יהיה כרוך בכך, ויתכן אף שבנסיבות מסוימות (נניח, לאור פעולת תגמול שעשויה ארה"ב ליזום תוך בקשה מפורשת מראש ממשלת ישראל להשאיר לה את העבודה) לא יהיה זה באינטרס הישראלי להגיב באמצעים צבאיים משלה נגד עירק למרות הבטחותיה הקודמות בנדון. אני מבין (למען האמת הבנתי כבר קודם) לאן אתה חותר בהיפותזה הזאת, אך המציאות היא כל כך מורכבת שלא יהיה זה חכם מצד אף אחד לקבוע באופן נחרץ מה יהיו הצעדים הכי נכונים באותה נקודת זמן עתידית. אני משער שאם וכאשר ישלח סדאם חוסיין טיל כימי לתוך עיר ישראלית, יהיה ברור לו שהתגובה הישראלית המתבקשת עלולה לכלול פגיעה קשה באזרחים עירקיים, וכבר ראינו בעבר שבניגוד אלינו זה לא מזיז לו יותר מדי. לכן התגובה החכמה לא צריכה בהכרח להיות מסוג "עין תחת עין" אלא תהיה זו שיהיו לה גם הסיכויים הטובים ביותר למנוע את שליחתו של הטיל הבא. אין לי ספק שפגיעה בסדאם באופן אישי תהיה צעד מבורך במצב כזה, אך אינני יודע עד כמה הוא מעשי. ההתגודדות ברחובות, שריפת הדגלים וכל שאר ההצגות אינן צריכות להוות שיקול משמעותי במיוחד בתהליך קבלת ההחלטות. נראה כמו התפתלות? אולי, אבל אני לא מאמין בפתרונות קסם ידועים מראש לאירועים בסדר גודל שאתה מתאר. אני מניח שאילו היו שואלים לפני חודשיים את הנשיא בוש מה הוא יעשה אילו ישמיד בין לאדן את מגדלי התאומים ויביא למותם של אלפי אזרחים אמריקניים, הוא היה נותן תשובה שאיננה בהכרח זהה לצעדים בהם הוא נוקט כעת כשהתיאוריה הפכה למציאות. וחוץ מזה, איך שלא תסתכל על זה, הרשות הפלסטינית היא לא עירק ולכן אני מתנער מראש מכל אנלוגיה שאולי תעשה בין התרחיש הדמיוני שהבאת לבין המציאות מול הרש"פ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, שאלותיי הציגו מצב היפותטי שהתשובה לו היא מובנת וברורה מאליה, ותשובתיך הזהירות פשוט ניסו להתחמק מהתשובה הברורה הזאת, כדי שלא תיאלץ בהמשך לעמוד בפני החלק הצפוי הבא בדבריי שיקשור את המצב ההיפותטי הזה עם מציאות הטרור בימנו. אציג את התשובות שלי למצב ההיפותטי הזה, שהן, לדעתי, תשובות מובנות מאליהן. קודם כל ניסית לרמוז שאין זה אינטרס של סדאם חוסיין לעשות מעשה כזה. לדעתי, בהנחה שמעשה כזה לא היה גורם לו שום נזק, בפרוש היה זה אינטרס שלו. הוא היה, בעצם, מחסל את ישראל, משיב את המקום לשליטה ערבית וזוכה בתהילת עולם בעולמו, עולם ההפגנות ההיסטריות ושריפות הדגלים. הדבר היחיד שמונעו מעשות זאת הוא ההרתעה. הניסיונות שלך ליצור תשובה בעזרת בריחה מהירה אל מתחת לשמלת ארצות הברית לא יתנו שום מענה למצב ההיפותטי. ארצות הברית אינה יכולה לתת שום תשובה למצב שבו תוך שבוע לא קיימת מדינה בשם "ישראל" באמצעים אחרים מה שישראל עצמה יכולה לעשות. אין זמן לארגן קואליציה, אין זמן לאסוף כוחות במשך כמעט שנה כמו שהיה ערב מלחמת המפרץ. צריך לתת תשובה מידית. ואין מנוס מהתשובה הזאת, ואין זה משנה אם תעשה זאת ארצות הברית או ישראל: הפעלת נשק בלתי קונבנציונאלי כנגד ערים בעיראק. האיש סדאם כלל אינו מעניין במקרה כזה. הוא ראש מדינה ואם ימות יהיה לו מחליף, בדיוק כמו שלדעתי פגיעה בבן לאדן היום היא חשובה, אך חשוב הרבה יותר לארצות הברית לחסל את המשטר שעומד בראש המדינה שמעניקה לו חסות - במקרה זה אפגניסטן. הפעלת נשק בלתי קונבנצינאלי במקרה היפותטי כזה אינה טרור. זו הגנה עצמית הכרחית. בעצם מה שמונע היום מסדאם חוסיין לעשות דברים כאלה הוא רק ההרתעה. מה שאני כל הזמן מנסה לומר הוא שבמלחמות הטרור שאנו מצויים בהם, אבדנו את יכולת ההרתעה, והדרך היחידה להשיבה היא נכונות לפגוע באזרחים בדיוק כמו במקרה ההיפותטי שהבאתי. בקשר להפגנות התמיכה ההמוניות בטרור שאותן אנו רואים שם. זה באמת לא העיקר ולא היה משנה את האופן בו הייתי פועל. אבל בכל זאת זה נותן לי עוד איזה פרור של הקלה במצפון כאשר אני מפעיל אמצעים קיצוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרוב התלהבות להמשיך להסביר את שיטתי, פספסתי איך שהוא כמה נקודות בדבריך. אמרת בהתחלה שישראל צריכה לקיים את חלקה "בהסכם". איזה הסכם ? האם התכוונת שעליה לממש איזה שהוא איום בפגיעה באזרחים ? פתאום אתה רוצה שתיכנס לרשימת הטרור ? דבר שני, אתה ממליץ לפגוע אישית בסדאם חוסיין (פגיעה ממוקדת ללא משפט). מדיניות חיסולים ? כשאנו הפעלו מדיניות כזאת כאן, קראת לכך "עלית מדריגה", שרק הריעה את המצב . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שתקרא שוב את הודעתי הקודמת, שכן היא מכילה תשובות לכל שאלותיך וכן התנערות למפרע מהאנלוגיה שעשית הרגע בין עירק לבין הרש''פ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן התנערת, אבל במקרה זה התנערות סתמית, ללא הנמקה מדוע המקרים שונים מבחינת הנושא שבויכוח, חסרת משמעות. איני אומר שאין הבדל בין הדוגמה שלי ובין המציאות עם הפלשתינים, אבל השוני הוא כמותי ולא איכותי. כלומר בדוגמה שלי מובא מקרה יותר מוקצן. כמו כן, לאחר קריאה חוזרת, איני חושב שיש בדבריך תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אתחיל מהסוף ואתן לך רמז: כמו שכתבתי גם בהודעה ההיא, אני מאמין שהפצצת אזרחים עירקים אינה מייצרת אצל סדאם את אותו אפקט שהפצצת אזרחים ישראלים מייצרת אצל ממשלת ישראל. זו הסיבה שהאינטרס הישראלי לא יהיה בהכרח להפציץ כמה שיותר אזרחים עירקיים כמה שיותר מהר (מה שיגרום *בוודאות* לשיגורו של טיל נוסף מעירק למחרת בבוקר וגם הלאה עד שייגמרו כל הטילים או כל האזרחים בשני הצדדים) אלא הוא עסק מורכב הרבה יותר שאת מורכבותו כבר תיארתי קודם. ועכשיו לחלק הראשון: ההבדל היחיד בין עירק לבין הרש"פ הוא "כמותי ולא איכותי"? כנראה שלא הבנתי מה זה אומר, כי נראה לי שהצהרה כזאת מעידה על חוסר הבנה מוחלט (או על הכחשה מוחלטת) של המצב במזה"ת, ואני בטוח שלא לזה התכוונת. רק העובדה הטכנית הפשוטה שבין ישראל לבין שטחי הרש"פ עובר מין גבול (פתלתל ומטושטש, אבל גבול) בעוד בגדד היא במרחק של כאלף קילומטר מת"א עושה הבדל משמעותי, שלא לדבר על ההיסטוריה, על המטרות השונות של עירק ושל הרש"פ, על האמצעים השונים שבידיהן, על ההשלכות הבינלאומיות של התקפת כל אחת מהן ע"י ישראל... כל אלה הבדלים זניחים בעיניך שלא יהוו שיקול בהחלטה כיצד מגיבים? אולי תסביר לי מה בעצם משותף לשני המקרים, חוץ מזה שגם כאן וגם שם מדובר בערבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שהעיראקים גם מדברים בניב קצת אחר מהפלשתינים, אבל לא זה הנושא, וקיומו או אי קיומו של גבול כזה או אחר אינו לעניין. אזכיר שוב את הנושא: איך תגיב לנוכח רצח בלתי פוסק של אזרחיך ע"י יריב שנמצא קרוב או רחוק, לא משנה, תוך הצהרה שהמצב הזה לא ייפסק. ההבדל הוא כמותי. בדוגמה שלי דברתי על אלפי הרוגים בכל אירוע. אצלנו מדובר לעתים נדירות בעשרות, וכמעט כל יום בכמה יחידים. אבל אולי דווקא עכשיו ענית, ולמען האמת קצת הפתעת אותי בתשובתך. בעצם אתה אומר שלנוכח מצב שבו יושמדו אזרחי ישראל תוך כמה ימים לא תעשה שום דבר ממשי שיוכל להשפיע על המצב, כי לדבריך המעשה המשמעותי היחידי שניתן לעשות, רק ירע את מצבנו, ובעצם אין שום ערך להשקעת הכספים האדירה בדימונה ודומותיה. הדוגמה שהבאתי מבחינה טכנית אפשרית כנראה. לסדאם חוסיים נותרו כמה טילים, יש לו ככל הידוע ראשים כמיים. הוא יכול טכנית להשתמש בהם. לדעתי מה שמונע ממנו לעשות זאת הוא הרתעה. ומה שאתה עושה הוא פשוט נטרול פתיל ההרתעה. חשבתי מראש שתדבר על ההבדל בין הדוגמה שלי ובין מצבנו עם הפלשתינים, אבל לא שיערתי שתגיד שבמקרה של פגיעה בלתי קונבנציונאלית בנו, פשוט נשב בשקט, בחיבוק ידיים ונחכה עד שכולנו ניגמר ולא נעשה דבר. בעיני השקפת עולם כזאת היא כל כך מוזרה שאיני מוצא את המלים לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאתה מעמיד בפני מצב בו יש רק שתי אפשרויות, האחת היא לשלוח צרור טילים בעלי ראש נפץ גרעיני אל אזרחי עירק והשניה היא לשבת בחיבוק ידיים, ומכיוון שאני מאמין ששליחת טילים גרעיניים אל עירק לא תמנע את שיגורם של הטילים הבאים מכיוונה אל אדמת ישראל, לא נותר לי על דרך השלילה אלא לבחור באפשרות השניה. אם אתה רואה בכך נצחון כלשהו בויכוח בינינו, יבושם לך, אך מבחינתי לא הוכחת דבר פרט לכך שראיית העולם שלך היא, איך לומר, פשטנית משהו. כמובן שדעתי היא שהמציאות איננה בינארית כלל וכלל ושיהיה זה נאיבי ויומרני מצד מישהו לטעון שהוא יודע בוודאות מה יעשה לנוכח התקפת טילים מהסוג שתיארת, אך את זה כבר הסברתי די והותר בהודעותי הקודמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בנושא הזה איני מחפש ניצחון בויכוח, אלא באמת מנסה לשכנע. אני חש בכל מאודי שבמלחמה כנגד אויב שפוגע במכוון באזרחיך, בצורה עקבית וללא הפסקה, ובכלים שכמעט אינך יכול להתגונן מפניהם (פיגועי התאבדות), הימנעותך מלהחזיר לו באותה מטבע היא פשוט הפקרת חיי אלה שאתה אחראי לשלומם. לי הדברים נראים ממש טבעיים וברורים, קשה לי להבין את החושבים אחרת, ולכן אני מנסה לתקוף את הנושא מכל מיני כוונים ע''י הבאת משלים כמו הפיל המסומם והמתאבק הענק, או הדוגמה ההיפותטית האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם שוב ושוב מהטענה שהועלתה כאן כבר כמה פעמים, לפיה המחויבות של נשיא עיראק אינה בראש ובראשונה לחיי אזרחי עיראק, ולמעשה לא אכפת לו אם בדרך למטרתו יהרגו אלפים, עשרות אלפים או מאות אלפים מהם. התואיל להתייחס לכך ישירות ולענות: האם אתה מקבל את הטענה? אם כן - מה המשמעות של תגובה כזו שאתה מציע ("להחזיר לו באותה מטבע")? מה שאתה אומר נשמע לי הגיוני בערך כמו "אם יתקוף אותי דג, אני אטביע אותו!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מתעלם. אני פשוט כופר בה באופן נחרץ. איני מאמין בדברים כאלה. זה נכון שסדאם חוסיין שולט בעמו בכח באמצעות משטרה חשאית וכדומה. אבל כל המנגנון הזה מורכב מאנשים עם משפחות. כל העסק לא יכול להחזיק מעמד כשהכל יודעים שההרג ההמוני הוא תוצאה של מעשה ידיהם, והוא יכול להיפסק אם לא ישתפו פעולה. אני גם חושב שמצב כזה שבו עיראק סובלת הרוגים אזרחים הרבה יותר מאשר ישראל הוא מבחינת סדאם חוסיין הפסד שלא מוסיף לו שום כבוד ושום דבר,ושהוא אינו יכול להסתיר. זה לא רק הרג אזרחים מדובר בחורבן מוחלט של הארץ שהוא שולט בה, וגם סכוי טוב מאד שהוא ומשפחתו יכחדו. אתה חושב שהוא רוצה לשלוט בתל חורבות ? כל מעשיו בעבר מוכיחים שהוא רוצה יותר עושר ויותר כח. התכונות שאתה מייחס לו חסרות כל הגיון. זה אבסורד. לו באמת לא היה איכפת לו הוא היה משתמש בגז רעלי כבר במלחמת המפרץ. כשאתה יוצא מהנחה שלפניך משהו כמו משוגע, שאינו אחראי למעשיו. שום מעשה שלך אינו רלונטי. גם לא שאיפה לשלום וממש שום דבר. בזמן המלחמה הקרה היה מנגנון של מאזן אימה. ברית המועצות לא הייתה בדיוק דמוקרטיה ורבים פקפקו בשיקוליהם ההגיוניים של מנהיגיה. אבל יש דברים שהם מעבר לכל אלה. ובני אדם כל הם בני אדם בכל מקום גם במזרח התיכון. לגבי הדוגמה שלי, אני מאמין שלו אחרי הכרזה כזאת של סדאם ישראל הייתה מבהירה באופן מפורש שתפעיל נשק גרעיני שיגרום להרס בגדד, וסדאם היה מאמין שישראל באמת מתכוונת לכך, הטיל העיראקי לא היה יוצא, ולא היה קורה שום דבר. אבל אם יישמעו הרבה קולות כמו שלך ושל אסף עיראק עלולה להאמין שהאיום אינו אמיתי ומשגרת את הטיל. במקרה זה הייתה *חובה* להוכיח שהאיומים שלנו אינם אולטימטום נוסח ברק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את טענת "לנשיא עיראק לא אכפת ממותם של אזרחים עיראקים" הוא עצמו מדגים היטב בהתנהגותו החל מהפלישה לכוויית ועד ימינו אנו. נוסף על החיילים העיראקים שנהרגו במלחמה, מספר האזרחים העיראקים שנהרגו בהתקפות האוויריות מוערך בין 3,000 ל-10,000. הנזק לאיכות חייהם ולעצם חייהם של אזרחי עיראק כתוצאה מהסנקציות המערביות גם הוא לא מטריד את נשיא עיראק, ככל הנראה. את משפחתו של סדאם חוסיין הוא מכחיד בעצמו, כך שזה בוודאי לא מטריד אותו. הוא מעוניין, ללא ספק, לשמור על חייו ועל משטרו (אגב, אני סבור שגם שולחיהם של טרוריסטים-מתאבדים מעוניינים לשמור על חיי עצמם). אתה הוא היוצא מתוך הנחה שסדאם חוסיין הוא "משוגע שאינו אחראי למעשיו". אם לא על הנחה זו - על מה אתה מבסס את ההכרזה שלו בדבר הטיל על נתניה? המציאות היא שסדאם חוסיין לא הודיע שהוא מתכוון לפוצץ את נתניה. המציאות היא שסדאם חוסיין, גם כששיגר טילים לעבר סעודיה וישראל, לא חימש אותם ברש"ק כימיים. הסיבה לכך היא ההרתעה - דהיינו ידיעתו כי פעולות כאלה יגררו תגובה ישראלית בלתי-רצויה מבחינתו. אתה מציג תרחיש היפותטי בו יש מראית-עין של התערערות ההרתעה, ובעקבותיה הכרזה של סדאם חוסיין על כוונה לפוצץ את נתניה. גם אסף וגם אני הצענו, במסגרת המענה לאיום הזה, להשיב את ההרתעה ע"י הכרזה (שאתה קראת בה יותר ממה שהיה בה. לא אסף ולא אני דיברנו על הפעלת נשק לא-קונבנציונלי - שישראל עושה בחכמה בכך שאינה מציגה אותו, אם יש לה כזה - ולא על פגיעה באזרחים. ההמלצה שלי היתה להשאיר לסדאם חוסיין להבין בעצמו למה הכוונה בהכרזה). אתה טוען שבשביל שסדאם חוסיין ירתע, ישראל צריכה לשבור את העמימות הגרעינית (אתה מניח, כנראה, שיש לה נשק גרעיני) ולאיים איום-סרק. אני משער שאין בכך צורך. בכל מקרה, אינני מבין איך הקול שלי (או של אסף) גורמים לערעור האמונה באיום הישראלי (שלא לדבר על היכולת הישראלית). אגב, לא שאלת אותי (ודומני שגם לא אותו) מה לעשות במקרה שלמרות ההכרזה הישראלית, הטיל העיראקי ישוגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנצלות: קראתי שוב את חילופי-הדברים בין דב לבין אסף, וראיתי שבניגוד למה שהיה נדמה לי, כן היתה התייחסות להמשך התסריט, בו הטיל העיראקי מגיע לנתניה בשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי קצת לעקוב אחר טיעוניך, ולא ברורה לי בדיוק הנקודה שלך, ובחלק מדבריך אתה טוען בעצם טענות שלי. נסה אולי להבהיר אותה יותר גם תוך שילוב הפרט שלא הבנת תחילה. טענת טענה אחת שאותה כן הבנתי. האבידות והתוצאות הלא נעימות לעם העיראקי במלחמת המפרץ לא תוכננו ע"י סדאם, אלא באו כתוצאה מטעות בשיקול. כבוש כווית בא תוך לילה אחד נדמה לי ללא כל אבידות לצבא ולעם העיראקי. לו ידע שהפלישה לכווית תביא להתערבות אמריקאית כזאת בודאי לא היה צועד את הצעד הזה. לו היה קורה מה שסדאם התכוון השתלטות על כווית תחילה וכל חצי האי אחר כך, היה העם העיראקי מרוויח מעושר נוסף. הוא הדין בפתיחת המלחמה כנגד איראן. הוא תקף ברגע שחש שאיראן חלשה, ולא ידע שהמלחמה תתפתח בצורה כה אכזרית, ותסתיים באופן שלא ירוויח דבר. אבל ברצוני לתקן טעות נוספת. הערכתי אם ירצה סאדם חוסיין לשגר טיל כזה או לא אינה עיקר העניין. במקרה ההיפותטי שהצגתי השאלה היתה מה *אנו נעשה אם* סדאם חוסיין ינהג כך. נכון שבין השאר אמרתי שאם ידע שלא ייפגע כלל, זה אינטרס שלו לשגר טילים כאלה, אבל איני בטוח שכך היה נוהג ולא זו הנקודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדאם יכול להביא להפסקת הסנקציות האמריקניות על עיראק. הוא לא עושה זאת. מה ש''לא הבנתי'' הוא באיזה אופן ''דיבורים כמו'' של אסף ושלי פוגעים בהרתעה הישראלית. הנקודה שלי, נניח, היא שההרתעה הישראלית שרירה וקיימת, שהיא לא מבוססת על הצהרות ישראליות בדבר כוונה להפעיל נשק גרעיני או לפגוע באזרחים, שהיא לא תתחזק כתוצאה מהצהרות כאלה, ושהפעלת נשק גרעיני ע''י ישראל (אם יש לה כזה) או פגיעה באוכלוסיה אזרחית הן בד''כ לא הדרך היעילה ביותר עבור ישראל להבטיח את שלום אזרחיה או אפילו את הכרעת האויב. (החלק בדבריי ובדברי אסף שעליו אתה מוחה הוא כנראה החלק האחרון במשפט זה, אבל אני חושש שמיץינו את הדיון בו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יעזור. "מאזן אימה", הרתעה שמבוססת על נשק גרעיני, מדברת בפרוש בעיקר על פחד מפגיעה המונית באוכלוסייה. מהות "המאזן" היא שאם צד אחד יפעל כך, יוכל גם הצד השני לפעול כך. בהירושימה ונגסקי זו הייתה עיקר הפגיעה, הפגיעות האחרות: כלכליות וכדומה היו משניות. גם הפגיעה במגדלי התאומים היא בעיקרה פגיעה המונית באוכלוסיה אזרחית. אמריקה הגדולה תצליח לשקם במהירות את הפגיעה בכלכלה, ולפעמים אירועים כאלה אפילו משפיעים כלכלית לטובה בסופו של דבר. גם מערכות אסטרטגיות כמשגרי טילים או חדרי מלחמה יכולות להיות בנויות מתחת לאדמה חסינות מפגיעה גרעינית. אבל העניין הזה שיכולים להיפגע המונים תוך דקות ספורות, זו הבעיה, וכאן הפחד. לכן ברור שאם אסף אומר: "בכל מקרה לא נפעיל את הנשק הזה כי זה לא יעזור" הוא ממש הורס את מהות העניין. אין לי התנגדות לעמימות ולדיבורים שלנו עד כה, כי הם התאימו למצב כפי שהיה עד כה. אבל כשיש התפתחויות כפי שהבאתי בדוגמה ההיפותטית, חייבים גם לדבר וגם לפעול כפי שהסברתי. ללא אלה ההרתעה תתרסק. לגבי הפסקת הסנקציות על עיראק. אמרתי כבר שמשטרים וגופי טרור מוכנים להביא לסבל מסויים של העם כדי להשיג מטרות מדיניות, אבל כאשר מדובר בכמות סבל שעולה על המטרות המדינות שהם רוצים להשיג השיקול הזה אינו פועל. איני יודע עד כמה פוגעות הסנקציות בעם העיראקי. התעמולה של סדאם בודאי מביאה את הדברים בצורה מוגזמת מסיבות אינטרסנטיות. מכל מקום מדובר "ברמת סבל" סבירה מבחינת המשטר. בודאי לא יסכים לרמת סבר גבוהה מרמה מסוימת וגם לא יצליח להחזיק מעמד מעל רמה מסוימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... היה *העם* העירקי מרוויח מעושר נוסף" ?!?!? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיראק מדינה עשירה במשאבים, וגם אם רק חלק מהם הגיע לעם (אני מדבר על התקופה שלפני מלחמות סדאם), בודאי משהו הרויח העם מעושר זה. העם העיראקי, אפילו היום, אינו העני שבעמים. אפשר למצוא מדינות שאזרחיהן עניים ממנו, אפילו בגוש המזרחי בזמן קיום מסך הברזל, וגם היום. לסיכום, יש בעיראק עושר (במשאבים) שהעם מרוויח חלק ממנו, או שלפחות הרוויח לפני עידן הסנקציות, ולו היתה עיראק שולטת בחצי האי הערבי כולו על משאבי הנפט הנוספים היה עושר נוסף שגם ממנו קרוב לודאי העם העיראקי היה מרוויח. מה לא בסדר במשפט הזה ? (סליחה על ההסבר הארוך והמסורבל משהו, אך כלל הוא שדווקא את הדברים הפשוטים ומובנים מעליהם יותר קשה להסביר במילים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? גם אני לא יודע מאיפה להתחיל. אני לא מאמין שאתה חושב שהעם העירקי נהנה מבארות הנפט שבעירק כמו שהעם הנורווגי נהנה מבארות הנפט שבנורווגיה (בלי קשר לסנקציות, כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח, ואני חוש שאתה טועה, שלסדאם אכפת מהאזרחים שלו. להיפך, הוא רק יהנה מהתקפה כזו - שינאה היא דלק לשלטון שלו, שלא לדבר על המחיר שישראל תשלם. עדות לחוסר העניין שלו ברווחת אזרחיו: מלחמת המפרץ. בקיצור - אם אתה כל כך רוצה לקטול אזרחים, עדיף שתיכנס לסכסוכים עם מדינות מערביות, שם אולי זה עשוי לעבוד. ולמען האמת, נראה לי שישנן מטרות שעבורן גם שלטון דמוקרטי מוכן להקריב לא מעט אזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לו היית הממשלה, וכאחראי על שלום אזרחיך, היית רואה אותם נכחדים בהדרגה, לא היית עושה דבר, ומצפה בידיים שלובות לסוף כולם, כי אתה בנוי מחומר יותר טוב מרוצחי עמך. נורא לחשוב שבאמת כך היית נוהג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? אני דיברתי על סדאם, או עראפת. התגובה שלך במקרה הזה ממש ממש לא עניינית, תמוהה אפילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבאתי מקרה היפותטי שבו שבו נניח סדאם חוסיין מתחיל להפעיל כנגדנו נשק בלתי קונבנציונאלי. חשבתי שתגובתך מתייחסת לדוגמה שהבאתי, אבל אם לא, אנא הסבר שוב תוך התייחסות לדוגמה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף עמית כבר כתב את זה למעלה, למען האמת, ויותר טוב ממני. בכל מקרה, אני אקצר ואומר שהשיטה של קטילת אזרחים עירקיים לשם שכנוע סדאם לא אמורה לעבוד, איך שאני רואה את זה. הוא הקריב חיים של אזרחים רבים שלו במלחמת המפרץ מתוך אינטרסים כלכליים. הפצצה של ערים בעירק רק תחזק את מעמדו בעמו, אם יש לדעה שלי בנושא משקל. מעבר לכך, היא עשויה להסיט את תשומת הלב הבין לאומית, שיש לה משקל רב בנושאים כאלה, לרעת ישראל. כל מה שלא יהווה פגיעה בסדאם עצמו, או ביכולת הצבאית שלו, נראה לי כמו נקמה סתם, או יותר נכון תאוות הרג סתם, כי האנשים שחיים בערים האלה לא עשו דבר נגדך, אולי חוץ מלשרוף סמרטוטים עם מגן דוד בהפגנות מאורגנות, ואפשר להבין אותם, אין להם פאבים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |