בטרם עת 384541
מסקרנות, למה הכותב / המערכת בחרו להביא את הנתון הזה בקורות החיים של המשורר?
בטרם עת 384558
מסקרנות, למה הכותב / המערכת בחרו להביא את השיר הזה? (זו שאלה כנה).
בטרם עת 384562
בעיקר משום שהוא שיר של ממש, משהו שמזמן לא ניסינו להעלות כאן.
בטרם עת 384578
אני הייתי שוקל את התגובה הזו פעם נוספת. חשבי על אליעז כהן, אמילי דיקינסון ושלושת מתרגמיה,תומר גרינברג, או יהונתן אינדורסקי.
בטרם עת 384602
צודק. ניסוח מחדש: זה שיר שכל מטרת בחירתו היתה היותו שיר.
מטה הערה 385990
אם אני מבין נכונה את התשובה, הפעם החלטתם לא לחשוב על שאלת התאמתו של השיר לאייל כמקור לדיונים, אלא התעניינתם בשיר נטו. ומה עושה הדיבוק? הערה ביוגרפית קטנה על שירותו הצבאי של המשורר נותנת לנו את כל הדלק שאנחנו צריכים כדי להפליג למחוזות הויכוחים המשיקים. מרתק.
בטרם עת 384656
(ושאלת האלמוני שלפני, לא היתה לדעתך כנה?)
בטרם עת 384692
אה, בנקודה הזו לא חשבתי עליו, אלא רק על הבהרת כוונתי שלי.
אבל אם זה חשוב לך, אני חושבת שהוא היה כן.
בטרם עת 384731
יש לי הרגשה שאם הכותב היה רשג''ד בצופים או ראש ועדת קישוט כיתתית בגיל מסוים, הוא היה טורח להוסיף גם זאת לנתונים הביוגרפים.
בטרם עת 384766
מה רע בתארים הנ"ל? האם יש תפקיד שאינו מכבד את בעליו?
בטרם עת 384793
א. יש.

ב. לא בזה העניין, אלא בשאלה מה המסר שמנסה הכותב להעביר בביבליוגרפיה הנ''ל.
בטרם עת 384812
א. איזה?
ב. שהיתה לו בעיה עם הצבא.
בטרם עת 384776
לא נראה לי. עובדה שלא סיפר שהוא משך לי את הצמה בגן.
בטרם עת 384798
כנראה כי קשה יותר לפלוט תגובה לא רצונית של "יו כמה חכם/מצפוני/מוכשר הוא" למשיכה בצמה.
בטרם עת 384803
אולי, אבל זה בכל זאת מושך...
בטרם עת 384936
בקריאה נוספת, הנתון הזה חיוני להבנת השיר.
המעט ש(אני חושבת ש) הבנתי הוא- שבכללי, השיר הזה משדר השלמה עם כישלון מתמשך, ועם הצורך להסתדר עם מה שיש. שזה הקטע הפותח:

"שוב לא אוכל לקחת שיעורי גיטרה, אך ממה שהבשיל די הצורך"

ההמשך הוא גם קונקרטי וגם סמלי-
"כמו: עם חייל, להיכנס לתא שירותים"
בחור ששוחרר בטרם עת נכנס לתא שירותים עם חייל- זה מפגש, כנראה מיני, שבו הוא מודד את עצמו מול החייל, ומוצא את עצמו נחות, או חסר בהשוואה ביניהם:
"בלי אף סוג של אמנות לחימה. בגוף הרופס זה ניכר."

אבל "מה שנותר תופח לתנובה".

זה שוב (בעיניי) גם קונקרטי וגם סמלי. הגוף רופס, אבל בכל זאת האבר הרלוונטי תופח. וזה יצטרך להספיק. מה שמהווה (בסמלי) - חזרה לנושא של השורות הפותחות, והמשך תימת הכישלון, האי-הסתדרות עם החיים.
את השורות האחרונות אני הכי פחות מבינה. אבל יש ניגוד בין המקלחות אחר הצהריים (לבד כנראה), לבין הכניסה עם חייל לתא שירותים. והאיבוד לפני כן (בצהריים) של
"מחברות תווים, פעם אחר פעם, פעם פסנתר, פעם גיטרה"- מדגיש את הכישלון החוזר,וה מתמשך, שהוא מרגיש בחייו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים