בתשובה להאייל האלמוני, 16/05/06 14:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, אני כן משרת בצבא, ולא הייתי אומר שהטירונות הייתה טראומה בשבילי. "מי שלא מתאים לו קרבי יכול בקלות להיות ג'ובניק" - זה לא ממש נכון. מי שיש לו פרופיל קרבי מגויס הרבה פעמים ליחידה קרבית, ולא ממש שואלים אותו מה הוא רוצה. באופן כללי, מה שאתה אולי לא מבין זה עד כמה הצבא לא מתאים לאנשים מסויימים. זה ממש לא דומה לשום דבר בעולם האזרחי. נראה לי שלא הצלחתי להסביר את הקושי של זה בשבילי (ומן הסתם יש כאלה שבשבילם זה הרבה יותר גרוע). זה לא העניין של לקום בשעות קבועות או לא לעשות מה שמתחשק לי. זה העניין של להיות במצב שבו אתה לא יכול לדבר או לאכול או לנוח כל היום חוץ מ-4 שעות ביום בערך -בארוחות ובערב. בדיעבד, אולי הייתי לחוץ מדי אז, ואם הייתי לוקח את זה יותר בקלות (ואולי נשאר כמה שעות ביציאה) זה היה יותר טוב. יש אנשים שבשבילם זאת באמת טראומה, ואני חושב שלהגיד שהם ילדותיים ומפונקים רק בגלל שאתה לא מרגיש ככה זאת אטימות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, מתבגרים. נכון, זה לא דומה לשום דבר שילד בן 18 הכיר עד עכשיו. אני רוצה להכין אותך כבר מעכשיו - יש הרבה מאד עבודות, גם בתחום שלך, שבזמנים מסוימים לא משאירות זמן לעצמך, מחייבות לעשות דברים שנראים מיותרים וכיו"ב. שלא לדבר על הורות. לדעתי טירונות זו דוקא דרך נהדרת להתחשל. לגבי הקרביים שלא מרצונם - ראשית, חבל מאד שהצעירים היום כבר לא שואפים להיות קרביים, ואני לא מדבר סרבני מצפון, סתם סרבני מאמץ. שנית, עד כמה שידוע לי, מעטים הם אלה שנורא דחוף להם לא להיות בקרבי ולא מעבירים אותם. ובכל מקרה - טירונות, שלא כמו אילוצים אחרים בחיים, היא עם זמן מוגבל שאפשר בהחלט לשרוד אותו. מי שקשה לו ושרד בכל זאת, אני בטוח שתחושת ההישג שלו גדולה הרבה יותר. לגבי הטראומה - אתה לא אשם. זה תפקיד ההורים והמורים, לברבר פחות ולדאוג יותר להכין את הנוער לאחריות, מחויבות ועמידה ביעדים בלי שתיגרם לו מזה טראומה. ביני ובינך, אני סקרן - איזה מן ילדים הם היו, חבריך מוכי ההלם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, עושה רושם שאכן ידוע לך מעט. כל אחד יכול להמנע משירות קרבי, אבל יש לא מעט חיילים שלא מוכנים לשלם את המחיר, בעיקר אלו שחונכו לא לעשות יותר מדי בעיות, או לומר את האמת. עד היום משרתים איתי חברים שמקללים את הרגע בו נודע להם ששירותם יהיה בעל אופי קרבי, ואני עוד משרת ביחידה שכונתה לא פעם "קרבי-לייט". אתה עושה כאן איזושהי אידיאליזציה של צה"ל, משהו בסגנון הבן-גוריוני של "תדע כל אם עברייה...". אני לא בטוח שחיפוש בגוגל יניב תוצאות, אבל הייתי ממליץ לך לבדוק מה עבר על מי שאתרע מזלו להתגייס ליחידת "מיתר" במחזור נובמבר 2004. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תספר לנו לא נצטרך לחפש בגוגל. או שאתה מפחד מזעם הצבא? אתה כבר משוחרר? (נובמבר 2007 עוד לא כאן, אבל מי יודע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חיפשתי עכשיו ולא מצאתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמחתי, לא התגייסתי ליחידת מיתר. מה שקרה הוא שכל סגל הטירונות נשלח לכלא והודח מתפקידו בעקבות סדרה של התעללויות שכללו הרמת סלעים בגשם או מצבי 2 יצירתיים במיוחד (למשל, עם תרמו-קאן מלא על הגב). אני משתחרר, אם ירצה השם, ארבעה חודשים לפני נובמבר 2007. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |