בתשובה לדרור, 28/05/06 20:58
הצדקה יוצאת בהפסדה (?) 387880
אח של אייל • בתשובה לדרור יום א', 28/5/2006, 23:05
אם.
(?) 387888
דרור • בתשובה לאח של אייל יום א', 28/5/2006, 23:39
גוררת.
(?) 387904
אח של אייל • בתשובה לדרור יום ב', 29/5/2006, 0:50
אמרת "אם התרומה שלי גוררת..." וגו'. עניתי: "אם". כלומר: "אם" גדול מאד עומד בדרכה של הטענה "הצדקה יוצאת בהפסדה" , "אם" כל כך גדול שאפשר להכניס בו את כל הפתילים של מר שדמי ועדיין ישאר מקום לאוסף השירים המתומן של יהורם גאון. אם תרצה, אתה יכול לנסות להדגים כיצד ה"אם" הזה מתממש בדוגמאות שהבאת (כלומר, אילו לא היתה תרומה, המדינה היתה באמת מממנת).
(?) 387911
דרור • בתשובה לאח של אייל יום ב', 29/5/2006, 1:53
(אהבתי).

לגופו של עניין, הבאתי דוגמא או שתיים לכך שכספים של עמותות צדקה באים במקומם של חלק מכספי הממשלה. אם קרן סאקט"א-רש"י לא היתה קיימת, הלחצים שהביאו לחקיקת חוק ההזנה לא היו נעלמים, ולכן חוק דומה (למשל הצעת-חוק של תמיר) היה מחוקק במקומו.

לא תמיד תרומות לעמותות גורמות להקטנת ההקצבות הממשלתיות, אבל מגמה כזו קיימת. מעבר לכך, הסיבה והמסובב קשורים אחד בשני. הממשלה מקטינה את תקציבי הרווחה ובמקומה ארגונים וולונטריים ממלאים את החסר. חלק מתקציבם מגיע מתקציבי מהממשלה או הרשות המקומית, אבל חלק מתרומות יישירות. כך למעשה התרומות מקדמות את תהליכי ההפרטה של מדינת הרווחה ומקטינות את התקציבים המיועדים לכך.
עיין במאמר "שירותי הרווחה המקומיים – זירה רוויית ארגונים", מאת פרופ' יוסי קטן, עמוד 144 ואילך בקובץ http://spirit.tau.ac.il/government/downloads/localgo...
כמה ציטוטים נבחרים:
"הקיצוצים בהוצאה הממשלתית והמקומית לשירותי הרווחה האישיים, בעיקר בשנתיים האחרונות, הביאו להסתמכות רבה יותר של הממשלה והרשויות המקומיות על מימון חלקי של תכניות ושל שירותים ממשאבים שארגונים וולונטריים מגייסים ומתרומות של המגזר העסקי ומקרנות שונות."
"התרחבות זו בתפקידי הארגונים הלא-ממשלתיים מעוררת שתי בעיות עיקריות: ראשית, היא מסייעת לממשלה לצמצם את מעורבותה באספקת שירותים תוך צמצום האחריות החברתית הכוללת לרווחה..."
(?) 388087
אח של אייל • בתשובה לדרור יום ב', 29/5/2006, 20:47
טוב, נראה שאנחנו מסכימים על העקרון‏1 ומה שנשאר זה לקבוע את המחיר.

לדוגמא, חבר שלי עובד בחברת היי-טק שיש בה פרוייקט של עזרה לתלמידים חלשים. אחת לשבוע מגיע אליו לעבודה תלמיד, והוא עוזר לו בשיעורים במתמטיקה. סיפרתי את הסיפור הזה למכרה שהיא פעילה חברתית, חיה פוליטית, מזדהה עם מיעוטים, the works. להפתעתי היא אמרה שזה לא בסדר, כי הממשלה צריכה לדאוג לחינוך. צריך לשאול: האם זה מוסרי לעשות מאבק חברתי על הגב של אותו תלמיד, כמה שנים הוא צריך לחכות עד שיגדילו את תקציב החינוך, והאם אי פעם תקציב החינוך יהיה מספיק גדול בשביל להצמיד לכל תלמיד חלש חונך בשכר שיעשה איתו שיעורים במתמטיקה.

לטעמי, מי שחושב שצמצום אחריות הממשלה היא רעה, יכול למצוא דרכים יותר יעילות להלחם בזה מאשר אי-מתן-צדקה. מצד שני, למי שנדרש לקבל צדקה אין לו בד"כ הרבה ברירות.

---

‏1 "לא תמיד תרומות לעמותות גורמות להקטנות ההקצבות הממשלתיות, אבל מגמה כזו קיימת".
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות