בתשובה להאייל האלמוני, 28/05/06 21:34
הצדקה יוצאת בהפסדה 387953
מישהו יכול להסביר לי מה ההיגיון (הלוגי) שמאחורי שביתת הרעב של חולי סרטן המעי הגס וקרוביהם?
האמירה המובלעת שם, על פי הבנתי המוגבלת, היא "אם לא תסייעו להאריך את חיינו, נשבות רעב".
מה אפשר להבין מזה? - "אם לא תאריכו את חיינו, נקצר את חיינו"?
"אנחנו מתכוונים להגיע לסף מוות, כיוון שלא איכפת לכם שלא נחיה"?
הצדקה יוצאת בהפסדה 387955
משהו כמו ''אם נדבר בהגיון אין לנו שום סיכוי להצליח, משום שהדרישות שלנו לא הגיוניות, לכן הדרך היחידה שנשארה לנו היא לפעול שלא בהגיון.''
הצדקה יוצאת בהפסדה 387961
אין היגיון ואין טעם לחפשו.
הצדקה יוצאת בהפסדה 387969
אכן אין הגיון, ומכל מקום לא הגיון עקבי ומנומק מן הסוג שברקת מחפשת. עם זאת, נדמה לי שהנסיון מלמד (אוי ויי, לא לבקש ממני לינקים!) ששביתות רעב מעוררות סימפטיה ציבורית ברמה כזו או אחרת ומהוות אמצעי לחץ יעיל (יחסית, הכל יחסי) - כשהן מופעלות ע"י מגזרים *סובלים*.

חלוקה שרירותית לצורך העניין -

מגזרים סובלים: נכים, חולים כרוניים, חולים סופניים, מובטלים (מובטלים לא תמיד, באופן חלקי, תלוי ביחס"צ, ובכל מקרה האפקט הוא ברמה הרבה יותר נמוכה).

מגזרים לא סובלים: אנשים עובדים שרוצים יותר כסף ו/או שיפור תנאים, אמנים למיניהם שרוצים תמיכה - "למען התרבות", שרוצים שיקימו להם תיאטראות, "סדנאות תיאטרון נסיוניות", מסגרות לציירים אומללים ורעבים, למיצגנים פורצי-דרך וכו'.

מגזר שקצת נופל בין הכסאות, עם או בלי יחס"צ טובים: הורים לילדים עם נכויות, פיגור, אוטיזם וכולי (כולם עושים טצצ טצצ טצצ, אבל למען האמת, אנשים לא אוהבים לשמוע את הסיפורים האלה. חרדת ה"אם זה קרה להם, זה יכול לקרות גם לנו" - גוברת, כנראה, על האמפטיה)

מגזר שלא משנה כמה הוא סובל או לא, אף אחד לא יעיף אליו מבט אחד: זקנים. אותם ישחרר משורה רק המוות.

זהו ההגיון, בערך. וכיון שעפ"י חלוקה זו, חולי סרטן המעי הגס נמנים על הקבוצה הראשונה - שביתת הרעב היא אופציה, גם אם היא מפילה או עלולה להפיל בדרך כמה חללים שהיו נופלים ממילא, קצת יותר מאוחר. עובדות החיים.
הצדקה יוצאת בהפסדה 387970
במקום מובטלים צ"ל: מפוטרים (פועלי/ות ייצור אחרי שנים ארוכות במפעל שנסגר).
long shot 387963
במותם יצוו לנו את החיים.
הצדקה יוצאת בהפסדה 388027
מה ההגיון באופן כללי בשביתות רעב או באנשים שמציתים את עצמם? רוצים לעורר חמלה.
הצדקה יוצאת בהפסדה 388029
או זעזוע. למעשה מה שהם רוצים להשיג‏1 זה *חשיפה*. החמלה והזעזוע הם אמצעים.

1 והמהדרין יאמרו שגם החשיפה היא אמצעי.
הצדקה יוצאת בהפסדה 388045
ברור, אבל... טוב, לא חשוב. כבר הסברתי את השאלה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים