בתשובה לבלבניסט/מלש''ב, 05/06/06 21:22
חנינה 389676
אני באמת הולך איתו למקומות רחוקים, אד אבסורדום. איפה *אני* מסיים את התרגיל ההיפותטי שלי? בויתור על האפשרות למצוא תשובה מושלמת, מה שאומר שגם הפוליטיקאים טועים פה ושם.
חנינה 389682
לא הבנתי איך אתה מגיע למסקנה הזו מתוך הפתיל.
חנינה 389684
בחירה מושלמת של פעולה מחייבת ניתוח של תמרונים וקונטרא-תמרונים עד לרמה אינסופית, ולכן אינה אפשרית.
חנינה 389694
טוב, זה היה ברור שאתה כבר מרחק לא סביר מהמציאות ע"י התרגיל הזה. פוליטיקאי מבצע בחירה. אולי זו אינה האופטימלית מסיבות של המידע השלם האידיאלי, אבל זה לא הופך אותה לטעות. אם אתה יכול לנתח מדוע, על סמך מה שידוע לו, הוא ביצע מה שביצע, אתה לא צריך יותר.
ראה גם בהקשר הזה את תגובתי לדובי: הנחת הטעות היא שגיאה גם בהיבט של הנחת המבוקש, האומרת שאנחנו יודעים מה התכוון הפוליטיקאי לעשות, יודעים את מטרותיו, ולכן מניחים שהוא טעה. לא יכול להיות דבר יותר רחוק מ"שיטה" זו כדי להבין את המציאות.

ואחזור שוב: כל בני האדם טועים, ופוליטיקאים אינם אלוהים עם ידע מושלם. אפשר (אולי) לקבל בשיטת הניתוח "גליצ'ים" כאלה, שאולי נובעים באמת מעייפות או עצבים רגעיים, אבל לא לאורך זמן ובאופן עקבי. אני, למשל, שניזון כמו כולנו מראיונות טלוויזיוניים מוזמנים וכתבות בעיתונים, לא מוצא שגיאות כלל. לפעמים אני סבור שמישהו היה יכול להתנסח בצורה טובה יותר, אבל עדיין זה לא אומר שהוא "טעה", אלא שהוא עדיין ממשיך בכיוון הרצוי לו, באופן לא אופטימלי.
חנינה 389705
טוב. אם אתה מותיר מקום לטעויות קטנות, זה יכול להסתדר.
חנינה 389749
אבל על זה אני מדבר כל הזמן! שאתה מנתח את התוצאות של מעשיהם של אנשים כאילו הן היו הדבר שאליו הם כיוונו כל הזמן - ומסיק מכך מה היו המטרות והמניעים של הפעולה. כלומר, אתה מסתכל על ההחלטה של פרס להכניס את רמון לקמפיין, ומסיק מכך שרמון היה יכול לגרום יותר נזק בהסתדרות, ולכן פרס הקריב את עצמו על המזבח. אני מסתכל על זה, ורואה שפרס האמין שרמון *לא* יכול לגרום נזק בראש הקמפיין שלו (כי הוא מוביל בכל כך הרבה על ביבי ומי יצביע בכלל לפישר הזה), ולכן עשה *טעות* כאשר הוא מינה את רמון לראש הקמפיין. הוא לא *חשב* שהוא הולך לפגוע באינטרסים שלו - זה מובן מאליו. הוא טעה בכך שהוא חשב שפעולה מסויימת *מקדמת* את האינטרסים שלו, כאשר למעשה היא לא.
חנינה 389885
גם על זה כבר דיברנו. אתה יכול לקרוא לשיקול של פרס "טעות" בהיבט של "אם פרס לא היה מזמין את רמון, אולי הוא היה נבחר ולכן טעה". אבל אתה *שוכח* למה פרס הזמין את רמון מלכתחילה. המאבק הפוליטי הוא על מוקדי כוח. אחד מהמוקדים הבדלניים הרציניים הוא ההסתדרות. הישארותו של רמון שם היתה מחלישה אותה עוד יותר, באופן שאולי פרץ לא היה בנמצא היום לתפוס את ראשות העבודה. אז האם נכון לומר שפרס טעה? לא יודע. מי אתה שתמשקל מה היה עדיף בתוצאה הסופית? פרס פעל על פי אליוצים, ובחר את מה שנראה כרע במיעוטו מבחינתו. הוא נכנס לזמן קצר לראשות הממשלה, הבחירות היו בשער, הוא הוביל בשיעור עצום, ורמון קרע לו את ההסתדרות לגזרים. הוא נטרל את רמון בהסתדרות, ופעל כדי לצמצם את השפעת הקמפיין המשעמם. לא עזר לו. טעה? לא. פשוט הפסיד במאבקי הכוח המתמידים.
חנינה 389893
כן, טעה בשיקול הדעת. הוא בחר את מה שנראה לו, בזמנו, כרע במיעוטו במחינתו. אבל הוא טעה, בגלל שזה הביא להפסד שלו בבחירות, ולעלייתו של נתניהו, שהמשיך להחליש את ההסתדרות גם בלי רמון. זו טעות. אי אפשר להכנס לקרב שכזה בלי שמישהו יעשה טעות קריטית כלשהו.
חנינה 389897
הרי שנינו יודעים שההסכמה לכך שרמון יהיה ראש הקמפיין לא תרמה בפני עצמה להפסד של פרס בבחירות. תרמה לכך גם התנהגותו של ברק ומשתלבים אחרים מהעבודה, התנהגות החמאס לאחר חיסול "המהנדס", כשלונו של פרס במבצע בלבנון. האם פרס היה יכול *לדעת* את כל אלה מראש? לא. האם היה סבור שלא הרבה יכול לקרות כדי שלא יזכה - סביר להניח שכן (הוא ממש הפסיד בהפרש זעום, לאחר מאבק אדיר). האם תוך כדי המהלך הוא לא הציל את שארית ההסתדרות? הציל. אז שוב, למה זה כל כך מעניין להגיד בסוף התהליך שהוא טעה? זה לא סייע בשום שלב של הניתוח, זה אפילו לא אומר שפרס היה עושה זאת אחרת במקרה רמון (כי אולי הוא עדיין היה מעדיף להציל את ההסתדרות). זוהי פשוט הפסד במאבק נקודתי (זמני במקרה של פרס, וגם לא הראשון וכנאה לא האחרון). האם קבוצת כדורגל שמפסידה 5:4 בגמר המונדיאל טועה? האם לא ברור שרצתה לנצח? כנראה שהיא פשוט היתה פחות טובה, עם פחות שליטה בעמדות מפתח, וכנ"ל גם במקרה הזה.
חנינה 389902
לא מבין גדול בכדורגל, אבל אני בטוח שאפילו שם אפשר לעשות טעויות.

(להזכירך, כל הדיון הזה מתנהל תחת ההנחה הלא מבוססת שהניתוח העקרוני של הפוליטיקה כמתחלקת למשתלבים ובדלנים הוא נכון - הנחה שאני אינני מקבל).
''ענבי זעם'' היה טעות, כי הוא היה סיכון מיותר. ערפאת טעה כאשר לא פעל ביתר שאת לרסן את החמאס כדי לקדם את עמיתו הבדלן. מינוי רמון היה טעות, כי הוא פגע בקמפיין. אי החלפת רמון, או לפחות אי עקיפתו באמצעים אחרים, היה טעות. כל כך הרבה טעויות, וכל זה רק אם מקבלים את ההנחה שלך שהבחירה ברמון כראש הקמפיין הייתה פשרה מלכתחילה. אם כל אלו אינן טעויות, אינני יודע מהי ההגדרה של טעות.
חנינה 389907
הבעיה שוב, שאתה אדם מאושר. (האמת שזו לא בעיה, הלוואי עלי).
למה אתה מאושר? כי אתה פשוט לא מכיר את המילים אילוצים ומגבלות כוח. האם פרס יכול להרשות לעצמו לפטר את רמון תוך כדי קמפיין קצרצר (עלול לגרום יותר נזק מתועלת). האם ערפאת יכול לרסן את החמאס מתי שרק הוא רוצה? (לא ממש. אלא אם הוא רוצה מלחמת אחים). הכל זה חלק ממאבק של פתיסת עמדות כוח, ושימוש בהן תוך כדי התחשבות באילוצים. בכל שלב בניתוח אתה מבין מי עושה מה, ולמה זה מקדם את האינטרסים שהוא תומך בהם. אז מה כל כך מעניין בלהגיד בסוף שהצד המפסיד טעה? האם זה מחזק או מחליש את ההסבר? לא. זה פשוט לא רלוונטי.
חנינה 389911
מה כל כך מעניין בלהגיד שכל אחד עשה את כל המהלכים הנכונים? כשאני צופה במשחק שחמט, זה לא מעניין אותי לראות איך כולם עושים את המהלכים הנכונים ובסוף יש תיקו. מעניין אותי לראות איך אחד הצדדים מצליח להתחכם וגורם לצד השני לעשות טעות.

או, במילים אחרות: מה נותן לנו הניתוח שלך, בדיוק?

אבל לא משנה. יצא לי מכל החורים כבר הנושא הזה. תהנה להמשיך לבלבן בשכל.
חנינה 389695
על תורת המשחקים שמעת? לא כל עימות צריך להראות כמו קרב המוחות מהנסיכה הקסומה.
חנינה 389704
קשה לי להאמין שאפשר למצוא פתרון תורת-משחקימי ל(הרבה אספקטים של) מערכת מורכבת כמו פוליטיקה. אבל אם אתה יכול לחשוב על דוגמה קונקרטית, זה יכול להיות מרתק.
חנינה 389714
גם לי קשה להאמין, אבל זה לא מה שאמרתי. רק רציתי לתקן את הטעות המסתתרת ב-''בחירה מושלמת של פעולה מחייבת ניתוח של תמרונים וקונטרא-תמרונים עד לרמה אינסופית, ולכן אינה אפשרית.''

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים