שעור בפסיחה על שני סעיפין 39191
הרצח או ההיתנקשות (תלוי בדובר) של זאבי ממחיש פעם נוספת את מצבה המעורער של הממשלה הנוכחית כמו של קודמותיה, לדורותיהן. בהתאם לתאוריה (שבצורה מענינית מגובה על ידי שי כהן), מומחש שמעגל בני הערובה כולל לא רק את המתנחלים, לא רק את ישובי הספר ולא רק את כלל הציבור אלא גם את נושאי המשרות שאמורים לפעול למען תיקון ושיפור המצב.

להזכיר, חוסר הכיוון, חוסר ההחלטה האסטרטגית ארוכת הטווח בעניין השטחים, חוסר הנחישות לבצע מותיר את הממשלה פעם אחר פעם בעמדת המגיבה, בסיטואציה של מאבק פנימי בין רצונות ודעות מתנגשות המובילות לפעולה בכיוון אחד ומייד לפעולה בכיוון הנגדי. אפיון כזה משחק לידי הפלסטינים שאולי לוקחים צורת התנהגות זו בחשבון, מלכתחילה. בכך משמשת ישראל פיון על לוח המשחק שמתנהל על ידי כללים שנקבעו על ידי הפלסטינים.

ולהבהיר, אין בנקודה זו הבדל אם יוחלט ויבוצע בנחישות שעל ישראל להשאר בשטחים ולספחם או אם יוחלט שהמטרה הסופית לצאת.
שעור בפסיחה על שני סעיפין 39195
האם אפשרי שלפוליטיקאים שונים (ואולי אפילו רבים) בציבוריות הישראלית יש החלטה אסטרטגית ארוכת טווח לגבי חזונם לעתיד השטחים, אולם המאבק הפוליטי (שייתכן והוא חוצה מפלגות) לא מאפשר לאף צד לממש אותו במלואו. ואנו, הצופים מהצד, רואים רק תוצאת כלאיים?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים