 |
אני מודה שאינני אמון על תורתם של ויטגנשטיין או לוינס, אבל נראה לי שההנחה שישנה קבוצת מונחים ש''יש לעבור עליהם בשתיקה'' היא הנחה שגויה מיסודה והיא למעשה המוטיב המוביל בכל אמונה דתית. כפי שנכתב בתגובה קודמת, חוסר המידע הגורף שהיה מנת חלקם של בני האדם הקדומים הוא הסיבה המרכזית לצמיחתן של אמונות דתיות. האמונה הדתית היא דרך זולה, פשוטה ונוחה למחזור, המציעה הסבר מקיף של כל התופעות בטבע אותן לא ניתן להסביר בצורה לוגית. מה גם שלא היו חסרים רודפי שררה וממון לכל אורך ההיסטוריה, אשר שמחו לספסר באמונתם של פשוטי העם תוך עידוד הבורות והחדרת פחד מן הענישה האלוהית האולטימטיבית.
הצורך המעיק להחדיר את אלוהים למשוואה נובע מחסור הרצון של האדם הממוצע להכיר בכך שיתכן וחלק מן התופעות ביקום הסובב אותו לא יהיו לו מובנות או ברורות, ועל כן הוא מעדיף לתת להם כותרת, להקיף אותם בכללים וטקסים ולומר ''לפחות יש לזה שם יפה. אולי אפילו ניתן לנסוך בשם זה מעט משמעות אנושית כדי שזה יהיה קל לעיכול''.
גם הטענה שהוזכרה באחת מן התגובות האחרות לגבי ריבויים של מאמינים דתיים מכוח הבחירה נשמעת לי מופרכת לחלוטין. ללא תמיכה בסטטיסטיקה כתובה אני מרהיב עוז לומר שרוב מוחלט של המאמינים בדת כלשהיא הגיעו ל''הארה הפנימית'' מכוחה של האמונה במורה בגן חובה שאמרה להם ''ככה אלוהים אמר''. יש לאמירות כאלו בגיל צעיר נטיה להשתרש ממש חזק בנפשו של כל אדם כמעט.
אני מסכים עם דבריו של כותב המאמר לגבי העדר חוויות דתיות מזככות בחייו של המאמין הממוצע. כפי שציינתי קודם, לא מציאותן של חוויות מסוג זה גרם לאותו מאמין למצוא את אמונתו. אבל מצד שני אני חולק על האמירה שכל מטרת האמונה הדתית היא לספק אמצעי תקשורת ברור עם הישות הטרנסצנדנטית התורנית (כפל המשמעות מכוון גם מכוון). רבים מן המאמינים הממוצעים אינם מודעים לקשר זה ואינם יכולים אפילו להגדיר אותו. מה שהם מקבלים מן הדת זה יציבות בתפיסת העולם, תשובה לשאלות קשות שאפילו היום אין להן תשובות (כמו ''למה דווקא אני'' או ''מה היה לפני המפץ הגדול'') ותחושת שייכות להיסטוריה ומסורת. וחוץ מזה בבית הכנסת יש רכילות ממש טובה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש