בתשובה לאורי ד., 23/06/06 5:47
מותה של בלוגרית 392429
לתהום של ציניות רוע ואטימות יכולים להגיע רק מתי מעט בין "מכורי האינטרנט הציניים והמרושעים" כמו לדוגמה ראויה לשמצה המגיב מתגובה 392339
מותה של בלוגרית 392454
מסכימה לכל מלה.
מותה של בלוגרית 485742
צר לי, הוא צודק. המנוחה היתה אשה שסבלה ככל הנראה סבל קשה, וכל ימיה בבלוגייה טרחה המון טרחה להשפיע את הסבל, הרוע והכאב על כל סביבותיה.

אם יש חטא של הבלוגרים בנוגע אליה, הריהו שלקחו אותה ברצינות ולא כמשוגעת מזילת ריר. שהאלילו את דברי השיגעון שלה והפכו אותם למצבה. שחשבו שהיא ''מעניינת'', ''מוכשרת'' ולא אחת שצריך לאטום אוזניים מולה ולתת לה את התרופות. גם הפוסט של האקס שלה על הילדה בת הארבע שמספרת על מות אמא שלה מבחיל בעיניי מבחינה זו.
מותה של בלוגרית 485743
תיקון: לא האקס, בן זוגה.
מותה של בלוגרית 485744
צר לי להצטרף לרגע (ובאיחור רב) אל הביצה ההיא, אבל - האם אפשר לקבל הפניה אל הפוסט עם הילדה? זו אחת הפעמים הבודדות שחוסר המעודכנות שלי נראה לי טפשי ואולי מתנשא ללא הצדקה.

(בצד: מהדברים הספורים שכן קראתי, משלה - נראה לי שמוכשרת היא דווקא כן היתה - חולה להחריד אבל מוכשרת, ולפחות את המעט הזה אי אפשר לקחת ממנה. וזה בלי קשר לבחילה המתעוררת מהפרשה בכללותה ומההאלהה הכללית שיצרו סביבה)
מותה של בלוגרית 485746
הוא מצוטט בפוסט שמפנים אליו ב תגובה 391412

"בשבת האחרונה התעוררה מירב בעשר בבוקר, נטלה מארנקי עשרים שקלים, הביטה בי ממושכות, אמרה "שלום", טפחה על ראשו של בן השנתיים, ויצאה החוצה. בשעה אחת בצהרים התקשרה שוטרת, אמרה שמצאו את מירב ליד בניין בשדרות בן-גוריון בת"א וביקשה ממני להגיע לאיכילוב.

לא רצתה למסור פרטים נוספים. ברבע לשתיים זיהיתי במרתף של איכילוב את גופתה של מירב. מפרקתה שבורה ופניה שלוות. שלשום נטלתי את בת הארבע לספסל בפאתי גן ציבורי, התיישבנו והסברתי לה שאנו עצובים מאוד כי אמא לא תחזור יותר הבייתה. אחרי עשר דקות קמנו מהספסל והתחלנו לפסוע הבייתה. איש המוליך כלב ברצועה בא מולנו. בת הארבע נעצרה וליטפה את הכלב, שהגיב בעליצות בכשכוש זנב. היא גחנה ולחשה על אוזנו: "אתה יודע שאמא שלי מתה?"."
מותה של בלוגרית 485747
תודה

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים