בתשובה לעדי סתיו, 29/06/06 13:56
געגועים לעבר דמיוני? 393492
1. מאוד חשוב לנו שהם יבינו שהויתור על הגדה המזרחית הוא מבחינתנו ויתור רציני.
2. אנחנו לא מבינים מה האינטרס שלהם להגיע לכאן מחצי האי ערב מלכתחילה. אנחנו מניחים שהם כבשו את השטח כי הם תוקפנים שרוצים להשתלט על העולם הלא מוסלמי.
3. האריסים הערביים שישבו על האדמות שנרכשו מערבים (מן הסתם, מתוך הביטוי "אריסים" מבינים כי אלו לא היו אדמותיהם אלא אדמות האדונים שאותם הם עבדו) פוצו בכסף - לפנים משורת הדין, לפי המקובל עד אז (רק ב1933 נחקק חוק הגנת האריס).
ה"איום" היהודי התממש רק בגלל שהערבים לא קיבלו את החלטת החלוקה והחליטו ללכת בדרך המלחמה במקום בדרך השלום. באותה צורה אתה יכול לומר שחלוקת גרמניה ודחיקתה מזרחה לאחר מלה"ע II היא הוכחה לכך שהיטלר צדק בדברו על "מזימה יהודית" כנגדה.
געגועים לעבר דמיוני? 393500
1-2. לא נכון, ובטח לא בימינו. חוץ מזה, אם תתעקש לחפש היגיון באתוסים לאומיים לא תגיע רחוק.

3. כסף לא מפצה על אדמה. גם פליט עשיר הוא פליט. אחרת היה אפשר פשוט לדאוג לתשלום נכבד לכל פליט פלסטיני ובזה יגמר הסכסוך.

הערבים לא יכלו לקבל את החלוקה אז יותר ממה שהם יכולים לקבל אותה היום, ומאותן סיבות.
געגועים לעבר דמיוני? 393513
1-2. כן נכון, כך מרגישים רבים בעם היהודי (גם אם חלקך אינו בהם). כפי שכתבת, אין צורך לחפש הגיון באתוס הלאומי, אבל ניתן וצריך להעמיד את האתוס הלאומי שלנו מול האתוס הלאומי של האוייב.
3. עם כל ההבנה והצער, לאריס אין חזקה על האדמה עליה הוא יושב, מבחינה חוקית, הדבר דומה לכך שמישהו ידרוש לחזור ולגור בדירה שסבא שלו שכר ואשר נמכרה ע"י בעל הבית למישהו אחר.
אפילו אם לא מדובר בסבא, אלא בו עצמו, המירב שהוא יכול לצפות לו הוא פיצוי כספי כזה או אחר (בד"כ שיעור הפיצוי במקרה כזה גם נכתב בחוזה). לפי המקובל דאז, גם הפיצוי שהם קיבלו היה לפנים משורת הדין.
געגועים לעבר דמיוני? 393607
1-2. אני פשוט לא מסכים. החלק בעם שמתייחס לגדה המזרחית כרלבנטית היום הוא מיעוט מבוטל, ואף אחד לא עוסק בשאלת הכיבוש הערבי באלף הראשון לספירה. אבל אני בטוח שאתה יכול למצוא דוגמאות אחרות, רלבנטיות יותר, ולכן אשאל: למה אתה בעצם רוצה להעמיד את האתוס שלנו מול שלהם?

3. כבר סיכמנו שלא צריך להיות בזה הגיון (וגם אם כן, הגיון של מי).
געגועים לעבר דמיוני? 393616
מן הסתם במשא ומתן, בסופו של דבר הפשרה תיסגר "באמצע הדרך". אם האוייב מציב מלכתחילה עמדה קיצונית, כזו שאחר כך כל "ויתור" מינורי נראה כמו סוף הדרך, עלינו להציב עמדה קיצונית לא פחות. כדי שהעמדה הזו תהיה אמיתית ולא חלולה, עלינו לחנך את ילדינו ברוח זו - של זכות אבות.
זו הדרך בה הלכו אוייבינו מאז 1948, וביתר שאת מאז 1992, והיא זו שהביאה להם את הישגיהם.
געגועים לעבר דמיוני? 393630
פשרה לא נסגרת בד''כ באמצע הדרך בשום סוג של מו''מ שאני מכיר. לכל צד במו''מ יש קו אדום שמעבר לו לא שווה לו להסכים לפשרה, ובין הקווים האדומים האלה מוצאים פשרה. כל צד מנסה להסתיר את הקו האדום שלו ולגשש אחרי הקו האדום של הצד השני, כדי שהפשרה תהיה רחוקה יותר מהקו האדום שלו. זה שתציג עמדה קיצונית לא יעזור לך בכלום, כי הצד השני לא יסכים לעמדה שלך ממילא, ובכל מקרה תצטרך לעשות מו''מ. ואם תחנך את ילדיך לעמדה קיצונית, אתה פשוט תזיז את הקו האדום שלך שלושה קילומטר קדימה, ולא תגיע לשום פשרה אף פעם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים