בתשובה לאביחי, 19/04/00 0:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, זה באמת נחמד לראות עוד מישהו שמתעניין במידה כזו עד שהוא מקשיב לדיסק הראיון עם נירוונה. זה באמת משהו. ולעובדות: א- דייב וקריסט השתתפו באופן מצומצם ביותר בכתיבת שירי נירוונה. אפילו קורט טען שלא היה לו נעים לקחת תמלוגים גדולים בהרבה משהשאר רק כי הוא כתב 97% מהשירים. ב- הנוגע לתקיפתו של קורט את המצ'ואים, ציינתי שישנו שיר אחד שעושה זאת בדיוק ושיר אחד שתוקף את הפמיניזם- "מר שפם". חוץ מזה, קורט לא ממש היה ב"עניינים". הוא טען במס הזדמנויות כי שירים מסוימים מדברים על אהבה, בעוד שברור לכל איש שפוי כי הם מדברים על משהו שונה לגמרי. ג- קורט מעולם לא הפסיק לכתוב שירים ראויים. נירוונה הייתה אמורה להוציא אלבום חדש בעל קו אקוסטי בהפקת אר.אי.אם. כל מי ששמע חלק מהסקיצות הסכים כי זה הולך להיות אחד מהאלבומים הטובים בכל הזמנים. ד- אכן בחלק משירי נירוונה אין ממש משמעות, אלא חלקי שירים מחוברים. האחוז הגבוה ביותר של רירים אלו מתנקז לאלבום האחרון. לא מדובר באלבום חסר משמעות, זהו עדיין אחת מיצירות המופת של כל הזמנים. עניינה של נירוונה הוא לא במילות השירים אלא במוזיקה(למרות שקורט כתב מילים מצוינות במקרים רבים). אין טעם לעלבונות, אני פשוט שמח שעוד מישהו אוהב את נירוונה באופן דומה לי. זה הכל. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |