בתשובה להיא, 08/07/06 13:03
הרהורים ומחשבות - אנחנו ואתן 395345
מבין מילות הקוד ("פמיניזם" "אגרסיביות", "התלהמות") תוכלי למצוא אצלי רק את הראשונה.
יחסו של השופט אל התובע הקורבן (שהיא לפי הבנתי בת 20+) מתבטא בהערה שאפשר לראותה כסרת טעם ומעליבה, שיש לשקול אותה מול 16 שנות מאסר לנתבע.
במערכת המשפט שלנו המבוססת על פתחון פה וזכות הגנה לנתבע, התובע בכל מקרה "מסתכן" בכך שיעלבו בו ויטילו בו רפש. האם שופט צריך להיתפס בדיעבד בסיוע לדבר שכזה, זו שאלה באמת טובה.
במחשבה שנייה נראה לי שמה שנחשף פה הוא לא רק תפיסת העולם האנכרוניסטית של שופט אחד. יש כאן ריח כבד של קלקלות בדרך בו נפסק הדין במערכת השיפוט שלנו. אם השופט נכשל בהערה חסרת טעם ומעליבה ללא צורך ושתי השופטות זיהו זאת והעירו על כך לשופט (או למתמחים שלו), מדוע לא נעשה המעשה המתבקש של ניסוח הדברים מחדש בצורה פחות חסרת טעם ובכך היה נחסך למערכת הביזיון והריח הרע של כל הפרשה? האם אין כאן מקרה בו נחשפה לציבור הדרך קלת היד והרשלנית בה נכתבים פסקי הדין? השופט כתב פס"ד וכטוב רוחו עליו לא שם לב כי הוא נסחף להערות סרות טעם ואילו השופטות במקום לעמוד על ניסוח מחדש בו במקום של האמירה הבעייתית בצורה יותר תקינה, פשוט בחרו במוצא הקל של דרישה למחוק את כל הקטע והלכו הלאה.
הדרישה פשוט למחוק את האמירה היא במקרה הקל אקט של עצלנות וחסכון זמן שלא במקומו ובמקרה הרע, ראיה בדיוק למה שטענו קודם. בעוד השופט נגוע בתפיסות "זימתיות" מדי, השופטות אולי נגועות בתפיסות "צדקניות" מדי (כלומר שהאפשרות שקטינה "תשתף פעולה" עם אביה החורג באינוסה הוא דבר שכלל אינו בגדר אפשרות ואין צורך כלל להעלותו על הדעת).
הרהורים ומחשבות - אנחנו ואתן 395349
התובעת היא המדינה לא הקורבן, ואין דרך לנסח מחדש את האמירה הבעייתית בצורה יותר תקינה, כי הבעיתיות באמירה היא לא חוסר התקינות הפוליטית שלה, אלא עצם קיומה והדבר הנכון באמת היה למחוק אותה. ''כל הקטע'' הכוונה לשני משפטים בערך. וכבר העירו שלא מדובר בצדקנות מול זימתיות, אלא בחוסר הבנה ורלוונטיות.
הרהורים ומחשבות - אנחנו ואתן 395391
הרעיון שהקורבן משתף פעולה עם התוקפן שפועל נגדו אינו חדש או מהפכני בדיון התרבותי, ראה את ההתייחסויות לתסמונת שטוקהולם. במציאות של בית המשפט אני מניחה שהוא עולה במקרים רבים.

התגובות הנזעמות לא היו על העלאת הרעיון שהנאנסת שיתפה פעולה, אלא שהיא עשתה זאת בין גיל 14 לגיל 18 משום ש"מעשי הנאשם נעמו לה". לטיעון שכזה אגב לא הייתי מדביקה את התואר "זימתי", כמו שפסילתו היא לאו דווקא "צדקנית". בדיון הוזכרו כבר סיבות אפשריות אחרות לשיתוף הפעולה המשוער. אלו הסיבות שתמיד עולות במקרי האונס שאני מכירה. שאלת ההנאה עולה בהקשרים אחרים לגמרי.

אני לא חולקת על האפשרות שנאנסת תמצא דרך להנות מן האונס. אני חולקת על הטעם שבאיזכור אפשרות זאת על ידי שופט במסגרת תפקידו, משום שהצהרות בית המשפט משמשות בין השאר לעיצוב נורמות שהחברה מבקשת לאמץ, ולאו דווקא להפצת השקפות פופ פסיכולוגיות. ולכן הניסוח המחודש היחיד שאני מצליחה לעלות על דעתי הוא: "הסיבות שבעטיין נאנסת לא התלוננה על האונס ולא התמרדה נגדו בצורה פתוחה גם לאחר שהתבגרה, אינן מעניינו של בית המשפט במקרה זה, ואין בהן להקל על חומרת המעשה."
הרהורים ומחשבות - אנחנו ואתן 395466
אני מסכים איתך. שיירשם בפרוטוקול.
הרהורים ומחשבות - אנחנו ואתן 395747
ומשפט כמו זה שכתבת הוא בדיוק מה שהשופטות היו צריכות להתעקש שיכתב בפסק הדין. החשד שלי, שאיני יכול להוכיח אותו, הוא שהשופטות שעברו ברפרוף על הפס''ד, הבחינו במשפטים המביכים, כדי לצאת ידי חובה העירו שצריך למחוק אותן ועברו להמשך סדר יומן. (יתכן גם שהן חששו שהשופט יתנגד ורצו להמנע מעימות איתו).
הרהורים ומחשבות - אנחנו ואתן 395754
עפי אומדיה הן *חתומות* על הכרעת הדין. לא?
הרהורים ומחשבות - אנחנו ואתן 395882
השאלה היא מה זה אומר מבחינתן ''חתומות''. האם הן חותמות רק לאחר שעברו על פסה''ד ווידאו שאין בו דבר שאינן יכולות לחתום עליו או לחלופין האם הם עברו ברפרוף על הכתוב, הריחו משהו לא טוב ואז הסתפקו בהערות לסדר לצרכי כיסוי עצמי ואז חתמו. ב''הערות לסדר לצרכי כיסוי עצמי'' כוונתי להערות מסוג כזה המאפשר לשופטות לטעון כי דרשו להוציא את האמירה הקלוקלת מפסה''ד ולמתמחים לטעון שהן רק הציעו זאת. לשיטתו של השופט אמינוף, אפשר היה לצפות מן השופטות לסרב לחתום עד שהדברים יתוקנו לשביעות רצונן.
הרהורים ומחשבות - אנחנו ואתן 395892
כלומר, עפ''י אמינוף - אפילו עמיתותיו השופטות אינן יכולות לסמוך עליו.
הרהורים ומחשבות - אנחנו ואתן 396044
חשוב רגע: איך הן יכולות להעיר "הערות לסדר" ואז לחתום? הן חתמו על מסמך שמכיל הערות לסדר? אם הן העירו שלא על גבי המסמך, איזה טעם יש בחתימתן על המסמך שאותו הן מבקשות לשנות? אתה חתמת פעם על מסמך חוקי מחייב לפני שהוא נוסח לשביעות רצונך (אם התשובה חיובית, אשמח לעשות איתך עסקים)?

מה שכן יכול להיות הוא שהן העירו הערות לסדר על נוסח קודם, וכשקיבלו את הנוסח הסופי הניחו שההערות התקבלו ולכן חתמו עליו בלי לקרוא. זה מלמד שהן עצמן העניקו מעט מאד חשיבות להערות שלהן עד פרוץ המהומה, וקפצו על העגלה רק בדיעבד. נשים.
אמון הדדי 396083
או לחליפין שהם *סמכו* על עמיתן, שיבצע את השינויים ש*הוסכם* עליהם. קרה לי יותר מפעם אחת שכששיתפתי פעולה עם קולגה, הגענו להסכמה שצריך להשמיט או להוסיף פסקה במסמך, אבל מעבר לזה המסמך מוכן. במצב כזה קורה שאני אומר "אני מסמיך אותך לעשות את השינוי ולהעביר את המסמך הלאה, בשם שנינו". זאת משום שאני סומך על הקולגה שלי.
אגב, לא ברור אם "החתימה" זה אקט פיזי, או שפשוט מתכוונים ששמם מופיע על פסק הדין, וברירה המחדל היתה להשאיר את שמות כולם.
אמון הדדי 396088
מישהו יודע אם החתימה מופיעה בפועל?

מעבר לשאלה הזאת, כמוך גם אני לא תמיד מתעקש לקרוא ולאשר את הנוסח הסופי אם הגעתי להסכמה על מה עומד להשתנות בו ואני סומך על הכותב. אלא שזה נכון לעניינים משניים שאינם עקרוניים בעיני, וכאשר מדובר במשהו חמור וחשוב כמו שהסעיף הזה אמור להיות עפ"י התגובה המאוחרת שלהן (למשל "הוחלט והוסכם ששכ"ג אדיוט ומן הראוי לשלול ממנו את זכויות האזרח שלו") אני, ככל אדם סביר, ארצה לראות מה *בדיוק* נכתב במסמך הסופי ששמי מתנוסס עליו. אם הן סיכמו עם השופט על הנוסח המדויק והוא לא עמד בסיכום, זה יותר חמור בעיני מכל דבר אחר שהועלה בהקשר הזה.

יש גם אפשרות פחות סנסציונית: הן העירו משהו על הניסוח, הוא הנהן ואמר שיתקן, והעניין נשכח ממנו. גם מהסצנריו הזה אני מסיק שההערות שלהן לא נוסחו בצורה אסרטיבית מאד.
אמון הדדי 396109
אחרי ששומעים כל יום על העומס הנורא בבתי המשפט, על שופטים שאינם קוראים אפילו את חומר הראיות כראוי בשל אותו עומס, על ביקורת מקיר לקיר בשל עינויי דין וסחבת בלתי אפשרית - זה נשמע אבסורדי לדרוש משופטים לעבור כמה וכמה פעמים על פסק דין רק כדי לוודא שנוסחו הסופי הוא זה שהוסכם עליו - כאשר אותו נוסח מופקד בידיו של קולגה מוכר ומוערך.
אמון הדדי 396117
אדם נשפט לשש עשרה שנות מאסר במשפט הזה. זה לא מסוג המשפטים שבהם לא קוראים את חומר הראיות (שהם שערוריה בפני עצמם, כמובן).
אמון הדדי 396122
ודאי. לא אמרתי שבמשפט *הזה* לא קראו את חומר הראיות. אבל אם אי אפשר לסמוך על קולגה שיכבד את הסיכום בעניין כזה של ניסוח, זו באמת בעיה.
אמון הדדי 396131
ברור שיש כאן בעיה כלשהי. השאלה היא אם הגיוני שאכן הושג סיכום שלא כובד (מה יגרום לשופט לא לכבד סיכום כזה? רשלנות, מן הסתם), או שמא ישנה תיאוריה חלופית סבירה יותר. אני מקוה שזה יתברר ויובא לידיעת הציבור, אבל יש לי הרגשה שעוד שלושה ימים נשכח הכל בעקבות השערוריה הבאה.
אמון הדדי 396133
יש להניח שאכן הושג הסכם כזה: הרי השופט אמינוף הצליח למסור תגובהה שבה הוא מטיל את האחריות לפסק הדין גם על השופטות - אבל עד כמה שראיתי, לפחות, הוא אינו מכחיש במפורש את קיום הסיכום.
והשערוריה הבאה כבר *פרצה* לפני שלושה ימים - פרשת הנשיא והמזכירה, כמובן.
אמון הדדי 396172
אני חושב שבעניין זה שנינו אומרים אותו דבר. מה היה לנו כאן? שופט שהשקפותיו קצת מפגרות אחר רוח הזמן ו-‏2 שופטות שלא כל כך "משקיעות" תשומת לב במה שהן חותמות עליו. אם כפי שעולה מדבריהן, הערות השופט, היו כל כך חריגות שהן נאלצו לדרוש למחוק אותן en bloc ולא להסתפק בתיקון/שינוי, הדעת נותנת שלפני חתימה או אישור אחר הן היו צריכות לדרוש לראות נוסח מתוקן ולכל הפחות להציץ בו ולודא שדרישתן נתמלאה. כפי שאמרת, מסתבר, שהשופטות בזמנו לא ייחסו לדברים את אותה חשיבות וחומרה שהן כעת טוענות שיחסו לה.
בראייה קצת יותר רחבה, נראה שזה סימפטום לצורה שבה מתיחסת המערכת לפסקי הדין. מצד אחד כותבים דיסרטציות שמקומן בספרי עיון למשפטנים ולא בפסקי דין שאמורים להיות נגישים למתדיינים ולציבור הרחב, ומצד שני לריבוי מצטרפת הזילות. בגלל שכותבים כל כך הרבה, לא מיחסים לכל מה שכתוב שם את החשיבות הראוייה.
השופט החמוץ וההריון 396251
היה שופט אנגלי בשם פיקל שהמליץ לנשים להכנס להריון בין המעצר לגזר הדין כדי שלא להכנס לבית סוהר.
אמון הדדי 396260
כמו שכבר אמרתי פעם: זה שאנחנו מסכימים לא צריך למנוע אותנו מלהתווכח.
אמון הדדי 396273
עניין ההשקפות לא רלוונטי לזווית הראייה שאתה מציג. היה לנו כאן שופט שלא עומד בהבטחתו לתקן את נוסח הטקסט, ושתי שופטות שלא השקיעו תשומת לב בטקסט שחתמו עליו.
אמון הדדי 396279
צריך רק להוסיף ''לכאורה'' אחרי כל מילה שכתבת.
אמון הדדי 396289
וגם אחרי הניק שלך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים