 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רואה בעיני רוחי שני סוגי תיירים. הראשון הוא איש העסקים, או המטייל הממהר, שמבקר בארץ במשך יומיים עד שבועיים, ובסך הכל רוצה להגיע למחוז חפצו בקלות. העניין של תייר כזה בביטוי מלא ומדוייק של שם הרחוב הוא נמוך; כל רצונו הוא להגיע למחוז חפצו. לכן, בפעם השניה שהתייר יגיד "הייפה" (Haifa) למסביר-הפנים הישראלי, השומע יבין ויכוון אותו. יש לזכור שהישראלים רגילים מאוד למבטאים זרים ולשפות זרות (רובנו דוברים לפחות שפה זרה נוספת). התייר השני הוא ה"תייר התרבותי". זהו תייר שמגיע לפרקי זמן ארוכים יותר, או שמתעניין מאוד בתרבות המקומית למרות שהוא הגיע לזמן קצר. אני זוכר את הטיול שלי באמריקה הלטינית ובארצות הברית; התאמצתי מאוד לבטא את שמות המקומות כמו שצריך, ולשם כך שיננתי לעצמי את כללי ההגיה הפשוטים של הספרדית. תייר מסוג כזה מחזיק בדרך כלל מילון או שיחון, ומנסה לקרוא את השלט בשפת המקור. אני מעריך שתייר שלא ראה עברית מימיו יזדקק לחודש לפחות על מנת להגיע להגייה סבירה של מילה עברית לא מוכרת מאותיות עבריות. אז מה דעתכם על הצעת הפשרה הבאה ? למעלה מימין, בעברית מנוקדת, השם בעברית. למעלה משמאל השם בערבית. מתחת לערבית, באותיות לטיניות, יופיע התעתיק הפשוט. זהו התעתיק שקוראים במבט חטוף (בלי סימנים דיאקריטיים קשים), כשרוצים להבין לאן נוסעים. התייר יתרגל להסתכל לפינה השמאלית התחתונה של השלט כשהוא רוצה לקרוא מהר, בנהיגה למשל. זהו המקום הטבעי לתעתיק הפשוט האנגלי משום שדובר האנגלית רגיל להתבונן בפינה השמאלית של השלט. מתחת לעברית, בפינה הימנית התחתונה, יופיע בסוגריים התעתיק המדוייק. כשהתייר (או העולה, או העובד הזר...) ירצה להבין איך הוגים את השם בדיוק, הוא יסתכל על התעתיק, יפתח את השיחון אם צריך, וידע בדיוק - כולל מלעיל ומלרע - איך להגות את השם. למשל (התעתיק המדוייק (?) באדיבות הויקי האנגלי): חֵיפָה حَيْفَا Haifa (Ḥayfā) בניתי תמונה קצת יותר ברורה של השלט (עם רקע ירוק ופונט ממורכז), שמופיעה כאן : http://img295.imageshack.us/img295/8381/sign7gm.jpg(איך אפשר למנוע מהאנגלית להיות מיושרת לשמאל בפורום?) ככה כולנו יוצאים נשכרים: א. יש ערבית בשלטים (הגיע הזמן), ובהזדמנות זו כדאי מאוד לתקן את שגיאות התעתיק הנוראיות בשמות ערביים. ב. יש פורמט קבוע לשלטים, ככה שבאופן אוטומטי העין נמשכת למקום בו הקורא רגיל למצוא את התעתיק החביב עליו. ג. גם התייר שחפץ בהגיה מדוייקת וגם תייר שמעוניין בקריאה מהירה ולא ממש מדוייקת, מוצאים את מבוקשם. ד. אפשר (סוף סוף) לתת כללי תעתיק ברורים ומקובלים לעברית, ולפרסם אותם בספרי טיולים ובשיעורי לשון בבית הספר. ה. ישראלים שאינם שולטים בניקוד - ביניהם דיסלקטים וכבדי ראיה - יכולים לדעת מהי ההגיה הנכונה. תהיה: מה גודלו של א-ב מדוייק שכזה ? כמה סימנים לועזיים שונים יופיעו בו? מה דעתכם (ודעתו של פרופ' ארנן במיוחד)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה שלך נשמעת לי מוצלחת מאוד. אבל איכשהו, יש לי ספק שהיא תיושם אי־פעם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא, בעצם? (אגב, כל הכבוד על הישגי העיברות הפרטיים שלך...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שטעית בתעתיק - פ' רפה צריכה להיות p עם קו מעליה. וגם לי יש שאלה לפרופ' ארנן: איך מתעתקים ה' בסוף מילה (כמו במילה חיפה – או במילה מילה, כשחושבים על זה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושאלה נוספת לפרופ' אורנן ו/או למערכת: האם התעתיק המוצע של מכון התקנים נגיש לציבור? אפשר לקבל קישור בבקשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אוף, שוב נמחקה לי התגובה) שלט שמכוון בדרך צריך לעמוד במספר קריטריונים: א. שבזמן נהיגה תוכל לקלוט במהירות את המידע שאתה מחפש - הכיתוב צריך להיות גדול וברור מספיק, והשלט צריך להיות עם מינימום פרטים כדי לא להעמיס. ב. לא להיות גדול מדי כך שיפריע לנהיגה ולדרך רוב השלטים הם לא "חיפה", ותו לא. השלטים בכבישים כוללים בדרך כלל שמות של כמה מקומות, מס' הקילומטרים עד אליהם ולפעמים גם סימנים (מאויירים) אוניברסלים נוספים. למשל, בית חולים, נמל תעופה, פארק, תחנת דלק וכו. לפי ההצעה שלך, שלט שיצטרך לכוון לשלוש נקודות שונות (בהנחה הלא מופרכת שחלקן מורכבות משתי מילים או סתם ארוכות יותר מ"חיפה") יהיה עמוס בכל כך הרבה פרטים, שקשה לי להבין איך יוכל לעמוד בשתי הדרישות הנ"ל. כבר היום, למען האמת, נשמעת טענה שכיתוב בשלוש שפות (עברית, ערבית ואנגלית) גורם לשלטים להיות גדולים מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א+ב. אם אני זוכר נכון, יש כבישים בארץ בהם השלט הראשון הוא בעברית, ואחרי כחמישים מטרים מופיע שלט מקביל באנגלית. לפי ההצעה שלי יהיה שלט בעברית וערבית, ולאחריו שלט עם כיתוב באנגלית ותעתוק בסוגריים, ככה שאולי אנחנו מגדילים מעט את השלטים אבל לא מוסיפים שלטים נוספים. ג. לגבי הקריאה המהירה - אם הפורמט יהיה קבוע, לדעתי הקריאה תהיה יותר מהירה למרות הגדלת העומס הויזואלי. ואולי את צודקת - יכול להיות שבכבישים בין עירוניים (להבדיל משלטי רחוב ושלטי הכוונה בדרכים צדדיות) באמת אין טעם להציג תעתוק מלא. אני לא יודע, אבל אשמח לשמוע דעות בעניין. אגב, יש לכם סיפורים מעניינים על שלטי דרכים? שלט מצחיק, אהוב או מוזר? את השלט האינפורמטיבי הזה צילמנו בזמן טיול אופניים בצ'ילה : http://img134.imageshack.us/img134/5730/18a01640hl.j... ועדיין לא הבנתי מה עושים האדון והגברת למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני רואה בלינק שצירפת זה אייקון של צפרדע חביבה, פרסומת בפלאש עם כדורגל עף וכיתוב בשפה מזרח אירופאית מסויימת (צ'כית?), הזמנה באנגלית להצטרף ולהעלות תמונות, והזמנה בעברית להשתתף בהגרלת הגרין קארד לארה"ב. שום תמונה עם אדון וגברת מטיול אופניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, טעות : נסי את זה: או את זה: מקווה שיש לך רעיונות טובים לגבי האדון והגברת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריקודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיוני. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא האדון והגברת, למה יורים בדולפין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מופעי פולקלור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בפסקה הראשונה כתבתי בדיוק מה שכתבה העלמה עפרונית ב<תגובה 395387>. למזלי(?) ראיתי את התגובה שלה לפני שאישרתי את שלי, אז הפסקה הזאת נחסכה מכם). לגבי חיפה, אתה ודאי מתכוון ל- Haifa (Ḥep̄ā). (חיפה היא בכל מקרה לא דוגמה טובה כל-כך, כי יש לה שם באנגלית שנכתב ונהגה אחרת מהתעתיק של השם העברי). לגבי א': ערבית בכל השלטים יש כבר מזה מספר שנים, בעקבות עתירה של אגודה כלשהי לבג"צ. התעתיק לערבית של שמות עבריים הוא אכן לא-עקבי להחריד - אני לא יודע אם זה בגלל שאין כללים, או שיש כללים, אבל מתעלמים מהם. לגבי ד: גם היום יש כללי תעתיק ברורים ("התעתיק הפשוט" של האקדמיה מ-1957). אפשר למצוא אותם בקישור הראשון בדף הזה: http://hebrew-academy.huji.ac.il/taatiq1.html אפשר לפרסם את הכללים האלה בספרי טיולים וללמד אותם בשעורי לשון, אבל משום מה לא עושים זאת - וקשה לי להאמין ששינוי הכללים ישנה זאת. לגבי ה': זה נכון גם לגבי הכללים הנהוגים היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי א': ערבית אין היום בכל השלטים *למרות* עתירה של אגודה כלשהי* לבג"צ. עתירה בה הם זכו. *עדאללה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לשלטים בין-עירוניים (של מע"צ/החברה לתשתיות) - וככל שאני רואה בכולם יש ערבית (חוץ מכאלה ישנים מאד, במקומות נידחים, שלא הוחלפו מאז). לגבי שלטים עירוניים - ככל שאני זוכר, בג"צ לא חייב את הרשויות להוסיף ערבית לכולם, אלא רק באיזורים שבהם יש אוכלוסיה ערבית (תקני אותי בבקשה אם אני טועה). ותודה שהזכרת לי את שם האגודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכרת נכון, העתירה הייתה לגבי שלטים עירוניים (אבל ייתכן שהיו שתי עתירות). נדמה לי שאכן, בג"צ לא חייב את הרשויות להוסיף ערבית לכולם, אבל (א) לא עיינתי בפסק הדין הזה כבר שנה ו(ב)אני עדיין לא בטוחה אם זה תוקן בכל האזורים בהם יש אוכלוסיה מעורבת. (בכיף, לפחות *משהו* אני זוכרת כמו שצריך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעזור למחבלים המתאבדים להגיע למחוז חפצם?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערבית היא שפה רישמית של מדינת ישראל. למדינת ישראל יש אזרחים ערביים, ולצערנו גם כמה וכמה אזרחים יהודיים שסובלים מגזענות ודעות קדומות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבנה השלט שאתה מציע באמת יפה, אבל הגודש עלול להפריע לנוסע. נכון שגודש כזה עשוי להיראות במשך הזמן אחרת אם זהו הנוהג. אולי מן הנכון להעמיד יותר שלטים כשכל אחד מהם מכיל חלק מן המידע, בכתיבים שונים. אבל ספק אם יש צורך בטקסט עברי מנוקד. ממילא את הניקוד בקושי רואים, ולרבים הוא מפריע. הדוגמה של *חיפה* אינה רגילה, כי השם ידוע באותיות לטיניות והתעתיק שלו ספק אם הוא של מילה עברית, אבל במקרים אחרים נראה לי שנחוץ העיקרון - רק סוג אחד של תעתיק, בלי "פשוט" כנגד "מדויק". כל החלוקה לשתי "רמות" נבעה מהגישה של 1957 (הנמשכת כנראה עד היום) ש"מדויק" פירושו מתן תחליף לכול סימן ניקוד, ומכיוון שזה עומס לא נסבל - עמדו והמציאו גם "פשוט". תעתיק טוב יכול לשמש תמיד כמות שהוא, אם כי בכתיבה פרטית לא הכרחי לאדם לזכור כול פרט. די שלא יטעה בסימון העיצורים כדי שבן שיחו יבין. לא כן בכתיבה ציבורית. כאן אין שום צורך לעשות משהו "פשוט" יותר, כי הקורא אינו נדרש לעשות מאומה, רק להתבונן. ההחלטה של האקדמיה מיוסדת על התפיסה שרק תחליף מלא של הניקוד הוא הכתב המלא של העברית, והוא "תעתיק מדויק". אבל כל תפיסת הטרנסליטרציה אינה תפיסה בלשנית נאותה. גישה זו מביאה ועוד תביא ליצירת סוגים שונים של תעתיק. מה שהתקבל כעת בוועדת הדקדוק הוא "לצורך שלטי דרכים ומפות" בלבד. כלומר זה לא נוגע לצרכים אחרים כגון שמות ספרים או שמות מחברים. כשיוחלט על עוד משהו המשתמש יצטרך להחליט באיזה תעתיק הוא ישתמש. אילו היה מתקבל תעתיק טוב אחד, לא הייתה עולה כלל שאלה כזאת. הכניעה של האקדמיה לאנגלית נועדה לאפשר כביכול לכל חוואי מוויומינג או מטקסס לראות בשלטי הדרכים בישראל רק את האותיות שהוא מכיר מאז למד בבית הספר את השפה היחידה בעולם ששווה משהו, היא האנגלית. וגם ישראלים רבים שכחו שיש עוד שפות בעולם, ונדמה להם שאפילו האותיות של האנגלית הן "אותיות אנגליות" (ולא אותיות לטיניות). אבל האנגלים עצמם, כבר לפני עשרות שנים, מרדו בתעתיק המדויק של הוועדה החשובה - Committee on Geographical Names for British Official Use , שהתעתיק שלה היה מיטב ההבנה הבלשנית באותו זמן (לא היום). בספר יקר ערך שהוציאה ב- 1943 Naval Intelligence Division , (B.R. 514), כך נאמר בעמ' 7 : "All diacritical signs have been omitted,... the letter k, except in Iraq, has been preferred to q; the terminal h has been appended after e (e.g. Huleh, not Hule or Hula) לאינטליג'נס הימי הבריטי לא הייתה שום מחויבות לשפה העברית. מה איכפת להם אם התעתיק שלהם ניתן לשחזור לכתב העברי או לא; מה איכפת להם מה הן הפונמות העבריות; מה איכפת להם אם הן מתערבבות; מה מפריע להם אם אותה אות עברית מועתקת בצירוף אותיות "אנגליות" או לא. אבל האקדמיה ללשון העברית מחויבת גם על פי החוק וגם על פי התקנון שלה, לשמור על הלשון העברית גם בתעתיק, ומה יותר בולט לעין כול בתעתיק מן השלטים המתנוססים בראש חוצות בדרכים ובשדות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |