בתשובה לברקת, 18/07/06 21:31
זו בדיוק 398647
"מאבד את הקישור בין התחושות הגופניות שלו לתוצאותיהן", זה איננו ממצא מחקרי אלא התרשמות של כך וכך הורים שאולי זכתה לתמיכתם של כמה פסיכולוגים. וגם אם קיים "איבוד" כזה, הוא איננו איבוד לנצח אלא הפחתת רגישות לטווח של כמה חודשים קדימה או אחורה.

וחשוב לי לתקן את השימוש המוטעה שלך (אולי לא רק שלך) במושגים: גם אם יש משהו בהתרשמות הזאת לגבי ה"איבוד" - זהו עניין מאוד זמני ובכל מקרה אין לו שום קשר לשום "נזק מוטורי". תרגול קצת יותר מאוחר או קצת יותר מוקדם של של שלפוחית השתן ושל סיבי השריר שבפתחה אינו בגדר "נזק". ילדים הסובלים מהרטבת לילה מתמשכת יכולים וצריכים לעבור אבחון וטיפול, ואין הדבר קשור באופן בו נעשתה הגמילה. עובדה היא שבהרבה מקרים, במשפחות עם כמה ילדים, ננקטות אותן שיטות גמילה ובכל זאת יש בהן רק ילד אחד שאצלו מופיעה בעיית ההרטבה לטווח ארוך.

נזק מוטורי הוא נזק לכושר הפעולה של שרירים מסויימים או של השרירים בכלל, או לעצבים הקשורים בהם, ולעיתים, חלילה, גם לשלד, לעצמות ולמוח. נזק כזה יכול לקרות ממחלות, מתאונות או מבעיה מולדת, או, בעבר, במקומות מסויימים - מכך שהתינוק היה עטוף בשכבות מהודקות ומוחזק שעות ארוכות ביממה ללא תנועה (במקרה של אי תנועה שלא ממחלה או מבעיה, הנזק היה ניתן לתיקון והיה חולף עפי"ר מאליו). אין לכל זה שום קשר לשיטת הגמילה.
זו בדיוק 398657
אם אתה חושב שהמילה "נזק" לא מתאימה, אפשר להשתמש במקומה במילה "הפרעה".

בגיל הרך, כמה חודשים קדימה או אחורה הם פרק זמן משמעותי. בהסתכלות אחורה באמת לא משנה אם אדם בוגר נגמל בגיל שנה ו-‏8 או בגיל שנתיים ו-‏8. אבל מבחן התוצאה אינו המבחן היחיד כאן, בעיני. גם לדרך יש משמעות וחשיבות, בפרט בגיל הזה.
הפראדוקס שבדברייך 398660
נכון, לדרך יש משמעות, ועד הנה - *גם* עפ"י הלינק אותו הבאת בתגובה 398332, ולא רק על פיו אלא מהחיים עצמם - יש הרבה יותר חששות להשפעה בלתי בריאה של נסיונות הקדמת הגמילה, מאשר לגמילה מתונה ונינוחה הנמשכת קצת יותר זמן.
הפראדוקס שבדברייך 398661
לדעתי פשוט יש בלבול נפוץ בין הקדמת הגמילה ובין לחץ לגמילה (שני גורמים שמסורתית הגיעו יחד, אבל אין כל בעיה להפריד ביניהם).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים