בתשובה להאייל האלמוני, 22/07/06 23:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני די בטוח שבפתיל ההוא מדובר על דבר אחר לגמרי. אבל אני יכול להגיד רק על מה אני מדבר. כאשר אני מדבר על מאמץ יומיומי, אני מדבר על משהו מדיד וטריוויאלי. לדוגמא: אדם דתי צריך להתפלל X דקות ביום, אדם חילוני לא. לאדם דתי יש (בד"כ) סוגי מזון שהוא אינו רשאי לאכול ועוד ועוד. ברור שיש איזשהו סוג של מאמץ, כמו שיש איזשהו מאמץ (להבדיל) בהקדשה של X דקות ביום לצחצוח שיניים או לג'וגינג או בכך שאדם צמחוני נמנע מבשר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על מאמץ מעשי בעוד שדובי דיבר על מה שהוא לטעמו פשרנות מחשבתית. אי אפשר להחליט מה יותר קשה, זהו עניין אינדיווידואלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[מה שדובי מדבר עליו] זה בעיני תשובה אפשרית לשאלה שהעליתי: מהו התגמול למאמץ המעשי, עבור חוזרים בתשובה1. אני חושב שקיים איזשהו תגמול כזה. כנראה גם דובי, וכנראה גם מחבר המאמר. מעניין אותי מה דעתו של יוסי. המאמר והפתיל עוסקים בשאלה: "מדוע אנשים מקיימים אורח חיים דתי" (בדגש על אנשים). יוסי צרי שואל "האם ניתן לומר שיש איזו אמת או מזור באורח החיים הדתי?" ועונה: "אין לאורח החיים הדתי המסויים הצדקה לכשעצמו, אלא זה סוג של שמרנות ומסורת". אני הצבעתי על קב' אוכלוסיה שלא מסתדרת עם התיזה שלו: חוזרים בתשובה. עבורם, ברור שאין ענין של שמרנות או מסורת - בדיוק ההיפך; יתרה מכך, הם צריכים לשלם מחיר של מאמץ מעשי. כנראה כן אמור להיות משהו שיהפוך את המחיר למשתלם - אפשר לקרוא לזה תגמול, אמת, מזור או הצדקה. מעניין אותי לדעת מה דעתו של יוסי - מה, לדעתו, הופך את זה למשתלם עבור אותם אנשים. -- 1 בהודעה זו, חוזר בתשובה הוא חילוני שמאמץ אורח חיים של איזשהי דת, לאו דווקא הדת היהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אדם דתי צריך להתפלל X דקות ביום", האם המילה 'צריך' מתאימה? האם מי שמנשק מזוזה מקדיש מחשבה לצורך לעשות את המעשה. האם אדם שמילדותו ראה את הוריו מתפללים ולמד לחקות אותם עד שהתפילה הפכה אצלו לטבע שני, מהרהר בצורך של התפילה? האם נהג מיומן מקדיש מחשבה לצורך ללחוץ על המצמד או על הגז. האם ההלך מקדיש מחשבה באיזו רגל הוא מתחיל לצעוד? האם להתפלל זה כמו לצחצח שיניים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. אז מה? עדיין דתיים וחילוניים מקיימים אורח חיים שונה, וגם אם הם לא שואלים את עצמם למה, לנו מותר לשאול למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהמלה ''צריך'' מתאימה. אדם שיש לו ילד בן ארבע ''צריך'' להשכיב אותו לישון כל יום. הפעולה היא קבועה ושגרתית, אבל היא בכל זאת לוקחת חצי שעה, מה שיכול להיות די מעצבן. אדם אינו מעלה בדעתו אי-השכבה של הילד לישון כאופציה ריאלית, אבל עדיין התחזוקה השוטפת של הילד מהווה עומס משמעותי. במובן הזה ברור שחייו של הורה הם עמוסים יותר מחייו של אדם ללא ילדים. כמובן, הורות מעניקה לאדם סוגים מסוימים של סיפוק שבעיני רבים עולים על ההשקעה, אבל זה, מן הסתם, המצב גם לגבי הדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שילד וגם אדם מבוגר ישנים ושזה גם צורך טבעי. טיפול בילדים הוא חלק מההווי של משפחה, אתה רוצה לקרוא לכך תחזוקה או עומס לא אתווכח איתך על בחירת מילים. בני אדם מגדלים ילדים באהבה וסיפוק בכל העולם והעמים, ללא קשר עם דעות וההשקפות, אם הם דתיים או חופשיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שבמשפחה יש הורים וילדים, זה מצב טבעי. ההורים יותר מבוגרים מילדיהם, אבל אם תרצה להגיד שהילדים צעירים מהוריהם לא אתווכח איתך. עם זאת, הילדים הולכים וגדלים עם הזמן בכל העולם, ללא קשר עם דעות וההשקפות, אם הם דתיים או חופשיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |