בתשובה למיכאל, 21/10/01 19:17
הפרגמטיקה של ג'נוסייד 40152
אתה אומר: את ההסתה הפלשתינית ניתן לפרש כמעודדת הגירה, או השמדה. מכיוון שהגירה אינה מעשית, ברור שהכוונה להשמדה.

רגע, והשמדה של היהודים היא מעשית? על-ידי הפלשתינים?
נראה אותך, באמת, מביא את העניין להאג. נראה לי שזה ישעשע אולי את ההולנדים הקרירים (no offence, גלעד דנבום): לא כל יום באה מדינה כובשת ומאשימה את העם הכבוש בהסתה לג'נוסייד נגדה! וזאת כאשר בכל יום נהרגים פי כמה יותר פלשתינאים מאשר יהודים, ולא להתנפל: אינני רומז בזה שאנחנו "רעים יותר", רק שכל עניין הג'נוסייד הפלשתיני ביהודים הוא קצת פאתטי.

אין משמעות להסתת אדם X לביצוע פשע Y, אם X אינו יכול לבצע את Y. אפילו עם ערפאת וכל יתר המנהיגים הפלשתינים יגידו השכם והערב במפורש שדין כל יהודי באשר הוא יהודי מוות, לא הייתי עושה מזה עניין דווקא כהסתה לג'נוסייד. זה מספיק חמור גם בלי זה.

אני מניח שיש הסתה כפי שאתה מתאר (איני מכיר את העניין היטב, אולם זו נראית דעה מקובלת); מדובר בדה-הומניזציה של היהודים/ ישראלים/ ציונים. אני יכול להציע שלושה יעדים אפשריים לתעמולה כזו:

1. ג'נוסייד ביהודים
2. הכשרת הלבבות לטרור נגד יהודים. כדי לפוצץ ילדים ואזרחים לא חמושים, וכדי לתמוך בפעולות כאלו מצד בני עמך, צריך כנראה לראות בעם השני מפלצות, ולא בני אדם.
3. הערמת קושי ככל האפשר על הסכם שלום עתידי עם המפלצות.

1, כאמור, אינה מטרה מעשית. 2 ו-‏3 כן, ואני מאמין שזו מטרתה של תעמולת הדה-הומניזציה. טרור, לעניות דעתי, אינו ג'נוסייד. גם זה, כמובן, ממש לא סימפטי.
מרחב המתכנס לנקודה 40273
קיימת דואליות בעמדה הפלשתינאית: כאשר הסברתם מופנית כלפינו או לדעת הקהל במערב, אזי מדובר על 3-4 מליון פלשתינאים המתייסרים ונאבקים תחת הכיבוש הישראלי. התמונה הנפרשת הינה מבודדת מההקשר האיזורי, מאין סצינה המתרחשת על אי נידח. מאידך, בפנייה לבני עמו ולעולם המוסלמי, מותווית תמונה של התרסה חצופה של מתי מעט יהודים כנגד האדמה הערבית הקדושה והאומה הערבית האצילה המונית כמאתיים מליון איש. (בלי לכלול את פקיסטן ואינדונזיה). בהקשר זה מותווה טווח זמן לא רחוק מהיום, בו יחזור "סדר הדברים הראוי והנכון", כלומר טהור האדמה הערבית מהפולש והדברתו. כך, בקמפ דיוויד אמר עראפת כי "בשם האיסלאם" אינו יכול לוותר על ירושלים. דומה שהפרספקטיבות שאימץ הינן פאן ערביות ופאן איסלאמיות.
כך, הקריאה לבעור היהודים והדמוניזציה שלהם מהדהדת בכל רחבי העולם המוסלמי. במובן זה אכן מופנית הקריאה לג'נוסייד כלפי מאות מליוני אנשים, ותוך הטווית פרקי זמן ממושכים, שהינם פסיק זערורי בפרספקטיבות היסטוריות של האומה הערבית (בעוד אנו היינו כאלף ותשע מאות שנה מחוץ להיסטוריה). ואילו זעקות השבר של המון ישראלי המום בעקבות פיגוע, או קריאות נאצה כאלה או אחרות בקרבנו אינם בעלי תהודה בשום הקשר. כך, כיום יוכל המטייל בעולם לפגוש פקיסטנים שיאמרו לך ש"היהודים הם אנשים רעים מאד", דבר שלא עלה על הדעת לפני 50 שנה. ניתן לסבור שאותו דגל על פיסת אדמה זערורית אינו ממש מענין את עראפת, אם מראש טירפד את השיחות איתנו בדרישה הבלתי קבילה לקליטת מליון וחצי ערבים בגבולות ישראל הישנה.
אמת קיומית מארץ ישראל 40274
יתכן שהעוינות הערבית כלפינו אינה ערטילאית ואינה ממוקמת
רק במישור הסמלים והאתוסים הפוליטיים. אלא בעיקר בעובדות קיומיות פשוטות. כך למשל הממשל בשטחים. לאחר תקופה ראשונית בה יושמה המלצתו של האיש החכם דיין להתערבות מינימלית בחייהם של התושבים המקומיים, השתנו הדברים. ערבים רבים ביו"ש דיברו אז על אדמיניסטרציה ישראלית מושחתת, שבה ניתן אמנם לסדר כל כל דבר, אך בעזרת שוחד, והרבה. אעיז ואומר שהאנטיפאדה הראשונה פרצה לא רק בגלל התנכלויותיהם של המתנחלים, אלא גם בגלל ממשל מושחת, שהלך והסתאב. בגלל דברים אלה ואחרים, מאמצע שנות ה-‏80
"אל יהוד" הפך שם נירדף לנוכל ורשע.
איך נאמר, לא היתה זאת בדיוק האדמיניסטרציה הבריטית, ואולי אף לא הירדנית, עם הסתלקות ההשפעה הירדנית מהשטחים לאחר שנת 85. אשר לרבין, בעקבות הלם ההפתעה של הסכם אוסלו, חלה אכזבה גדולה מהאיש בעקבות הגלייתו ללבנון של פעילים פלשתינים. ברחוב הערבי בישראל עצמה (למשל בנצרת) יכולת לשמוע דעות יותר ויותר שגורות, האומרות שההבדל היחיד בין הימין לשמאל, הינו בכך שהשמאל ערמומי ונחשי יותר, ונוקט ברטוריקה מרוממת אך צבועה, ועל כן פגיעתו הרעה בערבים רבה בהרבה. לא אמשיך מעבר לכאן, אולי "ואידך זיל גמור" אך אציין שגורמים בשמאל המדברים רוממות על אנושיות כלפי הפלשתינאים, לא שפכו מכיסם אגורה שחוקה לספק למשל כוסות חלב או חמאה וגבינה לילדים פלשתינאים, למשל מצד "תנובה" ההסתדרותית. זאת בניגוד לאמריקאים שטרחו לספק מזון לאפגנים רעבים. הפלשתינאים הפכו אלרגיים כלפינו, ואין כיום לעשות דבר בעניין.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים