בתשובה לערן בילינסקי, 07/08/06 14:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יוזמת המשפטנים מיותרת, ומציגה אותם באור מגוחך קמעה. עם זאת, התגוננות המשורר מיותרת ומביכה עוד יותר: "הכוונה בשורות האלה היא לא להחריב את הערים עד מוות, כל בר דעת שקורא את השיר מבין שיש הבחנה בין אזרחים ללוחמים". לא אתיימר להיות בר דעת אבל לי זה לא ברור, ולא מסתדר עם: "וְהַמְטִירוּ אוֹתָן עַל כְּפָרִים וְעַל עָרִים וְעַל בָּתִּים עַד יִקְרְסוּ. הִרְגוּ בָּהֶם, הַקִּיזוּ אֶת דָּמָם, הַחֲרִידוּ חַיֵּיהֶם, לְבַל עוֹד יְנַסּוּ לְהַחְרִיבֵנוּ, עַד שֶׁנִּשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֵרִים מִתְפּוֹצְצִים, שֶׁנִּדְרְסוּ בַּעֲקֵבֵיכֶם, קוֹלוֹת תְּחִינָה וָנֶהִי. וַעֲלֵיהֶם בּוֹרוֹתֵיהֶם יְכַסּוּ." בכל מקרה השיר מגעיל נורא, ולהבדיל מתכונותיו הטכניות המעולות, תוכנו עלוב וחסרות בו התכונות שחשובות לא פחות לדעתי באומנות: דמיון ומקוריות ואמפטיה. את האמפטיה קשה לי לייחס באופן ישיר לאומנות דווקא, אבל חסרון מובהק בה הוא פגם גדול. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |