 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהנחה שהספר נכתב על מנת להצביע על תובנות/לקחים/מסקנות ישימות ולא סתם אוסף סיפורים שנועד להרוג שעה מתה (I kill me), הספר נכשל כשלון חרוץ בדומה לאין ספור ספרים מסוג זה. ברוח התלהמות קלה, אומר שספרים מסוג זה הוציאו שם רע, חלטוריסטי, למדף ספרי הניהול. מה ההבדל בין כל אחד מגיבורי הספר לבין רבים פי כמה, שגם הם הגיעו לארה"ב עם 17.52$ שאזלו תוך יומיים, ונאלצו למורת רוחם לסיים את חייהם מתחת לגשר (או סתם לעבוד למחייתם בשארית חייהם תמורת בשכר מינימום)? מה עשה תשובה נכון, שלא עשה כל אחד אחר מעשרות קבלני קו בר-לב? מה מאפיין כל אחד מהפישמנים שלא קיים אצל אלה שלא "עשו את זה"? אני עדיין ממתין למומחה הניהול שיטען, כנגד האינטרס שלו ושל עמיתיו, שהמדובר בסתם מזל. לא הנחה מופרכת, לדעתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שאכן מדובר במזל - לפחות בכל הנוגע להצלחה הראשונית שנתנה את הדחיפה להמשיך הלאה. עם זאת, רצף של ארועים שמסתיים במספר לא מבוטל של מיליונים בבנק הוא בעל סבירות מאוד, מאוד נמוכה (שאל את החבר'ה של מפעל הפיס). לכן, אולי ''סוד ההצלחה'' טמון דווקא ביכולת להתפתח ולהשקיע היטב את הכסף שהצלחת להרוויח בדרך המזל - או בכל דרך אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת יותר ממזל. זה למצוא את הרעיון הנכון בזמן הנכון, לצרף את השותפים הנכונים, להתחבר לאנשים הנכונים שימנפו אותו ולהעסיק את בעלי המקצוע הנכונים שיטפלו בפרטים ויעזרו בעוד קצת מינוף. אחרי שמצאת את כל אלה נכנסים לתמונה המזל והעבודה הקשה (מאוד). מה שכן, את החלק שהמזל אחראי עליו בכל המכלול אפשר תמיד לצמצם, אבל אף פעם לא להעלים. ההבדל העיקרי, לדעתי, בין אלו שגרים מתחת לגשר לאלה שבונים אותו הוא הרעיון, היוזמה, היכולת ליצור את כל הקשרים הנכונים והמוכנות ללכת עם הרעיון הזה עד הסוף. אה, וכמובן, הדבר החמקמק הזה שנקרא חוש עיסקי (או, איך להסתכל על משהו ולדעת איך אפשר לעשות ממנו כסף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "ללכת עם הרעיון הזה עד הסוף"? קלישאה ריקה. האם ללכת עד הסוף אומר למשכן את הבית? להמר בסכום גדול על מניה מסוימת? לקחת על עצמך דד-ליינים בלתי אפשריים לאספקת סחורה? צריך הרבה מזל בשביל לצאת מכל אלה בשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להמר על מנייה זה כמו לזכות בלוטו. אין לזה שום משמעות עסקית (מה שנקרא להביא את המכה). וכן. ללכת עד הסוף זה למשכן את הבית ולעבוד 24 שעות כדי לעבוד בדד ליינים שיגרמו לעסק להצליח. זו קלישאה ריקה רק לאלו שמסתכלים על זה ככה (ובשבילם גם ככה זה לא רלוונטי). אני לא פוסל את המזל לגמרי, אבל זה בהחלט לא רק זה (לדעתי המזל משחק פה תפקיד קטן יחסית של זרוז תהליכים). טעות בכל אחד מהפרמטרים האחרים (הרעיון, השותפים, העוזרים ואנשי המקצוע) תגרום לנפילה הרבה לפני שלמזל תהיה בכלל הזדמנות להכנס לתמונה, והצלחה בכל אחד מהפרמטרים תשאיר מעט מאוד מקום למזל להכנס לתמונה ולהרוס הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה אומר שמי שימשכן את הבית ויעבוד 24, יצליח? המחקר הכי פשוט יראה, שזה לא תנאי מספיק, וגם לא הכרחי. ולומר שמי שעושה כך יצליח בהנחה שיהיה לו מזל, זה לא לומר כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד יש יוצאי דופן, אבל אם מחפשים קווים מנחים שרלוונטים למקרים רבים ככל האפשר אז לדעתי דבקות במטרה היא אחת מהתכונות הנחוצות להצלחה. לגבי השאר ראי תגובה 401660 בכל מקרה, אם יוצא לך למצוא קישור למחקר הכי פשוט שמראה שדבקות במטרה היא לא תנאי חשוב להצלחה אני אשמח לקרוא אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשכן את הבית ולעבוד 24 שעות רצוף - אתה יכול לקרוא לזה דבקות במטרה, ואתה יכול לקרוא לזה חוסר יעילות. יש כל מיני דרכים להסתכל על זה. זו "חוכמת הבדיעבד", כי מעריכים את זה כפקטור משמעותי רק כאשר האדם הצליח לבסוף. על מי שעשה את זה ובכ"ז לא הצליח יגידו "כל החיים שלו הוא עבד כמו חמור, ובסוף השאיר את אלמנתו עם נושים של הדירה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שעל מיליונר אחד שנהיה מיליונר בהימור כזה, אי אפשר לדעת כמה אנשים יש שאצלם זה לא עבד וכמה מתוכם שממש נהרסו להם החיים, להם ולמשפחתם, ועליהם לא כותבים בעיתונים ולא בספרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת שזה האייל כאן :-) אבל כשאמרתי "מחקר" לא התכוונתי למחקר מדעי אלא לבדיקת מציאות בלתי אקדמית בעליל (מכאן הצירוף המוזר "מחקר פשוט"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוכמת הבדיעבד זה לדעת שכשהספר פורסם, פישמן כבר היה במינוס די רציני בגלל הימור כושל על הלירה הטורקית שהצטרף למינוף הגדול מאוד שהיה להונו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח X אנשים, המהמרים כ"א N הימורים, כל אחד מהם בינארי. הסיכוי להצליח בכולם הוא כמובן אחד חלקי 2 בחזקת N . אם X יהיה גדול (משמעותית, אם אפשר) מהסיכוי הנ"ל, יהיו כמה גיבורים שהצליחו "להביא את המכה". עיתונים יראיינו אותם, ספרים יכתבו עליהם, אולי אחד מהם אפילו ירכוש חברה במזה"ת לייצור להבי טורבינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שזה רע, אבל ככה לא בונים חומה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<צ> "לדעתי המזל משחק פה תפקיד קטן יחסית של זרוז תהליכים ... הצלחה בכל אחד מהפרמטרים תשאיר מעט מאוד מקום למזל להכנס לתמונה ולהרוס הכל." </צ> אם אתה מפתח תוכנה שעונה על צורך מסוים של משתמשי הגרסה הנוכחית של חלונות, חשוב לך שמיקרוסופט לא תכלול תוכנה שתעשה פעולה זהה בגרסה הבאה, או שזו לא תצא בקרוב. זה דבר שאין לך שליטה עליו. זה לא עניין של זירוז תהליך - העסק שלך יקום או יפול לפי זה. (זו הייתה דוגמה. באופן כללי - קיומם של גופים מסביבך, עם יותר משאבים משיש לך, שיפילו את העסק שלך אם יבחרו להכנס לאותו השוק.) אין לך שליטה מלאה על הסובבים אותך, ואין לך מידע מושלם עליהם. הדרך היחידה שלא לקבל סכין בגב אף פעם היא לא לסמוך אף פעם על אף אחד. זו לא תמיד אפשרות. <צ> "טעות בכל אחד מהפרמטרים האחרים (הרעיון, השותפים, העוזרים ואנשי המקצוע) תגרום לנפילה הרבה לפני שלמזל תהיה בכלל הזדמנות להכנס לתמונה" </צ> יש אנשים שהצליחו גם עם שותפים, עוזרים ואנשי מקצוע מחורבנים. אם יש אנשים מושלמים, הם כנראה לא יבחרו לעבוד דווקא איתך ("איתך" הכללי). מסתדרים עם מה שיש. לוקחים סיכון מחושב, לפעמים זה הולך, לפעמים לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוק ההיי-טק הוא שוק קצת שונה משאר שווקים מכמה סיבות. בנוגע לדוגמא שלך - בשביל זה יש פטנטים בשאר השווקים. בשוק ההיי-טק צריכים להיות קצת יותר מתוחכמים בבחירת ובמימוש הרעיון. מן הסתם אין לך שליטה על האנשים שמסביבך ולכן חשוב לבחור את הנכונים. סכינים בגב, מבחינתי, זה לא חוסר מזל אלא בחירת האדם הלא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך גם מידע מושלם על האנשים שמסביבך, ולכן אתה יכול לפעמים לעשות בחירה רעה שלא באשמתך. נגיד שהיית חייב לבחור מישהו, לא משנה לאיזו מטרה, והיו לך רק שני מועמדים ראויים. יש אדם בעולם שיכול לבחור נכון בתשעים (נגיד:) ושבע מכל מאה מקרים כאלו? מה קורה, דרך אגב, אם שניהם ראויים לאמון? אם אתה יכול להפסיד את התחתונים, תגיד בוודאי שעדיף לשכוח מהעסק ולהמשיך להזדמנות הבאה. אבל מה אם אין לך סיכון גדול מדי? מה אם אתה הולך להפסיד רק זמן? אז אתה לוקח את הסיכון. מה קורה אם אתה נכשל? זה היה בגלל החלטה לא-נכונה שלך, או אולי זה היה "מזל"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולגבי "שוק ההייטק הוא שוק קצת שונה" - אז? כשאתה מקים מכולת, אין לך איום דומה מכיוונן של רשתות הסופרמרקטים הגדולות? כשאתה מקים רשת מוניות, רכבת תחתית שתוקם באיזור לא תדפוק לך את העסק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמפירית, רשת רכבות תחתיות מגבירה מאוד את השימוש במוניות. ע"ע ניו יורק. הסבר: בהינתן רשת כזו, אנשים בתוך תחומי הרשת נוטים פחות לרכוש מכוניות, ואנשים מחוצה לה נוטים להשאיר את הרכב בתחנה הקרובה ביותר לביתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הכתבה הזאת http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3287717,00.h... יש בישראל מונית לכל 350 אנשים. לפי http://en.wikipedia.org/wiki/New_York_city יש בניו יורק 12000 מוניות ואוכלוסיה של 8000000 אנשים, כלומר בישראל יש יותר מוניות. זה למרות שניו יורק היא העיר הגדולה היחידה בארה"ב שבפחות ממחצית משקי הבית שבה יש מכונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה משווה עגבניות למלפפונים. ההשואה הנכונה היא לא בין ישראל לניו יורק אלא בין תל אביב לניו יורק (וגם זה בקושי בהתחשב בגודלן השונה). למעשה השואה 1 נכונה צריכה להיות בין 2 ערים בעלות מאפיינים דומים, שבאחת יש רשת רכבות תחתיות יעילה, ובשניה אין (למשל מינכן ודרזדן 1) 2. יתר על כן, השאלה אינה כמה מוניות יש בניו יורק, אלא כמה מרויחה תחנת מוניות ניו יורקית לעומת מקבילתה התל אביבית (בהתאמה לשכר המינימום ולשיעורי המס השונים, כמובן), או לחילופין ההוצאה ההמוצעת לנסיעה במונית לאדם בשנה (כנ"ל) --- 1 מותר לומר "השואה" ו"דרזדן" באותו משפט, או שזה כבר גודווין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שיחס המוניות לאנשים בת"א יותר קטן (כלומר יותר אנשים לכל מונית) מאשר בכל ישראל? אם כן, אני מצפה לנימוק או נתונים. אם לא, אז מה אתה מנסה להגיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להגיד ש: א. לא נכון להשוות מדינה לעיר. ב. היחס מוניות לאנשים הוא לא מדד נכון לרווחיות תחנות מוניות ג. הקמת רשת רכבת תחתית אינה מורידה בהכרח (ולדעתי דווקא מעלה) את רווחיותן של תחנות מוניות באזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה במאמר על ניו יורק בויקיפדיה מוזכר שיש שם 12000 מוניות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב לטבלה מס' 1 במאמר הזה: בעוד שירות אוטובוסים אכן מוריד את הנסועה במוניות (הטור השמאלי), שירות מסילתי (בין אם עילי או תחתי) לא מביא לירידה בנסועה במוניות (הטור הימני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה, אז? טענתי אי פעם אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נשוה תפוחים לתפוחים, בעיר לוס אנג'לס, שבה 4 מליון איש (חצי מניו יורק), אך רשת רכבות תחתיות הרבה פחות מפותחת, יש רק 2300 מוניות (כשישית מניו יורק). http://www.taxicabsla.org/ כלומר היחס מוניות לאנשים קטן פי שלושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שניסיתי להגיד, זה שבניו יורק אין כל כך הרבה מוניות. לא שבלוס אנג'לס יש יותר ולא שום דבר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נהנה מהויכוח שלך עם easy בנושא, אבל לא מתכוון להתערב בו. אין לי מושג אם זו הייתה דוגמה טובה. זה לא משנה (אבל זה כן מעניין), זו סתם הייתה דוגמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש בלבול בין "מזל" במשמעות "לא נעשה כלום, לא ניקח סיכונים, ונמתין להצלחה" שזה כמובן לא קורה אף פעם, לעומת "מזל" במשמעות "למצוא את הרעיון הנכון בזמן הנכון, לצרף את השותפים הנכונים, להתחבר לאנשים הנכונים שימנפו אותו ולהעסיק את בעלי המקצוע הנכונים שיטפלו בפרטים ויעזרו בעוד קצת מינוף" כדבר האלמוני שמעלי. זה לא מזל, לדעתכם? סחתיין, במקרה זה אני מצפה מהספר שיספק תובנות הניתנות ל"שכפול" ולהצלחה ברמת ציפיה סבירה (עם כל ההסתייגויות, החיים דינמים וכיוצ"ב) ולא רק כתיאור בדיעבדי. במילים אחרות - מה מותר תשובה מגד זאבי, לדוגמה, או מאלפים אחרים שחלמו, עבדו קשה ולא זכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לטענתך מציאת רעיון טוב בעל ערך שיווקי, השקעת זמן רב במציאת אנשים מתאימים לעבוד איתך עליו, השקעת חודשים רבים עד שנים במלחמה לגייס אנשים שיעזרו לך למנף את הרעיון ועוד מספר שנים בעבודה השותפת עליו עד לרווחים ממנו אז אנחנו מסכימים. כל מה שצריך זה רק קצת מזל. ההבדל לדעתי, כפי שכבר אמרתי, הוא בעבודה. הרעיון, האנשים שגויסו או היזמים עצמם פשוט לא היו מספיק. ברב המוחלט של המקרים זה הרעיון או נסיבות שקשורות אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא כנראה גם מזל (וכנראה, הרבה מזל), אך בוודאי ובוודאי שלא רק מזל. יהודה מהמכולת, אם נכניס אותו לנעליו של כל אחד ואחד מאלו ש''עשו את זה'', כנראה לא היה מצליח ''לעשות זאת'', אך גם אם נחליף את יהודה בליאור, דוקטורנט לפיסיקה, כנראה שגם הוא לא היה מגיע לאותם הישגים. שאיפות שונות וכישורים שונים משפיעים מאוד על היכולת או הרצון להרוויח כסף. אדם ללא כישורים כלל (נניח וקיים אדם שכזה) כנראה לעולם לא יגיע לסטטסוט של מולטי מליונר. במידה דומה, אדם בעל כל הכישורים, שאינו תאב לכסף, כנראה גם הוא לא יגיע לסטטוס הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |