בתשובה לדורפל, 13/08/06 7:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטענה המקורית שלך(?) הייתה שאם נשתמש בכמות החקיקה כמדד לבחינת חברי הכנסת, נגיע למצב בו הם מחוקקים חוקים מיותרים שהנזק בהם גדול מהתועלת, רק כדי שיוכלו לשפר את הסטטיסטיקות שלהם. במצב כזה, חוק שמישהו חושב שהוא נחוץ, והיו מצויים מספיק ח"כים שחשבו שהוא נחוץ (לא יודעת כמה הצביעו בעד וכמה נגד, אבל לאור אופי החוק, אני מניחה שלא דובר באחד החוקים האלו שמתקבלים ברוב של 2:1) היה מוצע עם ובלי קשר לשאלה "כמה הצעות חוק הגשת היום, ח"כ יקר שלי?". הערה שמקומה בטח בדואל - הדיונים איתך, מסיבה שלא לגמרי ברורה לי, נוטים לעייף אותי יותר מאחרים. אני תוהה אם זו רק אני, או גישה שלך שנתפסת בעיני כמנותקת במידה מסויימת מהמציאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא בעד שימוש בכל המדדים האפשריים בבחינת חברי כנסת, השאלה היא רק באיזו צורה מפרשים את המידע הנאסף. הטענה המקורית שלי הייתה שלא כדאי שתהיה <איך אומרים מכסה *מינימלית*?> של חוקים שהם חייבים להציע/להעביר. במצב כזה, ח"כים יציעו חוקים "סתם", וגם יצביעו בעד חוקים כאלו שחבריהם לדילים יציעו (כאלו "סתם", לא כאלו מזיקים מאוד, לדעתם). אבל... איך הגענו בחזרה לזה? אני אשמח לקבל ביקורת מפורטת יותר על הגישה המעייפת שלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |