 |
|
 |
||
|
||||
 |
סימנתי את אופצייה 3, והסברתי לעצמי את ההקלה האינסטנקטיבית (לפני ה"התעשתות") בכך שאין לי חברים או מכרים ערבים 1, ולכן הגילוי שההרוגים הם ערבים מוריד ממני את החשש לגלות שם שאני מכיר. אבל אחרי זה חשבתי שהעניין הוא אחר: כשאני שומע על אדם שנהרג, אני מתחבר לעצב עליו ע"י כך שאני מדמיין את חייו כאדם רגיל, שלפתע קופדו, וחלק מזה זה הדמיון שלו כאדם שמדבר. ואני לא מדבר ערבית, והתרבות הערבית זרה לי, ולכן קשה לי יותר לדמיין חיים "נורמליים" של אדם ערבי. הגיוני? 1 ואני לא חושב שעובדה זו לכשעצמה היא סיבה לבושה |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |