בתשובה לאפופידס, 19/08/06 13:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סליחה על הבורות וחוסר ההבנה שלי, אבל מי זה בתמונה הזאת? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לאכזבתי כמעט אף אחד לא שמע עליו. אני מקווה שתוך שבוע אתבדה. אם לא, אכתוב את שמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בכומר האוונגליסטי הקומוניסטי הפאציפיסט הליברלי המיליטנטי האמריקני ריינהולד ניבור¹. לדידי הבין הוא את הטבע האנושי² יותר מרבים אחרים, כמו גם את מהלכה דאז והיום של ההסטוריה. לא מתוך תמימות, לא בציניות, לא כדי להתפלש ברפש או כדי לשנוא, לא כדי להשתייך, לא כדי להבדיל עצמו או כדי להתנשא מעל מהלך ההסטוריה האנושית, לא כדי להחריב עולם ישן ולא מתוך רדיפת טוהר אישי - אלא מתוך אהבה, סקרנות, כאב, תום לב ופקחון וכדי לשפר. את ספרו "בני האור ובני החושך", שנכתב ב1944 ערך (יפה) אייל נווה ותרגם אהרון אמיר (גם כן בסדר). (http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=...) מתוך המבוא: "לפיכך אלה הרואים עצמם מחויבים לכינון עולם דמוקרטי בעתיד צריכים להיות מודעים לכך שהם עוסקים במלאכה מסוכנת ובעייתית. אין לראות בדמוקרטיה אידאל מוחלט שאינו חשוף לסכנת השחתת-הדרך הפנימית הקיימת בו, אבל גם אין להתייחס אליה בספקנות קיצונית ששוב תיצור ריק ערכי ותזמין התקפות אנטי-דמוקרטיות הן מכיוון העריצות והן מכיוון האנרכיה." מתוך גוף הספר: "שהרי הדמוקרטיה היא דרך למציאת פתרונות מקורבים לבעיות שאין להן פתרון." "יש להבין שבני האור טפשים הם לא רק משום שאינם מעריכים כראוי את כוחו של האינטרס האנוכי אצל בני החושך. ממעיטים הם בהערכתו של כוח זה אצלם. העולם הדמוקרטי היה קרוב כל כך לשואה לא רק משום שמעולם לא האמין שאכן יש בנאציזם אותה חמת זעם דמונית עליה הכריז בפה מלא. הציביליזציה סירבה להכיר בכוחו של האינטרס האנוכי בקהילות שלה עצמה. היא אף דיברה בחלקות לשון על מצפון בינלאומי....... יתרונה [של הציניות - הגרמנית במקרה ההוא] התבטא לא רק בכך שהיא עצמה לא ידעה כל מוסר כליות, אלא גם בכך שהיטיבה להעריך את כוחו של האינטרס האנוכי, הפרטי והלאומי כאחד, אצל בני האור, למרות ההצהרות המוסריות שלהם." "אמונתו של האידאליזם החילוני המודרני באפשרות לפרוק בנקל את המתח בין היחיד לקהילה או בין מעמדות, גזעים ולאומים שאובה מהשקפה אופטימית מדי על הטבע האנושי." "יצר הקיום, המשותף לאדם ולבעלי החיים, נחשב הצורה הנורמטיבית של המניע האנוכי שלו. אילו היתה זו תמונה אמיתית של המצב האנושי אולי היה האדם, או יכול היה להיעשות, חף מלהזיק כפי שהניחה מחשבת המאה השבע-עשרה והשמונה-עשרה." "הערובה הדתית מצויה הייתה בגרסה המחולנת שנתן סמית להשגחה העליונה....אותה "יד נעלמה" היא, כמובן, הכוח של הרמוניה חברתית קיימת מכבר" [בלעג] "קיימת אפשרות אידאלית שאנשים יחזיקו בעמדות דתיות מוחלטות ויעשו זאת מתוך מידה מספקת של ענווה, כך שיוכלו לחיות בשלום עם המחזיקים בעמדות מנוגדות; אלא שענווה דתית היא הישג נדיר יותר מן האדישות הדתית." "כל אימת שקבוצות דתיות בקהילה מסוימת אינן מסוגלות לענווה ולחסד כגון אלו תיאלץ הקהילה הלאומית להציל את אחדותה בדרך החילונית או בדרך האוטוריטריות" "דעה קדומה גזענית – הבוז לקבוצה אחרת היא רכיב בלתי נמנע בגאווה הגזעית. בכל מקום שבו החיים מתמזגים באופן קיבוצי הם יוצרים יצר קיום קיבוצי ולא רק אישי" "בני האור הטיפשים מבקשים תמיד להתגבר על הדעות הקדומות הגזעניות בהתייצבם לימין המיעוטים ובנסותם להוכיח שאין הם רעים ככל שמשמיציהם טוענים נגדם. הנוהל הזה מנציח את האשליה היהירה של הרוב כאילו "הכרה" מצדו היא הסרגל השיפוטי העליון שעל פיו יש למדוד את כל האומות והעמים." "על כל פנים, ברור בהחלט שרק עוצמתן המכרעת של האומות הגדולות יכולה להיות גרעין מספיק של סמכות לשם סדר עולמי מינימלי. כוחות החיים של הקהילה העולמית מגוונים יותר מדי, הגורמים האתניים והתרבותיים הטרוגניים מדי, ויסודות המסורת המשותפת והחוויה המשותפת זעומים מדי, ועל כן אסור לנו לחדול מן המדיניות של יצירת עוצמה קיבוצית מכרעת כבסיסו ההתחלתי של סדר עולמי". ² לפחות זה הנוגע לנושאי הספר. ³ גם אם אנו חלוקים באי-אלו עניינים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |