404021
חשתי מעין אירוניה (אירוניה זה רגש?), אבל לא הייתי קורא לזה שמחה-לאיד. כן חשתי שמחה לאיד כשהחזבאללה הטביעו את הספינה המצרית.
404168
כשאני קורא את זה עכשיו זה כבר נראה ממש מגעיל. המצרים הרי תמכו בנו דה-פקטו לכל אורך המלחמה. אלא שזה לא היה כל-כך מובן-מאליו אז.
404178
השמחה לאיד שלך אולי צריכה להיות מופניית כלפי החזבאללה, לא כלפי המצרים המסכנים. כשקטיושה פוגעת בכפר ערבי, בנוסף לרוגז שיש לי על הפגיעה באזרחי המדינה, אני לא יכול להתכחש לשמחת העניים שלי על זה שמן הסתם זה לא מה שהחיזבללה התכוונו אליו. כלומר- אני שמח על הטעויות שלהם.
404181
נכון, ותודה על שיקום תחושת המוסריות-העקבית שלי.

זה גם מסביר למה לשמחה-לאיד שלי הצטרפה גם אכזבה קלה על כך שטיל החזבאללה פגע רק בספינת-סוחר מצרית ולא במשחתת של הצי הרוסי.
אולי יש קשר בין הדברים? 404199

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים