404533
הייתי קורבן לשלושה מהפשעים הנזכרים (בלי לכלול פשעים קטנים): תקיפה מינית, גניבת מכונית והטרדה. סימנתי את הראשון בגלל שהוא היה ראשון (והנחתי שהמערכת סידרה את הפשעים לפי חומרה). אבל בתפיסה הסובייקטיבית שלי האחרון נתפס כמאיים ביותר. אולי זה קשור בזמנים אחרים בחיים. חשבתי תחילה שאולי זה קשור לממושכות של האחרון, אבל גם הראשון היה ממושך.
תלוי... 404593
איך זה שהאחרון נתפס כמאיים ביותר? או בעצם - איזה סוג הטרדה זו הייתה?

אצלי, זו הייתה הטרדה ממושכת בפלאפון. הידעתם שאסור לסלקום לחסום מספר בלי צו משטרתי? למזלי, העבריין היה כנראה לא מנוסה במיוחד, ולא התקשר ממספר חסוי. :)
כך ששיחה אחת מהמשטרה הספיקה.
תלוי... 404599
מישהו שעקב אחרי וידע עלי הרבה יותר פרטים ממה שרציתי.
404658
תהיתי באמת לגבי השאלה איך מחליטים מה "חמור יותר". מבחינתי, יש לזה קשר לשאלה "כמה קורבן הרגשת". ככה שבצורה מוזרה, אני חושבת שכיוס ארנק (בגיל שמונה, בקניון, ליד משחקי הוידאו) היה אחד הדברים הכי טראומתיים, שלא יכלתי להתגבר עליהם די הרבה זמן למרות ש,מן הסתם, לא באמת התרחשה שם קטסטרופה כלשהי.
אני מניחה שאסמן "תקיפה", אם ככה. בפעם אחת דובר בשתי בנות מהכיתה, ושנה אח"כ כמה נערים באיזה טיול שהחליטו שיהיה נורא משעשע להתעלל בבנות החדר שלי, ובעיקר בי.
רק שלוש שנים אחרי (במהלכן לא החלפתי איתם מילה אף שלמדנו באותה הכיתה) גיליתי שזו השכנה שלי שבגללה זכינו למטח הביצים והקמח, ולא הבינו ממה נפגעתי כ"כ. זה לא "פשע" (למרות שבטח אפשר היה להוכיח שם די בקלות את יסודות עבירת התקיפה...), אבל הפחד האמיתי שהרגשתי באותו לילה והצורך להתרחק בכל פעם שראיתי אחד מהם (והם באמת לא היו ילדים רעים), גרמו לי להרגיש קורבן יותר מכל גניבה או שוד. כי גניבה או שוד זה לא אישי.‏1 לא יותר מתאונת דרכים או רעידת אדמה. אם זה לא אישי, זה פחות כואב.

1חבל שלא ידעתי את זה בגיל שמונה.
________
העלמה עפרונית, עדיין בלי דירה.
404663
אני מקווה גם שלמדת שלא לדבר שנים עם מי שגרם לך עוול היא דרך לא מוצלחת לטפל באירוע כואב. אם אנלא טועה פסיכולוגים קוראים לזה פסיב-אגרסיב.

(סליחה אם הייתי יותר מדי אישי, פשוט הזכרת לי מישהו.)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים