בתשובה לדב אנשלוביץ, 24/08/06 13:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. תגובה 400275 מנסה להסביר איך, לדעתי, צריך לנתח את תוצאות המלחמה. בגלל שתגובה 400275 נכתבה לפני שמלחמה הסתיימה (ואגב כמו שציינת, גם עכשיו, המלחמה לא הסתיימה, אבל, אל תיתן לעובדות להפריע לך), לא התיחסתי לתוצאות אמיתיות, אלה לתוצאות אפשריות. הצורה הזאת (?) שהופיע אחרי כל משפט היתה אמורה להבהיר לכל קורא בדיוק מה מידת הביטחון שלי ב"תחזית" הזאת. בשום שלב לא ניסיתי לחזות, להעריך איך המלחמה תסתיים. 2. ואם זה לא היה ברור, אז המילים "סתם ניחוש אופטימי" בתגובה שכתבתי לך (ושאותה אתה מביא כאן) היו אמורות להבהיר את זה. 3. מה כאן לא הבנת? א. בשום מקום לא "מניתי את ההישגים הצפויים בעתיד". אני לא עוס בחיזוי עתידות. ב. המלחמה לא הסתיימה, ולכן לא ברור לי על סמך מה אתה מסיק שהניחוש שלי היה מוטעה. הדבר היחיד שהשתנה בינתיים הוא שהצרפתים השתפנו, ומדברים על זה שהאיטלקים יחליפו אותם. חוץ מזה צבא לבנון ירד דרומה, ולא ברור לי אם זה טוב או רע לנו. ג. מה שנשאר מהניתוח שלי הוא יותר מ"ידע מודיעיני". ד. אני באמת חושב שטיפלנו נכון בבעיה (בהרבה סייגים, אבל זה לדיון אחר), זה לא התעלמות מהעובדות, אלה הכרה במגבלות האפשרויות. 4. אי אפשר להסיק מכך שאתה מרוצה מהתוצאות, אפשר להסיק שאני חושב שאלה התוצאות הטובות ביותר לתווך הארוך שהיה אפשר להוציא מהמצב הנוכחי (וגם את זה סייגתי). 5. אולי. אתה בודאי מבין שאם זה המצב (שאני נמצא באיזו שהיא אופוריה עקשנית חולנית), אז אין לי את הכלים לבדוק את עצמי. אני לא חושב שאני באופוריה, אני דווקא חושב שאני מציאותי. להפך, גתבתי את מה שכתבתי בגלל שאני מודע לזה שאין פתרונות מושלמים, שניצחונות או הפסדים לא נמדדים במה שכותבים עליהם מחר בעיתון ושהטקטיקה צריכה להיות כפופה לאסטרטגיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך שאני מבין זאת, אתה עובר לסעיפים ברגע שאין לך מה לומר. אני חושב שהדברים שכתבתי לפני תגובה זו מדברים בעד עצמם וכן מוצאות סתירה בדבריך שאינן מיושבות ע''י הסעיפים של עכשיו, ומבחינתי, עכשיו זו נקודה טובה לסיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההישענות על ערן היא הישענות על משענת קנה רצוץ. בתקופת שש השנים ה"שקטות" ערן כתב: "מרגע שיצא צה"ל מלבנון הפכה הבעיה מסוגיית כיבוש המערבת אזרחים לסכסוך גבולות בעל אופי צבאי בעצימות נמוכה (ירי בערך אחת לחודש-חודשיים). אין כאן סכנת התדרדרות הואיל והסכסוך מצומצם לתחום הצר של גזרת הר-דוב" אחזור: "אין כאן סכנת הדרדרות" בן אדם שכותב כך, צריך לאכול היום את כובעו. תמצא לי כאן עוד מישהו שאינו אתה או איזה אייל אלמוני שלא יסכים עמי בנקודה זו. אבל הוא בחר לדבר על תפוחים ותפוזים. יש מי שמתחמק בעזרת התפתלויות בסעיפים ויש מי שמתחמק בעזרת תפוחים ותפוזים. איש איש ושיטות ההתחמקות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. שאלת שאלה. עניתי לך ברצינות ואחרי שלא הבנת את התשובה שלי, הוספתי פירוט. ומה התגובה שלך? "אתה מתחמק". אז, תסלח לי, אבל אני זה ממש לא הוגן מצידך. אתה לא רוצה שיענו לך, על תשאל. אתה רוצה להמשיך בדיונים עם אנשי קש ועם מי שמסכים איתך, תהנה. אבל, אחר כך על תהיה מופתע ששוב אתה לא מבין למה ואיך יש מישהו שחושב אחרת ממך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שעליה ענית עסקה כבר בעניין אחר, עניינו של ערן שעליו נשענת. את הקטע אתך, סיימנו כך או אחרת קודם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |