 |
נניח לרגע שאני מסכים עם ההנחות שלך לגבי אי היכולת של צבא "בוזזים" להתמודד, לאורך זמן, עם אוכלוסיה שבחרה להתמודד עם הדיכוי באמצעות מלחמת גרילה/התנגדות.
האם שקלת את המשמעויות ואת המחיר שיש לאימוץ טקטיקה כזאת על מקומו של הפרט בחברה? חשוב על גובה ההקרבה העצמית שהפרט באותה חברה יצטרך להסכים לה, על מנת שההתנגדות תהיה אפקטיבית. הניסיון מלמד שמלחמה שכזאת, מעמדת נחיתות שכזאת, דורשת מחברות לארגן את הפרטים שבה למאמץ הקולקטיבי באופן טוטאלי (מאוד לא נדיר שחברה כזו זקוקה להפעיל אפילו ילדים ונוער לצורך המאמץ המלחמתי).
הצורך בגיוס נרחב שכזה, הן במישור המעשי והן במישור התודעתי, גורם לחברות להיות דורסניות כלפי צרכי הפרט. הוא הופך אותן לטוטאליטריות. המוטו "אחד למען כולם" הופך להיות מרכיב עיקרי במבנה החברתי וערך קדושת ההקרבה יגבר ככל שהסכנה מחוץ גדולה יותר.
חברות, שנוקטות בטקטיקה כזאת, הופכות להיות מסואבות יותר כלפי עצמן וכלפי חוץ, מאשר ה"בוזז" שמאיים עליהן. סביר להניח שחברות כאלה יהפכו לחברות מיליטריסטיות וטוטאליטריות יותר באופיין מאשר החברה המיליטריסטית שהפעילה צבא כנגדן. קשה לשכנע קבוצה גדולה של אנשים להקריב ולהסתכן בדררגה גבוהה כל כך, מבלי להפעיל מערכתה נרחבת של פימפום ערכים ושטיפת מוח.
כאן אתה יכול לא להסכים עם האפשרות שאני מעלה לסיאוב שכזה (אני חושב שההיסטוריה דווקא תומכת במה שאני אומר, אבל תמיד אפשר להתווכח) או לעשות את המהלך הערכי הבא: להאשים את הכוח המאיים מחוץ כהגורם הבלעדי לסיאוב אותה חברה. הרי אם הוא לא היה מאיים עליה, לא היה צורך להפעיל את טקטיקת הלחימה מעמדת נחיתות והחברה המתגוננת היתה נשארת חברה בריאה, שלווה ועם יחס ראוי אל הפרטים בה.
אני חושב שמהלך כזה (אם תבחר בו) הוא "בלתי חוקי" משום שהוא פוטר אותך מהצורך להצדיק את הבחירה הערכית ב"מלחמת הגרילה" כבחירה שמיטיבה עם פרטים. מלחמת גרילה/טקטיקת ההתנגדות משמעותה היא אחת: "כל האוכלוסיה צבא". מדוע עלינו להעדיף טקטיקת התנגדות צבאית כזאת על פני טקטיקה צבאית "קונבנציונלית"? אם התשובה היא "סיכוי גדול יותר לנצח במאבק, לאורך זמן", אז אני בוחר לחיות בקרב המפסידנים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש