בתשובה לראובן, 05/09/06 12:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
והשאלה היא האם כאשר נתקלים במגבלות הללו, נוהגים כמו דורפל והולכים עם הראש בקיר, או שמפעילים הגיון פרגמטי כדי להתגבר עליהן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהשאלה הראשונה היא האם מקרים כאלה הם מקרי הקצה, או שהם הטיפוסיים. אם הם הטיפוסיים, אז להעזר באידאולוגיה ליברליסטית באופן נאיבי כדי לקבוע אורחות חיים עשוי להביא לתוצאות שהליברליסטים לא ציפו להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעבור רוב העולם, לא התקיימו מקרים אחרים בכלל עד ללפני כמה עשרות שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הגיון פרגמטי - אתה בקהילה קטנה, ואחד מהתושבים, בדיוק כמוך, הוא במקרה רופא בהכשרתו. אבל הוא יצא לגמלאות, מבחינתו. הוא מטפל במקרים דחופים כשמתחשמק לו, ולפעמים גם במקרים סתמיים תמורת כסף, אם אין משהו מעניין בטלוויזיה. לפי ההיגיון שהפעלת במקרה עם הרוקח, צריך גם את הרופא הזה להכריח לפתוח בשעות מסויימות וכו' וכו', לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק? הרופא הזה לא מונע מרופאים אחרים להציע שירותים ולהיות רווחיים (כי הוא לא מתחרה בהם בכלל - הוא יצא לגמלאות). לעומת זאת, הרוקח כן מתחרה ברוקחים פוטנציאליים אחרים, ומונע מהם, אפקטיבית, להקים עסק כדאי מבחינה כלכלית. בלי קשר, באותו אזור, אפקטיבית, לרוקח יש מונופול (וימשיך להיות לו מונופול עד שרוקח אחר יחליט בכל זאת להתמודד מולו), ולכן יש להפעיל עליו רגולציה וחוקי anti-trust כדי שלא ינצל את המונופול הזה לרעה - בין השאר ע"י מניעת ניצול כוחו כדי לכפות את אמונותיו על הלקוחות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים עדיין נכנסים אליו הביתה, מקבלים טיפול רפואי, ולפעמים גם משאירים כסף מאחורה. אם זו לא תחרות ברופאים אחרים, מה כן? מה שאתה מציע זה פשוט לכפות את האמונות של רוב הלקוחות שלו על הרוקח עצמו ועל שאר לקוחותיו. מה אם אותו הרוב דווקא נגד התרופה? יוצא שהחוק מתערב, בצורה בלתי-לגיטימית מבחינתי, בחיים הפרטיים והעסקיים שלך ושל הרוקח. גם במקרה הזה אתה מגן על החוק, או שאתה בעד שהחוק ידחוף את האף רק כשהמחוקק ואתה רואים עין-בעין? אם כן, אתה לא ליברל מבחינתי, אתה סמכותן. כל סמכותן מעוניין כמובן להשליט את רצונו שלו, לא של השכן. אתה פשוט בחרת לעשות את זה דרך בתואנה של טובת-הכלל (אני לא אומר שאתה לא באמת מעוניין בטובת הכלל דווקא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליברל ירצה תמיד חוק ליברלי, ולכן הוא לא יתמוך בכל חוק שיחוקק, אלא ירצה שהחוק יתאים לערכים שלו. אם אני תומך בכל חוק אז אני... אמממ... אני לא בטוח שיש לזה מילה. אני לא מבקש לכפות את האמונות של רוב הלקוחות, כי יתכן שרק מיעוט מביניהם תומכים במכירת הגלולה האמורה, ועדיין אני אתמוך במכירתה. אני אינני אוהד של "הפלות מטעמי נוחות", אבל אני תומך בקיום האפשרות לאשה שנכנסה להריון ולא מתאים לה ללדת, לעשות הפלה תחת מגבלות סבירות (למשל, עד החודש השלישי, כמקובל בעולם). מדוע? כי אני ליברל, ואני חושב שצריך לאפשר לאנשים לעשות מה שבא להם, ואי אפשר לאפשר לאדם, רק בגלל שהוא מחזיק בעמדת מפתח כלשהי, לשלול מהאנשים הללו את האפשרות לעשות מה שבא להם. רוקח אינו סתם נותן שירות, אלא הוא נותן שירות קריטי, ומחזיק בעמדת מפתח - במיוחד אם הוא הרוקח היחיד באזור. אין זה סביר בעיני שכדי לשמור על זכותו של אותו רוקח יחיד (שאף אחד לא הכריח אותו להיות רוקח, כמובן), מותר לשלול את זכותם של כל לקוחותיו שמעוניינים בכך לעשות מה שבא להם עם הגוף שלהם. רוצה לומר: ליברל אמיתי יתמוך במתן אפשרות לכל אדם לעשות מה שהוא רוצה, כל עוד הוא אינו פוגע בתוך כך באנשים אחרים. הרוקח שמבקש לשלול מלקוחותיו גלולה מסויימת, פוגע באותם לקוחות שמעוניינים בגלולה ואינם יכולים לקבלה ממקור אחר - ולכן יש לכפות עליו למכור את הגלולה. הוא יכול, אם הוא רוצה, לשים שלטים בכניסה לחנות שאומרים שהגלולה היא מעשה שטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הן בעד איסור של החזקת תרופות מסויימות, והן בעד כפיית החזקתן של אחרות. אתה ושני "ליברלים" נוספים יכולים להיות כל האוכלוסיה של עיירה, ועדיין כל אחד מכם ירגיש שכל חוק שלישי הוא התערבות לא-מוצדקת בחייו הפרטיים. המונח "ליברל" מאבד הרבה ממשמעותו, מבחינתי, בצורה הזאת. אומר: ליברל אמיתי יאסור עליך פגיעה באחרים, אבל הוא לא יכפה עליך לעמול למענם. ליברל אמיתי ייתן לכל אחד לקבוע בעצמו מה מהווה פגיעה בו (ויתעלם מהחלטות לא-ראויות לדעתו, אבל לא יוסיף משלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליברליזם היא תפיסה ערכית. ככזו, היא רואה בערכים מסויימים נעלים על ערכים אחרים, ומוצאת לנכון להגן עליהם. רלטיוויסט, זה מה שאתה. ותו לא. אני לא בעד איסור על החזקת תרופות וכפיית החזקת תרופות אחרות. אני בעד חיוב מונופול לספק את כל השירותים לכל הלקוחות, ואיסור על סיכון חיי אדם באמצעות מכירת תרופות שפג תוקפן, או ללא מרשם רופא כאשר זה נדרש. בעיני זהו שיא הליברליזם, וגם אם אני וליברל אחר נוכל להתווכח קצת על איך מיישמים את זה בדיוק, אנחנו נוכל להסכים על המטרה המשותפת. לא ברור לי איך הרוקח המונופוליסט נדרש לעמול באופן כלשהו אם הוא מחוייב לכלול בין מרכולתו גם תרופה ח', ולא רק א'-ז'. אני נותן לכל אדם לקבוע מהי פגיעה בו - ואז אני פועל כדי לסייע לו למנוע את הפגיעה הזו. אם נשאיר כל אדם לגורלו (רק מי שיש לו כוח למנוע פגיעה בו לא יפגע), אז נחזור לחוקי הג'ונגל, לא לחברה אנושית מתקדמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוצא את ערך החירות כערך הראשון להגן עליו. ערכים (למשל) שמשתמע מהם שאסור לך לסייע בהפלה, אני לא מקבל אותם, אבל אני מקבל את זכותך לקבל אותם (כל עוד לא משתמע מהם גם שעליך למנוע אותה), וגם מאמין שבחברה מוצלחת, אני אהיה מחויב להגן עליך מכפייה של חיים לפי ערכים אחרים עליך. שוב - להגן עליך מכפיה של ערכים **אחרים משלך**, לא מערכים אחרים משלי. אני מתנגד להגדרה כמונופול של אדם, אלא אם הוא השתלט על משאב טבעי כלשהו. שירות ממומחה, כמו רפואה, אינסטלציה או נגינה בפסנתר, לא יכול להיות מוגדר כמונופול, כי זה לא משאב שאתה השתלטת עליו (לעומת משאב שיצרת), ושיש בכמות סופית. זה שהמומחיות שלך הופכת את רכישת המומחיות לפחות כדאית עבור אחרים, זה לא מונופול, בדיוק כמו שסיפוק השירות בחינם לא היה מהווה מונופול, למרות שהייתה לו בדיוק אותה התוצאה. לאסור עליי לקנות ריטלין, אמפטמינים ומריחואנה בלי אישורו של צד שלישי, שאחרת היה חסר-נגיעה לעניין, זה "שיא הליברליזם" מבחינתך? שנינו מדברים באותה השפה? אני מבקש ממך להפסיק לקרוא לרוקח בשמות. הוא לא בן אדם פחות נחמד משאר אנשי הקהילה. הוא לא יותר "מונופוליסט" מהאינסטלטור וממוכר הספרים המקומיים. לא ברור לי מה לשורה האחרונה ולדיוננו, מלבד אולי אי-הבנה שלך את דבריי (תקן אותי אם אני טועה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מונופול, מלבד היותו משחק ילדים מוכר, או קוטב יחיד במתמטיקה, הוא מושג מוכר ומוגדר היטב בכלכלה. אין לו בהכרח קשר להשתלטות, ואין לו בהכרח קשר למשאבים טבעיים. מונופול הוא "בעלות או שליטה בלעדית של גורם מסוים בתחום חיים כלשהו". זהו. אם הרוקח הוא בעל שליטה יחיד על תחום הרוקחות הוא, מן ההגדרה, מונופול. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%9... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני בעד המצאת מילה חדשה, שלא תכלול גם את ה''מונופול'' שיש לפליט המסכן על הוראת שפתו במקום החדש אליו הגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לדבר על ''מונופול טבעי'', או ''מונופול מתוקף חוק'', או ''מונופול ממשלתי'', או ''מונופול בכפייה''. לא האשמתי את הרוקח באף אחד מאלה. אבל זה שהוא מונופול (סתם, רגיל), זה לא נתון לויכוח. זה בעצם ההגדרה של המקרה ההיפותטי שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שאתה מגדיר מונופולים בתוך גבולות מוניציפליים, אתה הופך כל זוג מכולות לקרטל בפוטנציאל. אם שני בעלי מכולות הם דתיים, אזי הם מפעילים קרטל אל מול תושבי השכונה בכך שהם מונעים מהם אספקת חזיר. הרבה חברות הן מונופול מכוח הנסיבות, אין בכך כל פסול או עילה לפגיעה (קל וחומר ערכית). טיעון חשוב שעדיין לא שמעתי נוגע לזכותה של הממשלה לחייב חברות ציבוריות למכור גלולות. הרי אם אי מכירת הגלולות היא מטעמים כלכליים (להימנע מחרם), אזי ללא ספק פסיקת בית המשפט מקלה על החברות ואין בהן פגיעה. מצד שני, אם השיקול המנחה הוא ערכי, של מי בדיוק השיקול הזה ? למי מותר להחליט על ערכיו של תאגיד ששווה פי חמש מהאיש העשיר בעולם ? האם לבעל שליטה מותר לכפות את ערכיו על החברה, נגד האינטרס הכלכלי של שאר בעלי המניות (התשובה - לפעמים) ? אולי זה מנהל בדרג ביניים שמנצל את העובדה שהעניין נפל במקרה תחת סמכותו, האם אנו רואים בו סמכות לקבוע עבור תאגיד שכזה ? לנצל את העובדה שהבעלים האמיתיים מתעניינים בשורה התחתונה כדי לקדם מטרות זרות ? מישהו שאל את הבעלים האמיתיים של בית המרקחת הזה, אתם ואני ? עד כמה מנהלים צריכים "להרגיש בבית" בחברה ששיכת לציבור ? < דמיין דיון בנושא > |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? מה רע לך במילה "מונופול"? מילה יפה וברורה למדי, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שראוי כחברה להגן לא רק על חרותו של אדם לעשות מה שבא לו, אלא גם לדאוג שאחרים לא ימנעו ממנו לעשות מה שבא לו בגלל שהם חושבים שאסור לו לעשות את זה. אני גם מאמין שיחד עם הזכות לחופש העיסוק, באות גם חובות מסוימות שנובעות מאופי העיסוק שנבחר. למשל, אני לא מאמין שאתה רשאי לעבוד כרופא ואז לא להסכים לקבל חולים מסויימים כי אתה לא אוהב אותם. זה לא הוגן כלפיהם, וזה פוגע בזכויות בסיסיות שלהם. המצב הזה עוד מחמיר אם מדובר בשירות שקשה או בלתי אפשרי לקבל מבעל מקצוע אחר - להלן, אם מדובר בבעל המקצוע הפעיל היחיד באזור. מכיוון שאנחנו לא חיים בעולם מושלם שבו כל אדם יכול להפוך בן רגע לרופא כפר חלופי, מן הראוי להגן על האזרחים מפני שרירות ליבם של אנשים שנמצאים בעמדות מפתח, כגון נותני שירות מסויימים. מכיוון שבכל זאת חירותם של העוסקים במלאכה חשובה לי, אני גם מקבל שצריך לקבוע קו כלשהו שמעבר לו אין לכפות - גם לגבי אופי הפעולות הנכפות על בעלי מקצוע, וגם על סוגי בעלי המקצוע עליהם מופעלת הכפייה. למשל, אין סיבה לכפות דבר על מי שנותן שירותים שאינם חיוניים לבריאותו ושלומו של האזרח. אנחנו כנראה לא מדברים באותה שפה. השפה שלך היא אידיאלית, באיזה עולם מושלם עם אנשים רציונליים ואושר קוסמי אינסופי. אני מדבר בשפה ארצית, על אנשים שחלקם מטומטמים, חלקם סתם לא יודעים דברים שהם היו צריכים לדעת, ומחלקם הסתירו מידע, עולם שיש בו רמאים, גזענים וסתם חלאות. אולי לא הבנתי את דבריך, אבל לדידך, אם אני שוכן בכפר שבו הרוקח היחיד לא מוכן למכור לי תרופות כי הוא שונא את אמא שלי, ואם אין לי מספיק ממון או כח כדי לנסוע לרוקח הקרוב ביותר אחריו, שנמצא מאתיים קילומטרים מכאן, או כדי לפתוח בית מרקחת מתחרה, אז הלך עלי. באותו אופן, אם אין לי מספיק כח כדי לשרוד, אני אמות. אם יש לי - אני אחיה. זה העולם המושלם שלך. צריך לזכור שהעולם של ג'ון סטיוארט מיל נבדל מעולמו של תומס הובס רק בדבר אחד: טוב ליבם המולד של בני האדם. סלח לי אם בסוגיה הזו אני אטה יותר לכיוון דעתו של האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמטריד אותי בכל הדיון המעניין הזה הוא אפשרות שלא עלתה בו. אם למדינה כל כך חשוב לאפשר לאזרחיות לצרוך את הגלולה, יש עוד פתרון חוץ מהוספת רגולציה (הכרחת וולמרט למכור - רגולציה שעוד רק מחזקת כלכלית את המונופול!): הפחתת רגולציה, בכך שיתירו למכור את הגלולה לא רק בבית מרקחת מוסמך. אפילו לתת אישור פרטני להציב מכונה אוטומטית לממכר. נכון שזה דורש התפשרות על העיקרון שרק לבית מרקחת מוסמך מותר למכור תרופות. האם העיקרון הזה כל כך קדוש? אי אפשר לחרוג ממנו לפחות במקרה הזה (הרי גם בפתרון שנבחר חורגים מאיזשהו עיקרון במיוחד לכבוד המקרה הזה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא באמריקה יש הרבה תרופות שנמכרות מחוץ לבתי מרקחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין מדובר בכימיקלים בעייתיים, ומוטב להגביל את הצריכה שלהם ולחייב מכירה ע''י רוקח, משום שהרוקח נמצא שם כדי להתריע בפני נטילת תרופות בעיתית. למשל, רוקח אמור (אמור) להתריע בפניך אם אתה קונה במקביל שתי תרופות שמסוכן ליטול את שתיהן במקביל. זה לא תמיד קורה, כמובן, אבל כך אמורים לעשות הרוקחים. זה חלק מהגדרת התפקיד שלהם. כלומר, ההגבלה של מכירת תרופות באמצעות רוקח בלבד נועדה לשמור על בריאותו של הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה נכון וברור. השאלה היא האם באמת הסכנה כה גדולה, בפרט אם מצמצמים את הדיון לתרופה הזו, והאם אי אפשר לצמצם אותה בדרכים אחרות (ואף ביתר אפקטיביות). לי נראה די ברור שהתשובות הן לא וכן בהתאמה, ושפתרון מסוג כזה (לאו דווקא מכונה אוטומטית, גם אפשרות לממכר על-ידי עסק מסוג אחר, או ארגון ללא כוונת רווח שמיועד לצורך זה) יותר טוב מאילוץ חברה למכור בניגוד למצפונה (תחת ההנחה שבאמת יש כאן עניין של מצפון של החברה או של צרכניה הלוחצים). יכול להיות שאני טועה ב''לא'' ו''כן'' האלו, אבל אם לזה מצטמצם הויכוח, לא בטוח שיש לי מה להוסיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהאפשרות הזאת לא עלתה בגלל שהגלולה היא רק מקרה פרטי. באותה מידה יכולנו לעסוק בתרופות למחלות לא נפוצות, שלא משתלם להחזיק אותן במלאי, או בבעל בית מרקחת שמספסר במחירי תרופות שנחוצות בדחיפות. אני חושב שנכון יותר לחשוב על זה כך: מוסכם על כולנו ששירותי המדינה יוצרים ביורוקרטיה עניפה שאנחנו מעוניינים למנוע (בגלל שאנחנו משלמים את החשבון). רוב האנשים גם מאמינים שהמדינה צריכה לדאוג לתנאים בסיסיים לאזרחיה, בכללם נגישות לתרופות. הפיתרון של קבלת רישוי לפתיחת בית-מרקחת רק אם אתה ממלא את הדרישה לאחזקת ומכירת מלאי מסוים של תרופות היא סוג של פיתרון חברתי שמצד אחד מוציא את המדינה משליטה מוחלטת בעולם הכלכלה והמסחר (ובכך הוא שונה מקומוניזם) ומצד שני מבטיח דאגה לאזרחים (ובכך הוא שונה מתש"חיסטים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על גלולת "היום שאחרי", או שאתה מתייחס לנושא עקרוני? מכל מקום, אם יהיו מכונות אוטומטיות לממכר גלולת "היום שאחרי", קיים חשש שחלק מהצרכניות - ובכלל זה צרכניות צעירות מאוד - ישתמשו בגלולה לעיתים תכופות מדי. תגובה 405702. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |