בתשובה לאסף עמית, 30/10/01 8:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אבל איפה נכנס כאן המוסר בכל הסיפור? האמירה עצמה היא תכליתית ולא מתבססת על איזו קביעה מוסרית מוחלטת אחרת. כלומר, היא בעצמה כלי (לשכנע את הציבור שעלול לתפוס פוליטיקאי ב"קלקלתו"). כמובן שאני תמיד יכול לחזור שוב על שמחה ארליך המנוח: "אני לא אומר מה שאני מתכוון ואני לא מתכוון למה שאני אומר". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה היא תכליתית ונטולת הקשר מוסרי רק בהנחה שהשומע שותף לתפיסה שאתה מייצג (ושאני מאמץ). לפי די הרבה מגיבים כאן, אמירה של פוליטיקאי היא בעיניהם קודם כל ביטוי מילולי של מה שהוא חושב באמת - אלא אם יוכח אחרת. הקביעה המוסרית מתחבאת בתפיסת מושג השקר לא במשמעותו הבוליאנית הטהורה (ההפך מאמת שגם היא סתם ערך בינארי שרירותי) אלא כדבר ''רע'' שאנשים טובים לא עושים אלא אם בכך הם יצילו את ארץ ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שמבחינת הדובר (שמיר) היא אינה מוסרית אלא תכליתית. האמירה מעוצבת לפי תבנית הקהל וככזו היא נועדה ליצור אצל השומע רושם מוסרי (כנראה שבהצלחה מרובה). ציטוט נוסף שאני מרבה להביא בהקשר הזה הוא של חוזה אורטגה אי גאסט: "יש אנשים בעלי תיאבון ימני, ויש אנשים בעלי תיאבון שמאלי" כלומר, (כמעט) לא משנה מה המסר שאתה רוצה להעביר, אם תעצב אותו בתבניות המועדפות על קהל היעד תוכל להעביר אותו. דוגמא (שכבר הבאתי פעם): לפני כארבע שנים במהדורת חדשות הלילה בערוץ 1 ("מהיום למחר") יוסי שריד מנסה לשכנע מדוע יש להשאר בלבנון (ממניעים "שמאלניים") ולעומתו מיקי איתן מנסה לשכנע מדוע יש לצאת מלבנון (ממניעים "ימניים"). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |