בתשובה לאיציק ש., 16/09/06 16:39
היה מת 409584
איני יודע אם קראת את פסק הדין של אדמונד לוי. לא תמצא שם שום סממן של קדושה. הקב"ה שאתה מגייס לתגובתך לא מופיע בפסק הדין הזה אפילו פעם אחת, ולו היה מופיע הייתי מתפלא מאד. כל פסק הדין מורכב מניסיון להסביר בצורה לוגית על סמך החוק הבין לאומי (החילוני) ועיון בהיסטוריה את המסקנות שאליהם הגיע. "סטיה בלתי סבירה מרצון הבוחר" שהוא לטעמי המשפט החשוב ביותר בפסק הדין, לא קשור בדת בכלל, אלא דווקא בעקרונות ליברליים חילוניים שקשורים בדמוקרטיה, צורת משטר שלא שררה בכלל כשנכתבו כתבי הקודש, ולכן אין בהם שום התייחסות אליה.
אני מסכים אתך לגמרי שהחינוך הדתי לאומי בודאי השפיע, והביא לכתיבת פסק דין כזה דווקא.
אבל זאת בדיוק הטענה שלי וגם של עימנואל גרוס. כמו שאדמונד לוי הוא אדם, כך גם ברק אינו מלאך, ואצל שניהם פועלים מניעים אופייניים לאדם, כשהם באים להחליט החלטה שיפוטית. כך שאם המניע לכתיבת פסק דין כזה אצל אדמונד לוי היה חינוך דתי לאומי, אצל ברק כתיבת פסק דין הפוך באה גם בגלל השפעות של חינוך וסביבה אחרת, שבה גדל והתחנך, למרות שבכתוב עצמו תמצא רק טיעוני הגיון שמנסים להתבסס על עקרונות החוק.
איני יודע אם קראת פעם אחת גם את מאמרו של גרוס שאתה קורא לי לקרוא פעמיים. אני קראתיו פעם אחת, ואני מבטיחך נאמנה שהמשפט שצטטתי מתוכו משקף בדיוק את עיקר הדברים, ויתר המאמר הוא דברי תמיכה בעיקר הזה.
לגבי שאלתך מה היה קורה אילו, כאן אתה מחזק את דבריי. אני הבאתי באחת מתגובותיי בעבר דוגמה יותר טובה משלך, משום שמדובר במשהו "חזק", מקביל למעשה עקירת גוש יישובים פורח, מעשה נורא, ובלתי הפיך: נניח שמצנע, שכידוע הציג מצע של התנתקות בבחירות שלפני האחרונות, היה חוזר בו אחרי הבחירות, בונה גדרות סביב הערים בעזה ומפנה אליהם את כל תושבי הרצועה הערביים שמחוצה להם, ואחר כך מספח את כל השטח שמחוץ לגדרות מחברו לנגב המערבי, ומתחיל במלאכת בניין אדירה שם. כל זה מבלי שהיה יכול לנמק את השינוי בדרכו על סמך דברים שקרו בשטח, וכל טיעונו היה שלפני הבחירות חשב ככה ועכשיו הוא חושב ככה. לפי הטענה שלי שאני מנסה להציג כאן ייתכן ובאמת אדמונד לוי היה כותב במקרה הזה פסק דין אחר (אף הוא מנומק באופן יוצא מהכלל כמו הנוכחי). אבל במקרה הזה סביר שגם הרוב היה כותב פסק דין הפוך, ודווקא הרוב היה מגלה את המושג "סטייה בלתי סבירה מרצון הבוחר". הרי הבאתי לך מספר דוגמאות שכך מתנהלים הדברים (אינך מנסה כלל להתייחס לדוגמאות שהבאתי). במקרי ג'ברין אקסלרוד, ההתייחסות הייתה ממש לאותו סעיף בחוק, וכל כתיבת פסקי הדין דבר דבור על אופניו לפי החוק ההיגיון והצדק, אבל בגלל השפעות "ליברליות", השופטים התייחסו אחרת ליהודי ולערבי, וברק המסכן נאלץ להודות שאכן יש בעייה.
ולכן טענתי היא שצריך לדאוג שהתפישות האידיאולוגיות של השופטים תהיינה דומות לאלה ששוררות בציבור. זה כדי שהיה צדק ושתהיה באמת דמקורטיה.
היה מת 409587
בדוגמא עם מצנע, צריך להוסיף ''ונניח שהיה מכה שוק על ירך את שרון באותן בחירות שאליהם הלך עם עיקרון ההתנתקות''.
היה מת 409589
בתור מי שמכיר את מערכת המשפט מבפנים (אמנם רק בערכאות נמוכות, אך אין לי סיבה להאמין שהדבר שונה בבג''ץ), אני יכול להעיד שכמעט תמיד, שופט קודם כל זורק את החץ ואז מסמן את המטרה, כלומר קודם כל מחליט מה יהיה פסק הדין ורק אחר כך מוצא את הצידוקים. בבג''ץ זה אף חמור יותר, שכן שופטים בערכאות נמוכות מחוייבים לחוק ולתקדימים מערכאות גבוהות יותר, כך שאם פסיקתם יוצאת דופן, הם חייבים להתאמץ קשה כדי למצוא צידוקים כאלה. תר על כן, תמיד נח עליהם מורא הערעור והפיכת החלטתם בערכאה גבוהה יותר, בעוד שופטי בג''ץ רואים עצמם חופשיים מכבלים אלו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים