בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 17/09/06 23:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מניח שמי שמחזיק בעמדה הזאת יוכל להגיד לך שהתשלום לעובדים הנוספים הוא לגיטימי אבל הרווח של בעל ההון איננו לגיטימי. השגיאה בגישה הזאת שקוראים תורת הערך של העבודה היא שהיא לא לוקחת בחשבון את הפרש הזמן בין התשלום על העבודה וקבלת ההכנסה תמורת המוצר. אם הפועלים במפעל מייצרים סיכות היום ומקבלים שכר עבור עבודתם בסוף היום, ההכנסה על מכירת הסיכות מגיעה רק בשבוע הבא. הרווח של בעל ההון הוא בעצם ריבית. אתה נותן פחות כסף עכשיו תמורת (פוטנציאלית) יותר כסף אח''כ. על זה צריך להוסיף את מומנט הסיכון (שמתווסף על הריבית) - בעל ההון משלם לעובדים תמורת העבודה אבל לא בהכרח יקבל את התמורה עבור המוצר. משלוח הסיכות עשוי לטבוע ביום, להנתך בתאונת רכבות קטלנית או סתם לעמוד ללא קונים בחנות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב אותך. אין בעל הון. ירינו בו והפכנו לסינדיקט. עדיין, יש את אלו שמייצרים ויש את אלו שמוכרים/מפרסמים/משנעים. גם למוכרים לא ניתן כסף? בעצם, עזוב אותך. ירינו גם במוכרים. כל אחד מייצר בעצמו ומוכר במו ידיו. הוא עדיין צריך חומרי גלם. בוא נניח שאנחנו לא חברה אנרכיסטית אלא חברה אולד פשנד, מהסוג שבו עדיין משלמים עבור חומרי גלם. למרות זאת נניח שאנחנו חברה אוטופית, וכל חומרי הגלם עולים אגורה אחת, ואני מוכר את המוצר שלי במיליארד דולר. עדיין, הרווח שלי הוא מיליארד דולר פחות אגורה. על כן, אני לא מסוגל לקנות בשכר שלי את המוצר שאני ייצרתי. מכאן נובע שאני עובד מנוצל. משהו כאן לא מסתדר לי. האם יש כאן רמיזה שכל עולם שיש בו מושג של כסף הוא עולם עם ניצול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. לא קראתי מספיק בעיון את מה שכתבת. אתה תוקף את הטענה שאם הפועל לא מסוגל לקנות את שייצר הרי שהוא מנוצל בלי קשר לחלקו של בעל ההון. בתור מתקפה על זה זו בהחלט זווית טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאוריה די ברורה בחלק הזה של כל העסק. פועל לא מייצר יחידה אחת, אלא כמות מסויימת של יחידות. מספר היחידות שמיוצרות עם הפועל פחות מספר היחידות שמיוצרות בלי הפועל כפול המחיר זו התפוקה השולית של הפועל, ועבור כל פועל חוץ מהאחרון היא -בהכרח- גבוהה ממשכורתו, אחרת בעל המפעל היה שוכר עוד פועל נוסף. כשמדברים על כך שהפועלים לא יכולים לקנות את מה שהם מייצרים לא מדובר על העובדה הטריוויאלית שהמשכורת נמוכה מהתפוקה (או למעשה שווה לה בשיווי משקל). הכוונה היא לכך שפועל אשר מייצר ביום עשרים נעלי ''נייקי'' לא יכול לקנות אפילו נעל אחת במשכורת החודשית שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלא, אז אנחנו לא מתווכחים על העיקרון אלא על המחיר. כבר הסכמנו שלשלם דולר אחד עבור נעל של נייקי זה מעט מדי, אז בעצם לא ברור מה הויכוח. (מאז שכליל התרצה והסכים שרוארק לא קפיטליסט דורסני בכלל אין ויכוח). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |