בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 22/09/06 16:12
והשאלה השנייה: 411048
אני חושב שעם כולם אפשר לדבר. לא בטוח ש"להידבר". הבעיה שלנו שאנחנו מדברים רק כשאין לנו ברירה ואז מדברים מתוך חולשה.
אחרי שלא הצליחו לשבור אותנו באינטיפדה היה צריך לדבר. אני חושב שיש פוליטיקאים בישראל-רבים מדי- שמציגים את התזה הזאת שאין עם מי לדבר ואי אפשר להידבר איתם. מה שעומד מאחורי התזה הוא שהם אינם רוצים להגיע לפשרה. הם פוחדים מהמחיר הפוליטי -אישי שזה יכול לגבות מהם. אריק שרון ידע כבר שנים שצריך לסגת מרוב השטחים; כוחו הפוליטי נבנה על ההפך מכך ולכן הוא טירפד כל מהלך אפשרי של מו"מ. לכן הוא בנה את הדמות הדמונית של יאסר ערפאת, חימם כל רגיעה וכד'. רק כשהבין שאין לו ברירה הוא עשה חצי תפנית. גם עם החמאס אפשר וצריך לדבר גם אם הם אינם מכירים במדינת ישראל . כמו כל גוף פוליטי בעולם, גם אצלם יש מתונים וקיצוניים- הדיבור מחזק את המתונים, יוצר תהליכים וכו'.
והשאלה השנייה: 411050
חוץ מהשאלה מה כל זה קשור לדיון אני חייב לשאול עוד שאלה: למה הדיבר מחזק את המתונים דווקא?
והשאלה השנייה: 411051
אינו קשור לדיון אלא למה שכתבת. ראשית, לאנשים שמדברים איתם קצת קשה לעשות דמוניזציה. תהליך הדה דמוניזציה הוא השלב הראשון להתמתנות הצדדים. התהליך יכול וודאי יהיה הדרגתי, אך יהיה. מי שרואה את החמאס כרגל של תמנון מוסלמי עולמי- שיהיה בריא- אנחו מזה לא נהיה בריאים.
והשאלה השנייה: 411059
האם על פי דברייך ניתן לפרש את הצעתו של אחמדינג'אד לעימות פומבי עם ג'ורג' בוש בתור הצעד הראשון של איראן בדרך לדה דמוניזציה של השטן הגדול?
והשאלה השנייה: 411062
אולי
והשאלה השנייה: 411074
עכשיו אני רגוע.
והשאלה השנייה: 411075
לעולם אל תהיה ממש רגוע. ודאי לא אם כל מה שאפשר לומר זה ''אולי''.
והשאלה השנייה: 411079
צודק. שכחתי ש''אולי'' אפשר לומר על הכל, מופרך ככל שיהיה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים