בתשובה לאיציק ש., 24/09/06 16:40
במו ידיו ועוד איך 411440
מ"פנקס שירות", עמ' 567: " אני מגיע למסקנה שאין מנוס מהרחקת חוליות האצ"ל - עמוס חורב ואני עולים לגג הבניין ומשליכים רימונים לעבר החוליות הפרושות על החוף" ‏1. בכיר או לא בכיר, קצין האחוז פתולוגיות רצחניות, זורק גם רימונים במו ידיו, ויורה על ניצולים במים במו ידיו ("דפקנו אותם על האניה ודפקנו אותם במים"). בתותח הוא אמנם לא ירה (לא היתה לו ההכשרה לכך) אבל הוא זה ש"ישב" לתותחן על הראש כדי שיירה (אף תותחן לא הסכים לירות על אניה שהניפה דגל לבן).
---
1 ה"חוליות" שרבין מדבר עליהן לא כוללות חיילים חמושים, אלא מתנדבים שבאו לעזור לפרוק את הנשק מהאניה.
במו ידיו ועוד איך 411832
למה אינן כוללות חיילים חמושים? בתאור מקביל בספר "אלטלנה" - גרסה חצי-רשמית של הימין לסיפור - מסופר שעמוס אורן קצין הקשר מדווח לרבין שהוא חושש שחוליות האצ"ל תפתחנה באש, ולכן מתבצעת זריקת הרימונים.
במו ידיו ועוד איך 411844
אתה מתעלם מהמתיחות הפוליטית והחשדנות שהיתה בארץ ומהחשש של בן גוריון ליצירת מיליציות. שלושה חיילי צה"ל נהרגו; שנים בחוף כפר ויתקין ואחד בחוף תל אביב. כדי להבין את הפרשה, אתה צריך להכנס לאוירה ולראש של האנשים באותה תקופה. האצ"ל סומנו כאויבים וכך התייחסו אליהם במיסמכים שונים. ראה במיסמכים שבלינק. איך תסביר את המינוחים? היה חשש אמיתי ממלחמת אזרחים.
הבעיה עם ניתוחים כמו שלך או אורי מילשטיין שהזמן והנסיבות אינן מהווים שיקול בשבילכם.
ברור שבן גוריון החליט לא לאפשר אפילו שמץ של חימוש פרטי של יחידות האצ"ל וראה את המיקרה כטסט קייס למרות הממשלה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים